מזמן לא עסקתי כאן בנושאים לשוניים של השפה העברית. והנה הגיע השבוע פוסט בדף הפייסבוק של ה״אקדמיה ללשון העברית״, שיש לו מעל 330,000 עוקבים ו-311,000 לייקים (בעברית ״חִיבּוּבִים״), והצליח לבלבל אותי סופית עם המִכְּחוֹל, ההַכְחָשָׁה וההַכְחָדָה.
הנה קיצור הפוסט של ה״אקדמיה ללשון העברית״ כפי שפורסם בפייסבוק:
חוֹל ולא "מכְּחול"
הִכְחִישׁ ולא "הכְּחיש"ג'ואי, אנחנו יודעים שלפעמים קשה ללמוד דברים חדשים –
אבל כאן זה באמת מסובך למדי: לא פשוט להגות מִכְחוֹל ולא מִכְּחוֹל!
קחו הפסקה ממה שאתם עושים כרגע ונסו לומר בקול את המילים הבאות (שימו לב לניקוד!):
מִכְחוֹל (כמו מכשול)
אם התקשיתם במשימה תוכלו להתנחם בכך שאתם לא לבד:
רבים הוגים מכְּחול, הכְּחיש, הכְּחדה וכו' בכ"ף דגושה אף שזו אינה ההגייה התקנית.
ההגייה בכ"ף דגושה נוצרה על רקע חוסר ההבחנה בין ח' ל־כ' רפה בעברית האשכנזית, כדי ליצור בידול בין שני העיצורים. אין מדובר בחידוש של ימינו אלא במסורת הקריאה והניקוד של ספרות חז"ל שנהגה בקהילות אשכנז ('מכְּחול', 'שמכְּחישין').
היה מי שהציע לאמץ את ההגייה בכ"ף דגושה ולקבוע אותה להגייה התקנית (איש הלשון יצחק אבינרי), אבל רוב המדקדקים ומתקני הלשון רואים בהגייה זו תופעה של לשון הדיבור ותובעים להקפיד על ההגייה בכ"ף רפה בלשון הרשמית.
תייגו חברים שיודעים להבחין בין ח' ל־כ' רפה ולִמדו מהם איך עושים את זה נכון…
עד כאן הפוסט של האקדמיה ללשון העברית (כולל האיור).
אחרי שכחכחתי לשון וחיככתי בלחיים, ואחרי שהצצתי באוסף המִכְּחולים המשפחתי העשיר (שכולם נראים, כלפי חוץ לפחות, עם דגש ב-כּ), ניסיתי לבטא מול המסך את כל הצירופים שהאקדמיה הציעה ודי התייאשתי מעצמי על כך שלא הצלחתי להבחין בין ח' ל־כ' רפה בעברית האשכנזית.
כדי להבהיר את הנושא הוספתי המחשה ויזואלית, על פי המקטרת המפורסמת של מגריט ("בגידת הדימויים" (בצרפתית: La trahison des images)) וגם זה לא היה מספיק משכנע:
בסוף החלטתי, למרות ההמלצה, להמשיך בינתים בהַכְּחָשָׁת הַכְּחָדָת המִכְּחוֹלים. אולי אחרי שהאקדמיה תציע חלופה עברית ל-חחח של התגובות ברשתות ה״חברתיות״ אחזור לנסות לכחכח בצורה המומלצת.
__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס.
קווים ונקודות 
יש עוד פערים בין כללי הלשון לבין ההגיה במציאות:
בַּרְזֶלִים צריך להיות בַּרְזִלִּים (ובכתיב מלא – ברזילים)
גַּרְזֶנים צריך להיות גַּרְזִנִּים (ובכתיב מלא – גרזינים)
ויש לא מעט יוצאים מן הכלל תקניים כי קשה לבטאם על פי כללי הדיקדוק.
אני אמשיך לומר מכְּחול במקום מִכְחוֹל
כמו שאני עדיין כותב/אומר צהריים ולא צוהריים. שזה דווקא דוגמה לכך שלבסוף האקדמיה נכנעה במקרה זה לטובת הסלנג.
נכון מאוד. מי בימינו יכול להגיד מִכְחוֹל?
אולי רק כמה מיטיבי לסת…
ואצלי כל מיכחוליי (הרבים) הם מקחוליי לגמרי ( לפני ואחרי מקלחת….:)