תגית: עלי מוהר

אתמול פרסמתי בפייסבוק את הגירסה המעודכנת והמאולתרת למילות השיר שהרעיד את הלבבות ב־1967. אני מודע לכך שרבים מתושבי ישראל כיום לא זוכרים את השיר של יובב כץ שהוקלט מיד עם תום קרבות מלחמת ששת הימים. הימים ההם היו ימי חרדה … להמשיך לקרוא ←

זו לא הפעם הראשונה ש״הארץ״, העיתון לאנשים שחושבים שהם חושבים, מנסה לעשות דווקא והפוך־על־הפוך (על הפוך?). ואולי זה לא כל כך נורא שבתוך כל ה״גאווה״ המזויפת עם הלוגו החדשני שלה, יש מי שמנסה למצוא זווית סטירית/פרודית/צינית/הומוריסטית (כביכול ולכאורה). ולמרות זאת … להמשיך לקרוא ←

עשר שנים בדיוק עברו מהיום העצוב שבו נפרדנו מעלי מוהר. אם יש כותבים בעיתונות ובפזמונאות שאני מתגעגע אליהם, כמעט כל יום, עלי מוהר הוא הראשון שבהם. פעם מזמן, בתחילת ימי הבלוג הזה כתבתי על ״געגועי לעלי מוהר״ וצירפתי, בצורה לא ממש מתקבלת … להמשיך לקרוא ←

באמצע כל טררם הלהבות מישהו הזכיר שבדיוק היום מלאו שלוש שנים ליום העצוב ההוא בו עזב את עולמנו והלך לעולמו אריק איינשטיין. היה מתבקש להניח כאן, זה מול זה, את האיש הצנוע-הזמר-שחקן-פזמונאי-קומיקאי הגאון-הארצישראלי, מול אתם-יודעים-מי. אבל אי אפשר. זה לא … להמשיך לקרוא ←

לפעמים נדמה שהזיכרון הישראלי הולך ומתקצר ככל שהזמן בין ה"סבבים" מצטמצם. ומכיוון שכולם כאן (כאן זה באינטרנט, בעזה ובעוטף עזה, בישראל ובעולם) ממחזרים את עצמם לדעת ולועסים את אותן הכותרות ואותן האמירות, לא נותר לי אלה להביא (שוב) את רשימתו … להמשיך לקרוא ←

התחלתי את מירוץ הבלוג הזה, לפני ארבעה חודשים, כמו פורסט גאמפ. עליתי על הכביש של וורדפרס והתחלתי לרוץ. בלי לדעת לאן וכמה. מתברבר לפעמים, מתעצל לפעמים, מתחרט על מה שהעליתי, מצטער על מה שלא העליתי. לאט לאט הצטרפו אנשים בכביש … להמשיך לקרוא ←

מלחמה זה לא צחוק. אבל לאדם יש, כנראה, דרכי התגוננות משלו, שפיתח במהלך דורות של קרבות ומבצעים מזהירים ומלחמות מוצדקות ומוטעות. כשישבתי בישיבת המערכת עם עצמי, להחליט על מה נדבר היום, חשבתי על הדברים המשונים, המגוונים וגם המגונים ואפילו מדאיגים, … להמשיך לקרוא ←

כשפירסמתי בחודש שעבר את מצעד הפזמונים הלועזי שלי, שזכה לרייטינג לא רע, הבטחתי לכם גם את המצעד העברי. נכון שנהוג לשדר אותו בראש השנה העברי, ועברנו אותו מזמן. אבל עד שיגיע שוב, אולי כבר לא אכתוב בבלוג הזה (הרי סיפרתי … להמשיך לקרוא ←

הסתיו הגיע. החמסינים, שגמרו אותנו כל הקיץ הישראלי המיוזע הזה, סוף-סוף נשברו. (אולי עוד לא סופית, אל נפתח פה לשטן-השרב). וזה כמובן מחזיר אותי מייד לפריחת החצבים. מימין: חצב שמצאתי בגוגל. משמאל: חצב שפרח ממש ליד הבית פעם בילדותנו היה … להמשיך לקרוא ←