מקום בצמרת* ||| מצעד הפזמונים הלועזי של "קווים ונקודות": כל הזמרים, כל הלהקות, כל הזמנים

(*אני יודע שזה בכלל השם של המצעד המאוחר יותר, של רשת ג', אבל הוא התאים לי).

הפוסט הקודם הביא איתו שובל של עצב נוגה, של לאן-פונה-האנושות (שלא לומר לאן היא מידרדרת). על איך פעם התאפשר לילד קטן לצפות בכל כוכבי השמיים, ועכשיו נשארו לנו (לכאורה, לכאורה, הכל בעיני המתבונן והכל לכאורה בימינו) רק הכוכבים-הנולדים למיניהם (עם צביקה וצדי וכל השאר). לא זו הייתה כוונת הילד שדיבר אל כוכבים. רק לספר על עולמות רחוקים שהתקרבו ועל אנושות שעשתה "צעד אחד קטן" לרגע, ומייד שבה לעיסוקיה הרגילים, התכוון ה"משורר"-הילד.
ואם כבר דיבר הילד אל כוכבים, זה בדיוק הזמן להציג את כוכבי העבר שמילאו באותה תקופה ממש את עולמנו/עולמי. אני מתכוון, כמובן, ל"מצעד הפזמונים הלועזי של כל הזמנים" שלי.

מקהלת הילדים של הכפר בשנות ה-60 (המחבר, לצערו, איננו בתמונה)

ראשית אומר בגילוי לב: מוזיקאי גדול ואפילו מבין קטן במוזיקה לא הייתי מעולם, וגם לא אהיה כנראה. מחזרות מקהלת הילדים נזרקתי, מכיוון ששרתי תמיד על יד המנגינה, וגם הייתי אוטם אוזניים כדי לא להתבלבל מהקול השני שהושר ע"י חצי המקהלה.
גם את שיעורי החלילית הפסקתי מוקדם מאד, כי לא הצלחתי לאטום מספיק טוב את החורים שצריך לאטום כדי להוציא צלילים מדויקים (עד היום לא ברור לי למה צריך לאטום חורים כל כך יפים, למי הם מפריעים?). ולמרות ששם משפחתי מצד אמי הוא מוזיקנט, לעולם, כנראה, לא אהיה מוזיקאי של ממש. זה לא אומר שאסור לי לשמוע מוזיקה פופולרית, לקנות תקליטים וקסטות, לצרוב דיסקים ולעשות רשימות השמעה באיי-טיונס.
וגם לשמוע בגניבה, עם ג' מהכיתה, מצעדי פזמונים עם חיים קינן וגֶ‏‏‏די ליבנה, בכיתה החשוכה, בתשע בערב, אחרי כיבוי אורות.

הרדיו הישן איתו שמע המחבר בגניבה את מצעד הפזמונים, בתשע בערב, אחרי כיבוי אורות (מוצג כיום בצריף הנוסטלגיה עם פריטים מרתקים רבים נוספים. היום עלה שווי השוק שלהם מאד בשוק הפשפשים).

הבהרה למאזינינו, בני דורות אחרים: קודם היה מצעד הפזמונים הלועזי של גלי צה"ל (קישור מצאתי רק למצעד של ג', לצערי וגם רק משנות ה-70), ולמזלנו נפלנו על הסיקסטיז ותחילת הסבנטיז, התקופה שהתאפיינה בלהקות וזמרים וזמרות נפלאים, שחלקם עדיין איתנו (עוד אפרט) וממשיכים לשיר גם היום, ואת כל אלה שהפסיקו לשיר מסיבות של גיל או נסיבות טרגיות (כמו ריקי-נלסון-כחול-העיניים-שכה-אהבנו) או נסיבות אחרות (שלא כאן המקום לפרטן) – תוכלו לשמוע מתי שתרצו ב-YouTube.

הבהרה אחרונה לפני שניגש לדירוג: קצת אחרי שנגמלנו ממצעד הפזמונים הלועזי (מהמצעד בלבד, מהפזמונים לא ניגמל אף פעם), באה תקופת הזוהר של הלהקות הצבאיות, וגם לי יצא לשרת ב"להקה" צבאית של מסלול השריון הרגיל, בדיוק בתקופה שהניבה רבים מגדולי הזמרים שלנו: נכון, אריק איינשטיין, הגדול מכולם הקדים אותנו, אבל יצא לי לשרת (וגם לשמוע בזמן אמיתי) עם שלום ושלמה ויגאל ואבי ורבקה ושולה וירדנה ומתי וגידי ודני גם. את כל אלה תוכלו לשמוע במצעד הפזמונים העברי של קווים ונקודות שישודר בקרוב ברשת זו, בעיתוי שייקבע על ידי המאזינים. וסליחה גם עם אדאמו וכריסטוף ולואיג'י ומרינו מריני ודומיניקו מודיניו וכל הזמרים הצרפתיים, האיטלקיים והספרדים הנהדרים, שלא נמצא להם מקום במצעד הזה.

יש כל כך הרבה פזמונים, היה לי קשה לבחור. בחרתי זמרים ולהקות מייצגים. אלה שלא יכלו להיכנס, לצערי – יוצגו בקרוב בפינה לשיפוטכם או שתחפשו אותם במרחבי היוטיוב. זהו, נתחיל במצעד (אות פתיחה מוזיקלי: "טלסטאר" של הצלליות (שלא נכנסו בביצועים נוספים, כמה חבל…) מהתחתית לצמרת, כמקובל:

10. בחזרה לאושר – הלן שפירו. בגלל שהיא מבנות עמנו (נכדתו של מהגר יהודי מרוסיה, בדיוק כמוני. הילה שפירא היו קוראים לה אם הייתה עולה ארצה), ובגלל הקול החם והמפתה (ואולי גם בגלל התסרוקת והשמלה).

9. אמור ללורה שאני אוהב אותה – ריי פיטרסון. בשם כל השירים הרומנטיים-טרגיים ובגלל ה-ר' המתגלגלת של דן כנר ב"צפיחית בדבש" בהשמעות החוזרות. תקשיבו למילים. איזו טרגדיה.

8. גשר על מים סוערים – סיימון וגרפונקל. לא צריך לפרט, אבל הקולות. הקולות.

7. אשה צועניה – ריקי נלסון. איזה יפה הוא היה, וכמה יפה הוא שר עם מקהלת הבנות הטיפוסית ברקע: היי היי ג'יפסי וומן!, וכמה חבל שנהרג בתאונת מטוס בטקסס ב-1985.

6. הצעירים – קליף ריצ'רד והצלליות. נכון שהוא היה המלך רק בישראל ואולי באנגליה, אבל לא נשכח לו גם את "אנחנו אומרים כן" ו"נעלי ריקוד" ו"כשהנערה בזרועותיך" ו"בובה חיה" ועוד המון המון פזמונים נפלאים.

5. שיקוי אהבה מס' 9 – המחפשים (The Searchers), בשם כל הלהקות הבריטיות עם השמות המתורגמים לעברית-סיקסטיזית: האבנים המתגלגלות, פרדי והחולמים, ג'רי והפוסעים, בילי ג'יי קרמר והדקוטות, הטרמלוס, החיות והמודי בלוז וגם האמריקאיים: נערי החוף, הקופים, האמהות והאבות ועוד הרבה שלא נכנסו ולא נזכרו, בגלל המקום והסבלנות המוגבלים.

4. הו קרול – ניל סדקה. בשם כל השירים על הבנות האנגלו-סקסיות הרחוקות, עם השמות המתנגנים, וגם בגלל שהוא משלנו וראינו אותו, סבא-בן-71, שר ומנגן בתל-אביב, כמו פעם. וגם בגלל קרול קינג והתרגום המופתי של חיים קינן לעברית: "הו, קרול, לך שרים הכל, לילותי קוראים לך לוחשים בלי קול…"

3. דיאנה – פול אנקה. הצד השני של ניל, הזמר המלחין (בדרכי שלי, היום הארוך ביותר) הרומנטי-ילדותי שהפך לשרמנטי-בוגר, שיודע גם היום איך סוחפים קהל של אלפים בהיכל ביד אליהו וגם בהיכלות לאס וגאס. לא היה ולא יהיה לנו פול אנקה שני! I'm so young and you so old

2. עתה או לעולם לא  its now or never – אלביס פרסלי. אין יותר גדול מהמלך הבלתי מעורער (לא קליף, ולא זוהר – אין מלך שני!). הקול הגדול מכולם, שהלך לעולמו (או שלא?!) הרבה טרם זמנו והשאיר לנו את כל השירים הנפלאים ביוטיוב.

ובמקום הראשון, כמה לא מפתיע. לא התכוונתי להפתיע אף אחד. אפילו לא את עצמי.

1. אתמול (Yesterday) – הביטלס (אז הם היו חיפושיות הקצב, במצעדים). אין צורך לפרט. שוב ושוב נבחר כשיר הגדול של כל הזמנים! גם אצלי.

זהו, זה המצעד שלי. אל תתווכחו איתי וגם יכול להיות שיחולו שינויים במצעד בשבוע הבא. אני יודע שלכל אחד מכם יש מצעד שונה ואחר. אשמח אם תעלו אותו בתגובות. מבטיח לנסות להוסיף קישורים.

ואחרי הדירוג בא לי "רעיון לאפליקציה" (זה מה שכולם עכשיו עושים, לא? רעיונות לאפליקציות) שאולי הוא לא מקורי: להוסיף לפייסבוק, או לטוויטר, או ליוטיוב, או לא חשוב למי, אפשרות לכל בעל-חשבון, לפרסם בפרופיל שלו את מצעד הפזמונים שלו. וככה, לפני הדייטים או הראיון המקצועי, או הישיבה עם חברת התוכנה והאפליקציות, יוכלו המראיינים-הבוחנות-וכל-המעוניינים לעמוד על עולמו של המועמד (לחברות, לעבודה, או לטיול משותף) יותר מאלף מילים של קורות-חיים. לא ככה? אם תפתחו את האפליקציה הזאת, תיזכרו אותי ותנו לי את מה שמגיע לי. אני לא אומר מה.