זהו סיפור קצר לחג, על הפונט ״דוד״ ועל אביו איתמר דוד. איתמר (באנגלית איסמר) 1910-1996, היה מאייר, גרפיקאי (אז עוד לא היו אנשי תקשורת חזותית) וטיפוגרף יהודי גרמני-ישראלי-אמריקאי שעיצב את הפונט (היום קוראים לזה גופן) ״דוד״. הפונט נרכש ע״י חברת ״אינטרטייפ״ ועד היום הוא מהגופנים הפופולריים ביותר, אם לא ה-. אפילו מיקרוסופט כללה אותו בגרסה העברית של האופיס שלה. גרסה שאיך נאמר עליה בלי להסתבך, איננה מופת לטיפוגרפיה במיטבה. (גוטמן כתב יד, כבר אמרנו? ועל ״אריאל״ עוד נייחד, אולי, פוסט מיוחד…).
פרטים מעניינים על קורותיו של איתמר דוד תוכלו לקרוא בבלוג ״גאות ושפל״ של ירונימוס.
נחזור לפונט דוד החביב. הפונט הפך, בהרבה מקרים לברירת מחדל של כותבים בוורד, המתבקשים להגיש עבודה או קורות חיים או מכתב, שאפשר יהיה גם לקרוא, מבלי לסבול יותר מדי. אבל מה קורה כשנותנים ל״מעצבי שילוט״ לתלות אותיות דוד מעל פתח של חנות ברחוב הנדיב 34 באחת ממושבות הברון?
אולי רק מי שהדוד הזה זורם בעורקיו, מאז ימי תנור העופרת של לינוטייפ בסדריה של אביגדור, ואחכך בגיליונות לטרסט ובחבילות הפונטים של ״ידע מחשבים״ עליה השלום, אולי רק למישהו כזה – זה מפריע וצורם ודוקר את העין. בכל אופן, מי שמסתכל בתמונה ורואה מה אפשר לעשות ל״קוף״ אחד מסכן, יצטרף מייד לארגונים נגד התעללות בקופים, גם ה״יודים״ סבלו לא מעט, ועל מה עם עשו ל״זין״ לא נדבר בכלל…
__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס.
קווים ונקודות 
אכן, תמונות קשות… כנראה לזה התכוון המחוקק כאשר הגדיר מהו "מעשה מגונה בפומבי".
ואחרי החגים, לכשתתפנה – אולי תרחיב מעט על הקשר בין David בן איתמר דוד לרמת-גן…
וגם ובעיקר: על עיצוב פונטים מנקודת מבטו של טיפוגרף שנעוריו לבלבו בין שורות עופרת יצוקה, גדל אחת ידו אוחזת ברפידוגרף והשניה עושה במלאכת הסכין היפאני, ובהמשך הפליא עכברו בעקומות בזייה – בימי פונטוגרפר העליזים.
ואיך כל זה מתקשר לפונט הפופולרי "זורע", ב-6 משקלים…?
יש ללחוץ כדי לגשת אל 1110.pdf
העם דורש לדעת.
עוד בקשר לדויד. אני כותב, מדי פעם דויד עם "יוד" רק כדי שלא יבלבלו אותו עם דוד שמחה, שהוא בכלל חבר מסיפור אחר לגמרי. אז למען הסדר, מה שאני יודע (וכרגיל גוגל יודע יותר, אבל לא תמיד בצורה מדעית, ויקיפדיה יודעת עוד משהו, אבל נוטה לערבוב יוצרות [ולפעמים גם יוצרים] מסוים, לפחות בנושא הטיפוגרפיה):
רמת גן, הוא הדויד שהופץ בחבילת ה-7 ההיסטורית של "ידע" עם ראשוני המקינטושים בעברית. בצוותא עם פונטים נוספים שזכו לישראליזציה בשמותיהם ולווריאציות (מסוימות…) בצורותיהן: רמת אביב (דוד כבד), רמת השרון (אהרוני כבד), סיני (אהרוני דק), גלבוע (פרנק ריהל), קיסריה (חיים) ואת מי שכחתי?.
דיוויד (מבוטא כמו שמו של שחקן כדורסל אמריקאי או כדורגלן בריטי) הוא כמובן הגרסה המיקרוסופטית, שכדרכה אינה עושה כבוד ליוצר המקורי, איתמר דוד, ובתפוצתה הדורסנית מטשטשת כל זכר למורשת טיפוגרפית (ראו מה עשו לנרקיס בסיפור של אריאל, ואני לא מתכוון לבת הים). ואיך פתאום פרנק ריהל הקלאסי הפך בפי כל משתמשי האופיס, נטולי הסנטימנטים, לטיימס ניו רומן – רק לביל גייטס ומפיציו בארץ הפתרונים.
את כל השתלשלות הפונטים מפרנק ריהל של רפאל פרנק ואוטו ריהל ועד אריאל, תוכלו לקרוא ב"עין השביעית" ברשימה שפירסם ב-2006 חנוך מרמרי, אז ראש-המחלקה-לתקשורת-חזותית-בבצלאל.
היו גם אילת וחרמון! פונטים ביטמפ שגם להם יש פינה חמה, אם כי אולי פינה אחרת מלחבר'ה של type 1.
אגב, בלי לערב פרוייקטים של הורים, היה גם רפאל פרנק בנחביר…
ברוך הבא, שליחנו באמריקה. אתה מוזמן להוסיף פרטים מחכימים למידע הזורם אלינו מכל פינות הגלובוס. נכון, היו (ועדיין יש) אילת וחרמון וגם שכחתי את כרמל (חיים צר) ואולי עוד מישהו. ולענייני הנצחה נחזור בפוסט עתידי. תודה.