נושא המזון והגסטרונומיה איננו מתחומי ההתמחות שלי, בלשון המעטה. עם זאת, אני מודע לכך שספרי בישול ובלוגים של אפייה ושאר ירקות הם הנושא החם (220º או יותר? אין לי מושג) בתרבות המערבית בכלל, ובבלוגוספירה בפרט. לכן, בבלוג שלי, על אף שהקולינריה הזאת מצטלמת ומצטיירת נהדר, העיסוק בתחום יהיה משני. אבל למה להתחייב? תמיד אפשר עוד להשתפר, ואולי עוד יבואו ימים של יין ושושנים.
בכל אופן, בלי ביצים (במובן המקורי של "הביצה והתרנגולת") אי אפשר. [בסוגריים אוסיף שוודאי שמתם לב שאני אוהב סוגריים (!). חבל שלא מקובל לשים סוגריים ( ) בתוך סוגריים [ ] בתוך סוגריים { }, אבל זה לא הנושא עכשיו, אולי עוד נדון בו (פעם)].
נחזור לביצים, פעם לפני הרבה שנים, בתורנות כמרכז משמרת שנייה בחדרוכל שלנו, הופקדתי על הכנת סל הביצים הקשות והרכות (רכות – עד 4 דקות?, קשות 10 דקות ומעלה?). מטלה שעמדתי בה בהצלחה מסוימת מאד. כבר אז הבנתי שבמזרח התיכון, ממש כמו בחדראוכל, יש יתרון לביצים קשות. השאלה שנותרה לדיון: האם ביצה רכה אחת יכולה לטרוף את כל סל הביצים הקשות שלנו, או שבכלל עדיף חביתה. ורק קפריסין נשארה, גם כאן באותו מקום.
(ואגב, אני לא סובל ביצים קשות, {וגם לא ביצים רכות} ).
__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס.
קווים ונקודות 
יגאל יקר, המשך יצירה פורה ושנת בריאות טובה
בנקודה (טושקה) מצייר קו. נקודה.
שנה טובה גם לך, רביב
בריאות ושירה
בשבילנו זה בית לא פחות לא יותר…לא יודעת למה דווקא השיר הזה מתנגן לי . מה שכן גל של נוסטלגיה מציף אותי. עשר נקודות ונקודה…..והקווים שביניהם. אין ספק שיש כאן משהו חזק מנוף ילדותי….
ליגאל היקר, שנה טובה ופוריה, שנת יצירה. שימלאו אסמיך בר ואנחנו נתענג עליהםן.
מעריצה משכבר הימים.
תודה, אורית. בינתיים עוד לא הגעתי ל״בשבילנו זה בית״. רק ביצים קשות, צוללות וגבולות. המשך יבוא, שנה טובה.
יפה שחברים פותחים סוגריים בתוך סוגריים, אם כי רצוי להקפיד לסגור אותם (לפני שהסוסים בורחים מהאורווה).
לעניין הסוגריים: הופתעתי (שלא לומר הוטרדתי) לראות בוויקי [ראה בלינק למעלה] שגם שם יש היררכיה מוקפדת {שלא לומר מופרזת}:
״כשהם באים ברצף של כתוב, הסוגריים מופיעים משני צדדיה של הערה צדדית, אשר אינה קשורה במישרין לגוף הטקסט. הראשונים לבוא הם הסוגריים הרגילים, בתוכם שמים (אם צריך) סוגריים מרובעים, ואז סוגריים מסולסלים״.
חברים (שלא לומר, שכירים וזמניים) לא תמיד מקפידים, לא בנושא הסוגריים {המסולסלים} ולא בקשר למרובעים. [אם כי למרובעים תמיד יש עדיפות אצלנו].
הסוגריים שבטקסט משקפים את זרם התודעה…
הערות צדדיות תחומות-סוגריים ומרובות – הן כל הדלתות האסוציאטיביות שאתה פותח (וסוגר) בעוברך במסדרון {בתלם, אם תרצה}, בדרכך הנוכחית אל יעדך העכשווי, תחת כותרת פוסט [רשומה?] מוגדרת.
מה שיפה הוא שאפשר תמיד לחזור ולפתוח כל דלת שעזבת בדרך, ולצאת ממנה אל משעול צדדי שונה לגמרי, ולהפוך אותו אז ליעדך העתידי התורן, תחת כותרת מוגדרת בכלל אחרת.
ומי שיודע לבשל ביצה [ביצים, ברבים, בסל אחד של משמרת ערב בחדרוכל] כך שתצא רכה ולא קשה (ולהיפך) – דומה שכבר נמצא בחצי הדרך להפוך את עיסוקו המשני הלז לראשי, ולהיוולד מחדש כבלוגר קולינריסט אופנתי ומעודכן…
"תמיד אפשר עוד להשתפר" {או להידרדר, תלוי מאיזה צד של הסוגריים מביטים על כך}.
העיקר שלששת קוראיך המתרבים בחזקות גבוהות יהיה מה לקרוא באייפד ובסמארטפון בימי החג והחול.
שנה טובה ויצירתית!
קולינריסט כבר לא יצא ממני (אבל עוד אחזור [כנראה] לנושא הסוגריים, יש לי בטן {מלאה} עליהן)…
סוגריים זה הביטוי הגרפי לאפרופו אני מניחה, בבואך לנסות להבחין בסופו של דבר בין העיקר לתפל הסוגריים עוזרים. אבל מה עושים אם הכל נראה עיקר.
סוגריים זה זכר או נקבה?
בעניין זכר ונקבה – בארי יכולה להרשות לעצמה….? (או יכול להרשות לעצמו)
בארי ״לא מסוגלת להגיד לחבר – קום תעבוד״, אז היא נקבה.
בקשר לסוגרי(י)ם – גיליתי משהו, אכתוב עליו פוסט מיוחד בקרוב (או ברחוק). עוד נדון בנושא.