בפינה הצפון־מזרחית של ״הכפר״ נמצא איזור שנראה כאילו הוא עדיין תקוע בשנות ה-50 וה-60 של המאה שעברה. אין לאיזור הזה שם רשמי אבל היה מתאים לכנות אותו ״מתחם הצינורות״. ההולכים והרצים במסגרת הספורט היומי יכולים לראות את המתחם המעניין, אבל ספק אם הוא מעורר אסוציאציות כל כך מוזרות כמו שהתעוררו אצלי.
כדי לנסות לתמצת את הרעיון צילמתי בשבוע שעבר אוסף תמונות ייצוגי שממחיש את המראות. אחרי הצגת הרעיון אספר על כמה מהזיכרונות שהוא עורר בי ואולי יהיו עוד אנשים שיתחברו לנושא.
הנה התמונות:
והנה תמונה נוספת של אביזרי השקייה חדשים יותר מהמאה ה-21 (עשויים מפלסטיק חדשני ולא אלומיניום ישן שעבר זמנו):
ועכשיו לאסוציאציה הראשונה: אנדרטת פורצי הדרך לירושלים במלחמת העצמאות. האנדרטה הזו המוכרת לכל מי שנסע מהמרכז לירושלים נמצאת מעל מחלף שורש, על גבעה במעלה שער הגיא. היא תוכננה על ידי הפסלת נעמי הנריק ונחנכה בשנת 1967. לדברי הפסלת: "האנדרטה היא הפשטה של רעיון הפריצה לירושלים והיא מביעה תנועה דינאמית של פריצה מעל מחסום בכיוון לירושלים".
סיפור עיצוב והצבת האנדרטה הוא ארוך ומורכב. הדרך אליה מוגבלת, היות והיא נמצאת על קרקע פרטית, אבל מרגע חנוכתה בראשית 1967 על ידי ראש הממשלה לוי אשכול – חודשים ספורים לפני שכוחות צה״ל הסתערו ושיחררו את ירושלים במלחמת ששת הימים – היא הפכה לאייקון ישראלי מוכר לכל מי שנוסע לירושלים. את הסיפור המלא על האנדרטה (כולל ראיון עם הפסלת) תוכלו לקרוא בבלוג הארכיטקטורה המעניין ״חלון אחורי״ של מיכאל יעקובסון (וגם כאן). האנדרטה המפורסמת הופיעה גם על בול רשמי של המדינה (ראו משמאל).
הנה כמה צילומים ייצוגיים של האנדרטה (מתוך ויקיפדיה):
הסיפורים ההיסטוריים של צינורות הנגב והאנדרטה הירושלמית מתחברים אחד לשני באופן מפותל אבל שניהם קשורים לאתוס של המפעל הציוני. הצבת קו המים ליישובי הנגב הראשונים (כולל ״11 הנקודות״) מהווה נקודת ציון היסטורית חשובה באתוס הזה ויש לו כמה תזכורות צנועות בשטח.
הפסלת נעמי הרניק עיצבה גם את האנדרטה לזכר חללי חטיבת השיריון 679 שהוקמה ב-1974 בקרבת הר שיפון שברמת הגולן. האנדרטה הזו בנויה על טנק סורי עם תותח אליו מרותכות פלטות בזוקה של טנק צנטוריון ישראלי (״שוט קל״ בעברית שריונאית) הנראות ככנפי ציפור.
באנדרטה מוצב גם טנק ״שוט״ ישראלי שהזכיר לי בדיוק את הטנק שלי שנפגע על ידי טיל RPG ידני שפגע בפלטת הבזוקה המרכזית, מיד אחרי המעבר בחיץ החקלאי ב״אפריקה״ באוקטובר 1973. בזכות אותה פלטה, שנפלה כתוצאה מהפגיעה, צוות הטנק לא נפגע והמשכנו בדרכנו לכיתור הארמיה השלישית.
האנדרטה לזכר חללי חטיבת השיריון 679 ליד הר שיפון. עיצוב: נעמי הנריק
וכאן מגיעה האסוציאציה האחרונה שלי לתמונות: הצינורות המזנקים אל השמיים ב״מתחם הצינורות״ בכפר והאנדרטה של חטיבת השיריון מעוררים אצל כל שריונר זיכרונות של שורות הטנקים עם התותח המוּגבה. שורות טנקים כאלה אופיניות למסדרי סיום קורסים וסיום מלחמות ולא לטנקים בשטח. חיפשתי באלבום האישי דַל התמונות שלי מסדר כמו זה שהצינורות הזכירו לי.
אחרי שלא מצאתי שום תמונה נזכרתי שפעם באחד מ״קבוצות השריונרים הקשישים״ ראיתי תמונות נדירות מטקס סיום קק״ש (קורס קציני שיריון) בבסיס ג׳וליס ב-1969. התמונות צולמו על ידי הצלם הרשמי דן הדני ונמצאות באתר הספריה הלאומית. את התמונה שלי לא מצאתי (אולי בתמונה האחרונה המוצגת כאן, אבל זה לא מאושר על ידי גורמים בסביבתי). הנה שתי תמונות מטקס סיום הקורס הזה ב-1969:
והנה עוד מקבילה שריונאית די דומה (מתוך קליפ ביוטיוב שנעשה לשיר ״בעקבי הדרך״, של להקת גייסות השיריון שערך Gal Amnony)
עד כאן פוסט האסוציאציות, בו ניסיתי לקשר כמה נושאים שלכאורה אין שום קשר ביניהם. מי שהיה באחד האתרים המוזכרים כאן אולי ימצא גם בפוסט הזה משהו שמדבר אליו.
__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס.
קווים ונקודות 
נהדר, תודה רבה. מרתק.
תודה רבה, מיגאל ליגאל.
ממש השבוע ביקרנו בסיור של קורס מורי-דרך בפסיפס מעון בנירים, והזכרנו את נעמי הנריק גם בהקשר לאנדרטה לפורצי הדרך, וגם בהקשר להעתק הפסיפס ליד בן צבי. תודה רבה.
עוצמתי