בימים שכאלה, ועם כל החשיבות שאנחנו מייחסים לזוטות טיפוגרפיות ולצילומי ציפורים, גם הבלוג הזה, המשודר מהדרום חייב לשמור על איפוק (או אולי בעיקר הבלוג הזה, כי קשה להגיד שאיפוק זה שם המשחק מסביב).
ולכן, מכיוון שאחרים, שכבר תוארו בפוסט הקודם, לקחו עליהם את משימת ייצור ומילוי מאגרי הקשקשת, אנחנו נשתדל לשמור על איפוק ותמציתיות.
נביא היום רק שרטוט של החולצה שחולקה לעובדי המפעל שלנו בינואר 2009, בימי המבצע הקודם שנקרא על שם הסביבון של הסבב הקודם "עופרת יצוקה". במבצע ההוא, בעיקר כדי לשמור על רוח הצוות וגאוות היחידה של העובדים, ואחר-כך גם של ילדי-המחנה ואנשיו, הפקנו וחילקנו את החולצה "אנחנו כאן!". החולצה הודפסה עם גרפיקה פשוטה מאד (ויש שיגידו – פשטנית) בלבן-על-גבי-שחור של מפת הדרך-אל-הכפר-שלנו, מפה שנלקחה ישירות מהקובץ המשמש, בימים כתיקונם, להזמנות לחתונה ולבר-מצוות. עליה הוספנו פס כחול פטריוטי עם הכותרת "אנחנו כאן!".
היו שלא אהבו את הקונוטציות – הסמויות, אבל אולי מסתברות – לימים אחרים. אבל האמת שהחולצה לא הייתה, ולא התכוונה להיות, מתוחכמת יותר מדי. תפקידה היה פשוט: להבהיר לכל הצדדים המשתתפים ב"סבב", אויבים ואוהבים, מחזקים ומחבקים, יפים או אמיצים – שיהיה מה שיהיה, כמו ב-62 (אז) השנים שקדמו לסבב ההוא – אנחנו כאן! ונישאר כאן בכל מקרה. ותפקיד נוסף היה לחולצה שהודפסה על רקע שחור – לעודד את לובשי החולצה המקומיים ולנסוך בהם גאווה, גם בימים קשים. מאז, החולצה נשארה פופולארית למדי במקומותינו, וכמעט בכל יום ניתן לראותה על גופם של כמה מבני או בנות הכפר (לא ספרתי אף פעם כמה).
וגם היום, 4 שנים אחרי, כשסבב חדש הגיע, אני נשאר עם אותה אמירה (ועם אותה חולצה, שאני במקרה לא לובש כי אני לא אוהב טריקו שחור): "אנחנו כאן!"
( ומהמכבסה שלנו מוסיפים וממהרים לצנן את ההתלהבות הגרפו-פטריוטית שלי: "החולצה פופולארית בגלל שהיא שחורה! וחולצה שחורה זה הכי פרקטי, לא רואים עליה את הלכלוך ולא צריך לזרוק אותה לכביסה כל שבוע").
מימין: גירסת החולצה בלבן שלא זכתה לאותה פופולאריות
__
ונוסיף עוד "קוריוז" (למרות העת הקשה) שבאחת מהמהדורות של הדפסת החולצה קרתה (כפי שקורה פעמים רבות) תקלה ובמקום הכיתוב "לאשדוד" נחתכה המילה והודפסה רק "לא" (המשך המילה "לאשדוד" נחתך משום מה). קיווינו שגם בחמאס רואים את החולצה ולא ינסו לכוון לעבר העיר הדרומית-צפונית הגדולה. אבל מסתבר שגם עברית הם לא מבינים…
קווים ונקודות 
אני צופה לנו עתיד מזהיר כאן (שם ובכל מקום?), בתנאי שלא נשכח לסמן את החולצה ולמסור אותה לכביסה בזמן. ושוב הזכרת לי משהו יפה שכתב אמנון אברמוביץ (כנראה) אחרי אחת המלחמות בלבנון: "עד היום חשבנו שהערבים מבינים רק כוח. אחרי המלחמה האחרונה הסתבר שגם כוח הם לא מבינים".
יפה שהבהרת את ההקשר. לזה רמזו מילותי בקשר ל"לא" של לאשדוד. מתי אתה מגיע? או שאסור לדווח על מהלכים כל כך משמעותיים של "מוקדי שלטון" בשטח?
יש כבר חולצה חדשה, "אנחנו כאן (2012)"?
לא, כי הקודמת לא חזרה מהכביסה, ואין לי איך להביע את הלוקאל פטריוטיזם הנחוש והתמציתי שלי.
אני מניחה שטובי הקופירייטרים כבר נקראו לדגל, וגוייסו בצו 8 לנסח את הסלוגן העדכני.
אז באיזה צבע תהיה החולצה החדשה?
שחור זה פרקטי, אבל קצת משומש… לבן זה מאוד לא פרקטי וגם נדוש… צבע אדום זה צפוי מדי… ורוד זה לא כאן… תכלת זה בשמיים… ירוק זה הדשא של השכן בצפון… צהוב זה מכבי… כחול לא ייתן קונטרסט מספיק טוב לדגל ישראל…
אין ברירה אלא לפתוח שוב את קטלוג-פנטון-יונה-לבנה-ונואשת, כדי שמצעדנו לא יפסיק להרעים-אנחנו-כאן.
או להישאר עם [[CMYK]], כמו תמיד.
אין חולצה חדשה 2012 וכנראה גם לא תהיה, אבל צפו לפוסט המעודכן והתמציתי מחר!!!
דוקא יש אנחנו כאן 2012! אבל כרגיל, יצירותיי לא מספיק סופיסטיקייטיות כדי להעלותן לבלוג הזה.
ותחסוך לי את הבדיחה. במילא אתה לא יכול להעלות תמונות. אני פה העורך (והמבוגר) האחראי!
יידע כל אחד את מקומו. (ויפה שעה אחת קודם….)
הזכרת לי את זה:
נכון, זה היה לי בראש כשהדפסנו את החולצה הזאת. גם אנחנו היינו מנויים על "העיר" עד שהם הפסיקו את המנוי באופן חד-צדדי, ורגע אחרי זה הם נבלעו ב״עכבר״. ההבדל הוא שאצל אוחובסקי (נדמה לי שהוא היה העורך האחראי אז) בורחים לאמא'לה ולשאר המקומות. אצלנו – אנחנו כאן! אנחנו לא מנסים להשוות, פשוט אצלנו אמא'לה זה כאן!