בחזרה לאושר ||| על קולנוע רמת-גני נטוש ועל זמרת עבר גדולה ונשכחת: חוויות מרגשות משיטוט בבלוגוספירה

לפני זמן מה, תוך כדי שיטוטי בבלוגוספירה, מצאתי בלוג מקסים ויפהפה. שם הבלוג "נטוש" ובו כותב שרון רז, המגדיר את עצמו בבלוג שלו ככה:
"חלוץ, אקטיביסט, אדריכל, שועל בודד, חוקר סביבה עצמאי המסייר, משוטט, מחפש, מתאמץ, מצלם ומתעד מבנים ותיקים ונטושים וכותב אודותם, כל זאת בזמנו הפנוי המועט מאוד".
שרון רז הוא ארכיטקט בהכשרתו ש"לא עוסק יותר כיום בארכיטקטורה כמקצוע" והוא גם צלם רגיש המתעד בניינים ומבנים שסיימו את תפקידם ונותרו שוממים, נטושים ועזובים, הרוסים ומעוררי חמלה. שרון עובר, עם מצלמה, מבניין לבניין ומתעד, ברגישות רבה, את המראות מכמירי הלב. זהו בלוג ותיק, במושגים של הבלוגוספירה הישראלית, והצטברו אצלו עשרות תיעודים מרתקים כאלה. מומלץ ביותר!
בין היתר תיעד שרון את מבני האסם בקיבוצים – תיעוד מקיף ומעניין מאד, שעשה לי חשק "לצלול" לתוך האסם של הכפר שלנו – עליו סיפרתי פעם בפוסט – ולתעד את מה שנשאר מסמל הילדות הזה, מבפנים ומלמעלה. אולי עוד אעשה פעם את המבצע הזה.

מבנה קולנוע "רמה" הנטוש ברמת-גן. מהבלוג "נטוש" של שרון רז

בעיון ראשון בבלוג "נטוש" עליתי על הפוסט של קולנוע "רמה" ברמת-גן. מכיוון שביליתי שנה שלמה מחיי, לפני הגיוס, כמדריך צעיר-וחסר-מנוח ב"נוער-העובד" ברמת-גן, והקומונה של המדריכים הייתה ממש לא רחוק מקולנוע "רמה" (וגם מקולנוע "אורדע" ומכיכר כופר-הישוב המפורסמת) אני שותף לעצב ולמחאה על מצב בניין הקולנוע, המתועדים ברגישות רבה בפוסט.

כל הצילומים מהבלוג "נטוש" של שרון רז. צילומים רבים נוספים – ראו בבלוג!

שרון רז נכנס לתוך המבנה הנטוש, שהה שם כמה שעות וצילם הכל: כסאות שבורים, וילונות הבמה האדומים שנותרו שלמים, במין הדר מיושן שקפא, חדרי המסריט עם מכונות ההקרנה הישנות הגדולות ולא פחות מרתק בעיני – כרזות ישנות (משנות השישים העליזות) של סרטים והופעות שהתקיימו בקולנוע שעצר מלכת. כך אפשר לראות בפוסט כרזות של אלביס פרסלי מהסרט "מטורף לנשים" לצד כרזת "הנשרים פשטו עם שחר" עם ריצ'רד ברטון וקלינט איסטווד, לוח שנה ישן של אל-על בעיצוב דן רייזינגר לצד שלט עם ברכת חג שמח לילדי עובדי סאיטקס (עליה השלום), כרזה של "כל ממזר מלך" של אורי זוהר (לפני שנהייה רב בישראל), פשנל וטופול ועוד הרבה הרבה תמונות יפהפיות (מפליא עד כמה שעזובה והזנחה יכולות להיות פוטוגניות כשמצלמים כל-כך יפה וברגישות, עם האור הטבעי החודר למבנה הנטוש מבעד לחלונות הפרוצים, כמו שעושה שרון). בלוג מקסים-מקסים – אתם חייבים להציץ!

גולת הכותרת, מבחינתי, היא הכרזה הצבעונית שנשארה, שם בקולנוע "רמה" ברמת-גן, זרוקה ומקומטת, על הרצפה ומבשרת על הופעתה של הזמרת הנשכחת הבלתי-נשכחת הלן שפירו, אלילת ילדותי, ב-5.1.1963 ברמת-גן! – "The world famous sensational young singer" כך היא מתוארת בפלקט המקומט – שתופיע ב"רפרטואר שלה".
ואיזה רפרטואר זה היה. הייתי נותן הרבה כדי לחזור לשם ("בחזרה לאושר"), לקולנוע רמה ולהלן שפירו עם הקול החם והעמוק והכל-כך מיוחד ועם תסרוקת שנות ה-60 שלה (כמו שהצלחנו עוד לתפוס את פול אנקה וניל סדקה, רגע אחרי שלהי תקופתם בהופעות בהיכל נוקיה).
כדי להמחיש את חיבתי הגדולה לזמרת נעורי – תוכלו לראות שלפני כל תגליות הבלוגוספירה האלה, שיבצתי אותה בין עשרת הגדולים בפוסט על "מצעד הפזמונים הלועזי שלי", אמנם במקום ה-10 אבל בכל זאת, לפני סילה בלאק ודאסטי ספרינגפילד ועוד מתחרות פחות חשובות.

חיפשתי את הלן, בת עמנו, בגוגל היודע-כל והגעתי לבלוג לא פחות מקסים של דפנה לוי "המדור לאיבוד קרובים", בו היא מביאה ראיון מרתק עם הלן שפירו: "הכוכבת שלקחה את הביטלס כלהקת חימום", מ-1997 (כמעט עכשיו), ושם הסתברה לי עוד סנסציה אודות הזמרת שהוגדרה עוד בהופעתה ב-1963 ברמת-גן כ"זמרת הצעירה הסנסציונית המפורסמת בעולם". מסתבר שבתחילת שנות השישים, היו אלה חברי "הביטלס" (הצועדים בראש כל מצעדי-כל-הזמנים) ש"חיממו" את הלן שפירו בהופעה (ולא להיפך, כפי שאולי מתבקש). רק בראייה אחורה יכולים למצוא דברים כאלה. רוב קוראי הבלוג הצעירים ודאי לא שמעו על הלן "שלי", הזמרת היהודיה מאנגליה, כוכבת תחילת שנות הסיקסטיז, ולא שמעו אף שיר משיריה (אולי חוץ מ"בחזרה לאושר" – Walking back to happiness) והנה מצאתי ביוטיוב הבלתי-נדלה את התיעוד של הלן שפירו מצ'פחת את ג'ון לנון, רינגו סטאר וג'ורג' הריסון (פול היה חולה, כנראה, ולא הגיע) בקליפ ישן ונבואי: "תראו מי זה" – look who it is?, הזכור לי מזמנו האמיתי! הביטלס משמשים שם כסטטיסטים בלבד, מי היה מאמין?

ועוד מבקשת הזמרת ש"אל תתנהג אלי כמו אל ילדה – Don't treat me like a child", והיא הרי הייתה ילדה לגמרי, כמעט כמונו, כשביקשה את זה מהביטלס ומהמאזינים הצעירים שהקשיבו בחשאי למצעד הפזמונים בכיתה שבכפר, אי-שם בנגב המערבי – בחושך ובגניבה, בלי הסכמת המחנכים.

מומלץ למי שזוכר את הלן שפירו, או שהסיפור הזה (שתחילתו, אני מזכיר לכם, בקולנוע נטוש ברמת-גן) נגע לליבו לקרוא את הראיון המרתק של דפנה לוי עם הלן שפירו – יש שם הרבה גילויים מעניינים עליה, על הקריירה שלה ועל יחסה ליהדות וביקוריה בישראל.

ולסיום – לא ידעתי איך לסיים פוסט כל-כך נוסטלגי ומרגש (אותי) אז בחרתי בשירה המוכר הראשון (כך נדמה לי): "אינך יודע" – You don't Know שכבש בסערה ב-1961 את המקום הראשון במצעד הפזמונים ונשאר שם עד היום (לפחות אצלי).

ובינתיים – מסתבר שלא הספקתי לעקוב אחרי הבלוג העשיר של שרון רז – קולנוע "רמה" כבר נהרס (וגם ההרס הזה תועד בקפדנות בבלוג "נטוש") – ו"נשארה גחלת עמומה של אהבת הקיץ הגדומה", לקולנוע ז"ל ולהלן שפירו תבל"א.

_____
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.