עולם חדש נתגלה ||| המציאות (הרבודה) משתנה לנגד עינינו. עכשיו. זה קורה. בידיעות אחרונות. העיתון של המדינה

בשבוע שעבר העולם לא נחרב למרות מה שהבטיחו לנו. אבל לא הרגשנו והעתיד כבר כאן. המציאות הרבודה (Augmented Reality ובקיצור שעוד יהיה שכיח עוד רגע – AR) כבר כאן! ועכשיו היא הגיעה גם לארץ. ולא סתם לארץ – לעיתון של המדינה. במאמר מוסגר נוסיף: הוא עדיין נקרא ככה, כמו ש"מעריב" נשאר הרבה זמן "העיתון הנפוץ במדינה", שנים אחרי שאיבד את מרבית קוראיו. אבל כשמתרגלים – קשה לשנות, ויש גם כאלה (סמולנים) שלא מגדירים את "ישראל היום" עיתון של ממש, אלא יותר "שופר", ושופרות לא ממש סופרים.

אבל הפעם התכנסנו כאן לדבר בשבחי (ואולי גם במגבלות ובסכנות) של "המציאות הרבודה". אולי לא מיותר להזכיר, למי שקצת מתקשה לעקוב אחרי כל חידושי המציאות הטכנולוגית, מהי המציאות הזו, המתפתחת ממש לנגד עינינו, ושעוד רגע לא תוכלו לברוח ממנה אל המציאות הישנה והנוחה שהכרתם. נשתמש בציטוט מההסברים שנותן העיתון של המדינה, שכבר הביא לכם בחנוכה את רוני דלומי רוקדת ישר בתוך דפי העיתון, ומיד אחר כך את קרן פלס ב-live שרה וזזה, כאילו עיתון לא היה דבר דו-מימדי ונייח, במשך מאות שנות קיום המדיום הזה.

ככה הם אומרים בידיעות: "אוגמנטד ריאליטי או בעברית "מציאות רבודה" היא טכנולוגייה אינטראקטיבית שבאמצעותה ניתן לצפות במציאות מעושרת שבה "מולבשים" פרטי מידע וירטואליים כמו אנימציה או וידיאו, על הסביבה האמיתית כפי שהיא נראית בצג המכשיר. על המציאות הפיזית, (במקרה זה – העיתון) מולבש רובד נוסף של מציאות דיגיטלית. בגיליון חנוכה הקסם הזה התרחש ב"ידיעות אחרונות" לראשונה, ובשישי זה קורה שוב עם קרן פלס."

אבל הבלוג הזה פחות מתרשם מכוכבים ומעיתונים שמוכרים לנו עוד מאותו דבר, ומנצלים את מגפת הסמארטפונים כדי לנסות לשמור על רלוונטיות בקרב דור הפייסבוק.
הבלוג הזה, המנסה לרדת לשורש הדברים, טוען שאין הרבה חדש תחת השמש, וננסה לפתח כאן תיאוריה פילוסופית-טכנולוגית מתוחכמת-מתחכמת שאומרת כך (שוב, בהשראת ״קיצור תולדות האנושות״ של י"נ הררי):
משחר ימי האדם, עם מהפכת השפה ומאוחר יותר מהפכת הכתב, יצר האדם "מציאות מדומיינת". הרי הממלכות, הדתות, השליטים והמדינות אין להם ממשות בשטח. ההומו-סאפיינס כשהתבגר מכל השטויות של ציד ממותות וליקוט גרגרי יער, התחיל להתארגן במסגרות "מומצאות" של שבטים ומדינות וסימן גבולות בין הישויות השונות. הגבולות האלה אינם קיימים ממש במציאות, אם הסאפיינס לא מגדיר ובונה אותם עם חומות הפרדה או גדרות מערכת. וכדי לסדר את העניינים האדם (ההומו סאפיינס הזה) המליך על עצמו פרטים נבחרים, זכרי אלפא, בדרך כלל, אבל לפעמים גם נקבות חזקות כמו ויקטוריה, מרי אנטואנט או גולדה.
וכשנוצרו המדינות והממלכות המומצאות, השליטים/ות האלה – הפיקטיביים, לכאורה – יכלו לתאר את עצמם, במציאות מדומיינת כ"שמש העמים", "מלך העולם" ו"מנהיג חזק" (דוגמאות אפשר לראות מדוד המלך ועד פרדיננד פדהצור, ואפילו ראשי ממשלות מסויימים במזרח התיכון).
וגם המזרח התיכון הזה הוא בכלל יחסי מאד, אם אתה מסתכל עליו מכיוון אסיה, שגם היא רק שם לכברת ארץ, ואיננה קיימת במציאות. וכשיהודה הלוי אמר בתחילת האלף הראשון "ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב", הוא אמנם התכוון שארץ ישראל (המדומיינת) נמצאת ממזרח לספרד (המומצאת) שם ישב, אבל לא ידע שיעברו רק 400 שנה ויבוא בן-ארצו, קולומבוס אחד, ויגלה שזה לא הסוף, ויש עוד הרבה מה לחפש בכיוון מערב (וגם לו זה קרה בטעות).

בקיצור, העולם היה מסובך בשביל ההומו-סאפיינס, עוד לפני שהמציאות נהייתה רבודה. עכשיו כבר לא בטוח שהוא יודע להבדיל בין מציאות לדמיון.

וכדי לסייע לכם לנוע בין השכבות, ניסיתי באיור אינפוגרפי חפוז לעשות קצת סדר בשכבות האלה: תחילה נראה את כדור הארץ, שהוא (עד שיוכח אחרת) בהחלט קיים במציאות {1}. עליו הגדרנו, באופן שרירותי, יבשות ומדינות {2}, לדוגמא: ישראל {3}. בממלכת ישראל הזו יש שליט, המלך בנימין השני (הראשון היה בנימין זאב הרצל) {4}, קבוע או זמני, חזק או חלש – עוד לא ברור. השליט מדבר במציאות ואומר דברים. לצורך ההמחשה, לא חשוב מה הוא אומר (ואולי גם לצרכים אחרים זה לא קריטי).
הפרשנים בטלוויזיה ובעיתונות (להזכירכם, הם לא ממש קיימים – אלה פרטים ממין הומו-סאפיינס שפונים אלינו בשפה מופשטת) מדברים על דברים שהם חושבים שהם מבינים {5}.
הצופים והקוראים בבית ובסמארטפונים {6} שומעים את "שכבת הדיבורים והפרשנויות" ומייד רצים לספר לחבר'ה {7}. החבר'ה – אלה פרטים אחרים של המין האנושי, שלא נתמזל מזלם להיות שליטים או פרשנים, ושאין להם אייפון.
וכך נוצרת מציאות רבת-שכבות, אם תרצו "מציאות רבודה" או מציאות מתווכת.
את כל ה"סמטוחה המסודרת" הזו תירגמו לטכנולוגיה עתידנית – שהיא כבר ממש כאן בהווה – המביאה לכם מציאות "מעושרת" (AR) שבעצם היא מדומיינת לחלוטין.
ואחרי כל זה נשאלת השאלה: מה היה רע לנו בסאוונה ובאחו, כשליקטנו גרגרים (על הממותות אני מדלג) בלי שום שכבות מתווכות. היינו ילדים וזה היה מזמן…

אותו דבר, אפשר להדגים גם בדוגמת הכדורגל:
יש עולם ובתוכו כדור הארץ {1}, אותו חילקנו למדינות ואז יש, נגיד, ממלכת ספרד (היא לא ממש נפרדת בשטח מצרפת ומפורטוגל) {2} .
בספרד – יש (בינתיים, עד שייקחו מהם אותה) עיר בשם ברצלונה {3}.
בתוך העיר, מישהו סימן והגדיר שטח מסוים בגודל 90×45 מטר, שתל בו דשא וקרא לו מגרש כדורגל {4}.
על הדשא הזה מתרוצץ פרט של מין ההומו-סאפיינס. נמוך אבל זריז, שקוראים לו (באופן מדומיין, הרי במציאות אין שמות לפרטים השונים) ליאונל מסי {5}. הוא, כפי ששמעתי, רץ ומזיז חפץ עגול כלשהו בצורה וירטואוזית (כך אומרים). וכשהוא רץ ומזיז ובועט למסגרת מסוימת שנקבעה במגרש בברצלונה שבספרד, יושבים פרטים נוספים של המין האנושי, מתרגשים ומתלהבים {6} ומשדרים את האירוע לעוד המוני בני אדם {7}. וכשנגמר הזמן השרירותי שהגדירו, מכריזים על "תוצאה"(!) לפי כללים מקריים, ואז רצים לספר לחבר'ה (לי, למשל) שלא זכו לראות את המחזה הנפלא: "ראית אתמול את מסי, זה משהו שלא יאומן!!!" {8}.
זה מה שיפה בחיים (ובכדורגל) – שיש להם הרבה שכבות.

עכשיו זוהי שעתה היפה של שכבת ה-AR, המציאות הרבודה. מחר נוסיף עוד שתי שכבות ונרוץ לספר לחבר'ה שבמדורה או באינטרנט, או אולי גם לאחינו השימפנזים, שלא זכו להיות חלק מהקידמה הזו, או לחברינו המסכנים שאין להם (עדיין) סמארטפון.

(רשימה זו נכתבה בהשראת ה"י השני, המוזמן להוסיף תוספות, הערות ותיקונים – באופן מדומיין, או בכל אופן אחר).

קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.