מי שקורא (בטעות או במקרה?) את הפייסבוק של ״קווים ונקודות״ עשוי (או עלול) לחשוב שהכל שחור אצלנו בארץ התכלת־לבן. ולא כך הוא. סיור הבוקר בשדות ובנופים היפהפיים של הנגב המערבי, רגע אחרי שירדו חמישה מילימטרים של גשם דצמבר הראשון, מגלה שיש לנו ארץ יפהפיה (״וגם הנגב עוד יהיה פורח״… כמו ששר אריק למילותיו של בן גוריון בעיבוד עלי מוהר).
כדי לאזן קצת את השתקפויות ישראל של ראשית חורף תש״ף (2020-2019) החלטתי לשים כאן כמה מתמונות אתמול בבוקר.
צורות העננים המעניינות, עם שמי התכלת העמוק, נראות כאילו נלקחו היישר משומר המסך הישן של ווינדוס, אבל אני יכול להבטיח לכם שאלה תמונות אייפון מקוריות שצולמו אתמול, ללא שום פילטר או אפקט פוטושופי. אפילו שורות צמחי החיטה, שנזרעו באפקט גרפי מיוחד של קווים מתעקלים ונקודות ירוקות, נראות כ״יצירה ישראלית״ שתוכננה ועוצבה במיוחד כדי להופיע בפוסט הזה.
והנה עוד כמה עננים ממש מהבוקר, בכיוון אחר של הכפר ושל השמש
זה לא פוטושופ. זו שלולית מהגשם של אתמול
לפעמים גם עזה נכנסת לתמונה באופק, ומסמלת שאולי עוד פעם יבוא שקט לאיזור היפה שלנו, ויחסי השכנות בין הדיירים – החולקים את אותו חוּם־של־אדמה ותכלת־שמיים – ישתפרו פעם, מי ייתן.
וממש בסוף נתפסו בעדשה תמרות העשן – הלבן של אשקלון והשחור של עזה (נסו למצוא בשני קצוות התמונה, מימין ומשמאל). מצד ימין, אלה ארובות בתי הזיקוק בחוף הדרומי של אשקלון, ובצד שמאל – מין עשן בלתי מזוהה נראה בין הבתים בעזה. אולי זה ״עשן־שלום״ של הבערת המיזבלה, אולי ״שריפה שיגרתית״ ואולי ״מדורת יום זעם״ כלשהו.
יש רבים אצלנו שתוהים: ״מה הם זועמים שם כל כך? מה, הם לא רואים את תכלת השמיים?״
(או שאולי יש להם צרות קצת יותר גדולות מצבע השמיים?)
_____
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן
קווים ונקודות 