הפוסט הקודם על פרויקט הספר של צבי נרקיס (עוד לא מאוחר לתמוך במפעל החשוב – באתר Headstart) הביא אותי שוב לעיסוק בבולים, כי הרי נרקיס – הידוע בעיקר בזכות הפונטים הקלאסיים הרבים שעיצב – היה גם מעצב בולים שעיצב כמה מהבולים היפים ביותר של ישראל בשנים 1958-1989. בחיפושי אחרי הבולים שהוא עיצב מצאתי את אתר התאחדות בולאי ישראל, אתר מושקע המביא סריקות באיכות גבוהה של כל בולי ישראל מימי ראשית המדינה.
בשיטוטי באתר התאחדות בולאי ישראל הגעתי גם לסדרת שבטי ישראל שהופיעה בשנים 1954-1955. הבולים הקטנים האלה היו זכורים לי מילדותי היטב. לכאורה אלה בולים "פוּשטים". כל בול מודפס בצבע אחד בלבד, עם סמל השבט ומשפט מהתנ"ך בשובל הבול. אני ממש זוכר את כל הטקס הזה של תלישת החלק במעטפה שעליו מודבקים הבולים, והטבלתם בצלוחית כדי להסיר מהם את הדבק. ואחר-כך ייבוש הבולים כשהם הפוכים, שחס וחלילה לא יידבקו לעיתון "למרחב" מאתמול, ששימש כמצע ל"מפעל הייבוש". אני זוכר איך סידרנו את סדרת הבולים בתוך האלבום עם רצועות הצלופן וחיכינו עד שתהיה לנו סדרה מושלמת. "אוסף בולים – זה דבר חינוכי", כמאמר המערכון הידוע. ובאמת למדנו הרבה מהתחביב הבולאי הזה: למדנו ש"נפתלי איילה שלוחה" וש"גד גדוּד יגוּדנוּ" (מה זה אומר?), ש"גור אריה יהודה" ו"דן ידין עמו", אבל הכי אהבנו (אולי רק עכשיו הבנתי את זה) את "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים…". אהבתי את האנדרסטייטמנט הזה: יודעי בינה, אבל עם הסתייגות קלה של "לעתים". כנראה כולנו צאצאי שבט יששכר הזה – חכמים ידועים: יודעי בינה, אבל לא מי-יודע-מה. כמאמר הפסוק: "אל תגיד, אל תגיד…" (בדיחה פנימית).
אבל אנחנו הפעם לא בנושא של אקטואליזציה מאולצת של פסוקי התנ"ך. הפעם מדובר על מעשה בילוש אינטרנטי שסופו מפתיע (ואפילו משמח ומעודד, אולי). באתר הבולאים ראיתי את שמו של מעצב סדרת בולי השבטים, שעיצב עוד כעשרים בולים ישראליים נוספים. אלה כולם בולים המוכרים לי, אחד-אחד, מהאוסף הילדותי של בולי שנות החמישים (שמשום מה דווקא עכשיו אני לא מוצא אותו, אבל אני מבטיח לעדכן כשיסתיימו החיפושים שמופיע בסוף הפוסט). ובכן, שמו של מעצב הבולים, ככתוב באתר – ג. המורי.
יצאתי לחפש ברחבי האינטרנט מי הוא ג. המורי הזה, שמעולם לא שמעתי עליו. באתר הבולאים גיליתי את בול המנורה הדולקת מ-1955. בול יוצא דופן בגודלו ובהעזה הגרפית לצייר שלהבות של נרות דולקים – בקצה שבעת הקנים של סמל המנורה. בול מרשים שגם הוא זכור לי היטב.
כל חיפושי אחרי ג. המורי העלו חרס (חוץ מאתר הבולים כמובן, דרכו התוודעתי לשמו של המעצב הוותיק). כשכתבתי את מילות החיפוש "ג. המורי" עלו כל מיני הצעות של ארגון המורים, וכשהוספתי את המילה "גרפיקה" למילות החיפוש עלו כל מיני הצעות לשיעורי גרפיקה וחברות המציעות "גרפיקה בחצר". אבל את ג. המורי לא מצאתי!
ואז עברתי לחיפושים באנגלית ומצאתי אוצר בלום (לפחות עבורי). גיליתי את ג'ורג' המורי (George Hamori) – המופיע בתמונה מימין כשהוא מצייר את אחד מבולי האו"ם (כפי שכתוב בהסבר באתר הארכיון הלאומי של אוסטרליה). המורי הוא ניצול המחנות מהונגריה שלמד עיצוב עוד במולדתו ועלה ארצה, אחרי המלחמה. כאן הוא עיצב עבור השירות הבולאי 32 בולים, שכולם חרוטים בזיכרוני היטב מהאוסף הישן. סביר שכל מי שהיה כאן בשנים האלה מכיר אותם, ואולי אפילו יש לו בבוידעם חלק מהם באלבום הישן.
ג'ורג' המורי זכה ב-1954, עוד בהיותו בישראל, בפרס ראשון (500 דולר!) על עיצוב בול לאו"ם עבור אונסק"ו ואחר-כך חיפש מקומות בהם אפשר לצייר יותר בולים והגיע לאוסטרליה ב-1956. שם במולדתו השלישית הוא זכה להצלחה רבה ועיצב בולים נוספים של האו"ם וזכה בעוד פרסי-עיצוב (הנה דיווח מעיתון אוסטרלי מ-1972). גם לאוסטרליה ולמדינות שכנות (כמו פפואה-ניו גיני) הוא הספיק לצייר בולים. הוא עבד שנים ב-Qantas, חברת התעופה האוסטרלית ועיצב לה עבודות רבות ואפילו חתום על כרזה של 40 שנות החברה. המורי עיצב גם לוגואים רבים והיה מעצב פורה מאוד. על פי הביוגרפיה המקוצרת שלו באתר קטלוגים אוסטרלי מצאתי שג'ורג המורי נולד בהונגריה ב-1918. בטקסט באתר, שאני לא יודע אם הוא מעודכן, לא מסומנת שנת פטירה ויתכן שהוא חי עד היום, כשהוא בן 96, עד מאה ועשרים ויותר.
בולים אוסטרליים וסמל בנק בעיצוב ג'ורג' המורי (מאתרים שונים)
חלק קטן מבולי האו"ם שעיצב עיצוב ג. המורי
שטרות אוסטרליים בעיצוב המורי
בקיצור, למרות שבישראל (לפחות באתרי האינטרנט בעברית) אין לג'ורג' המורי כמעט נוכחות – לא בוויקיפדיה ולא באף אתר עיצוב – הוא עשה חיל בכל מקום אליו הגיע. ועכשיו כשמצאתי אותו בנבכי האינטרנט האוסטרלי – הודות לבלוג-השוליים החטטני שלי – שמו יופיע גם בחיפושים בעברית, ומורשת הציור שלו מראשית שנות המדינה, תזכה לעוד נקודת-הפנייה וכמה לינקים. חובבי הנוסטלגיה הבולאית מוזמנים להיכנס לאתר היפה של התאחדות הבולאים (הלינק הופיע בתחילת הפוסט) ולמצוא שם עוד מאות בולים שיזכירו להם את ילדותם ואולי יעוררו בהם זיכרונות יפים. וכל זה בזכות מעצבים בודדים, שחלקם קיבל איזכורים וזכה להערכת אספני הבולים, וחלקם נשכחו יחד עם הבולים שעיצבו.
אבל הנחמה של כל חובבי הבולים היא שבול הוא נצחי (כמעט כמו אותיות) ובזכות בולי שנים-עשר השבטים ועוד עשרים בולים יפים שהוא עיצב למדינת ישראל בראשית דרכה – עכשיו גם אתם יודעים קצת יותר פרטים (ככל שמצאתי וככל שהספיק המקום שהקצבתי לכל פוסט) על ג. המורי, המעצב המיסתורי והנשכח מהונגריה, מישראל ומאוסטרליה.
אחרי סגירת הגיליון, נמצא בסוף אלבום בולי הילדות שלי. ובאמת בעמודים הראשונים של בולי ישראל נמצאים רוב הבולים של המורי, בדיוק כמו שזכרתי, כאילו לא חלפו 60 שנה מיום צאתם לאור.
__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס.
קווים ונקודות 
שיואו, איזה פלאשבק! אני זוכרת את הבולי שבטים האלה. ואת האלבום בולים המושקע הזה. עם מחיצות הצלופן העדינות ההן. ובעיקר את טקס ההשרייה-ייבוש המוקפד ההוא. אני גם זוכרת שאם יש לבול "שיניים שבורות" הוא כבר לא שווה… איזה פחד. (אבל לא זכרתי את ג. המורי, שעכשיו בזכותך אני יודעת מי זה ואשתדל להבא לזכור גם אותו). הידד לג'ורג' ולמפעלותיו!
*"גד גדוד יגודנו" – זה ה"גנן גידל דגן בגן דגן גדול גדל בגן" התנ"כי ([[אליטרציה]]).
**"מבני יששכר יודע בינה לעתים" – שים לב לניקוד, יש לקרוא לָעִתִּים ולא לְעִתִּים – ועתה, צא וחשוב שנית על משמעות הברכה, כשמדובר ב"בינה של העתים" ולא ב"לעתים" במובן של "לפעמים".
הבנתי שהפרשנות שלי ל"פסוקו של יששכר" שגויה במקצת, אבל היה חבל לי לוותר על בדיחה טובה (או שלא כל-כך טובה). העיקר ש"גד גדוד יגודנו" נכון!
תודה על הגילוי. כל הכבוד להתמדה וירידה לעומקי התחקיר. במנהרת הזמן הגעתי לאירוע של ימי הוצאת בול ראשון , של אלבום הבולים של אבי שנמכר כמימון לאירוע חתונת הבן ….ולימים שלבול היה ערך מוסף בתפוצה רחבה בארצנו.
פעם באמת אוסף בולים היה דבר חינוכי, אבל הבולים היום (שכמעט אין בהם צורך, מלבד עיסוק לאספנים) – לא פחות יפים. והדבק אותו דבק.
ייאמר לזכותך שהפעם ממש הצטיינת בחקרנות.
כל הכבוד !
יופי .
תודה יהודה. עליך נאמר "גור אריה יהודה!"
שמחתי לקרוא וגם להכיר
זה משמח גם אותי מאוד, קובי.
כמה הערות, יששכר אולי ידוע יותר בתור "חמור גרם" , המורי כנראה רצה להגיע לניוזילנד הלא היא מולדת המורים הידועה. אולי תצמא על תחילת עבודתו בהונגריה במוזיאון מרסל ינקו בעין הוד. שם יש על עבודות ועתונים מלפני המלחמה הגדולה והנוראה ההיא. ואכן איסוף בולים הקנה ידע רב לאספנים, מדינות בעולם, ערכי מטבעות ושמם לפי מדינות ועוד ועוד . והעיקר מי היו המלכים/מלכות באנגליה לפי שנת הוצאת הבול, הרי האנגלים לא כותבים את שם המדינה אלה את פרופיל המלך/מלכה בפינת הבול [ההסבר שאני זוכר הוא: האנגלים היו הראשונים שהכניסו את הבול לשימוש מסודר ולכן לא ראו צורך בהדפסת שם המדינה] ועקב חיפוש ספר עליתי לעליית הגג ושם אחר כבוד מונחים אלבומי הבולים ומעטפות יום ההופעה ארוזים בתוך קרטון ושקית נילון. אולי כשאצע לגמלאות אסדר אותם.
נמרוד, הסיפור על הבולים האנגליים, עם המלכים השונים (בעיקר ג'ורג'ים) מעניין מאוד. אולי עוד יוקדש להם פוסט מיוחד, פעם.