חמור קופץ בראש ||| סיפורי חמורים מזירגיל-החמור-מגדרה ועד התוכנה "חמוֹריוּת-פרו"

משום מה יצאו לחמור מוניטין פרובלמטיים במקצת. במסגרת התוויות שאנחנו אוהבים להדביק לחיות (וגם לאנשים): אריה – חזק, פיל – חכם, עכבר – ממזר, סוס – חרוץ!, לקח החמור – למרות מראהו הסימפטי ואפילו הנבון והנוּגה-משהו – את תפקיד העקשן, ויש אומרים אפילו הטיפש.
רשימה זו באה לעשות צדק עם חמורי כל העולם, אבל תתמקד, מטבע הבלוג, בחמורים המקומיים.

"'זירגיל"' – האתון שהובאה מבנימינה לגדרה ומשכה אחריה את עגלת החצר בה הובילו לחם, עיתונים ודואר מהמושבה.

זכות ראשונים לחמורינו שמורה, ללא עוררין, לזירגיל – החמור מבנימינה וגדרה (שהיתה בכלל אתון). הביוגרפיה שלו הצדיקה ערך (ותמונה) ב"דברי ערך" לקסיקון הערכים של בארי מ-1997. זירגיל זה היה חמור חלוץ (וחרוץ!) שלא בחל בשום עבודה, ברוח בה פעלו באותה תקופה גם רוב האנשים (והחברים!).

החמור איתן (כנראה) מימין ליד אתון לא מזוהה, פינת החי 1962

חמור חלוץ נוסף היה "איתן", החמור של פינת חי בשנות ה-50 וה-60. הוא היה חמור אפור וסימפטי שנקרא ע"ש חברת הנוער וההשלמה הראשונה "איתנים". עוד אביא את תמונתו, אם אמצא אותה בארכיון (ואל תגידו: מה זה חשוב, כל החמורים אותו דבר. זה לא נכון. כל חמור הוא חמור חדש!).

חמורים ישראליים ספרותיים ומאוירים לא חסרים. בחודשים האחרונים מנהל מורי ורבי מבצלאל, דוד טרטקובר איסוף קפדני ושיטתי (שלא לומר חמוּר) של כל החמורים האלה בפייסבוק שלו. נדמה לי שההרשמה נסגרה, אבל תוכלו להתרשם שהחמור הישראלי העסיק אותנו משחר הציונות. וזה, בלי להזכיר בכלל, חמורים תנ"כיים כמו האתון של בלעם שבא לקלל ויצא מברך, או להיפך (אני לא זוכר, איזה חמור אני…).

 

חמור מאויר החביב עלי משחר ילדותי הוא "זרח", חמורו של מרדכי אמיתי, מהספר המקסים "אצלנו" (הוצאת ספריית פועלים, 1953 שיצא גם במהדורות חדשות, כך נדמה לי) עם איוריו היפהפיים של שרגא ווייל. ספר זה הוא מופת לאופטימיות ששררה בחינוך הקיבוצי של שנות החמישים, למרות קשיי הצנע והמצב הביטחוני (שכבר אז היה "מצב ביטחוני"!).
מהזווית הטיפוגרפית-קליגרפית אוסיף שמילות כל השירים בספר כתובות בדייקנות בציפורן באות "ירושלמי", אותה וכתבים אמנותיים רבים אחרים תוכלו לראות בפליקר המעניין (לחובבי האות העברית) של ירונימוס. (על הכתב העברי האמנותי, אולי עוד נספר בפוסט על האותיות של ילדותנו). לקריאה וצפייה – לחצו על התמונות להגדלה.

ולסיום הפוסט הזה, שלא יכולתי, לצערי, להכניס לתוכו את כל החמורים שרציתי – ועל מנת לסגור את מעגל החמורים שפתח "זירגיל" – קצת חומר מעידן המחשב (מי בכלל זוכר שהיה עידן כלשהו לפני המחשב): טכנולוגיות תחבורה והובלה רבות חלפו והנה "פיתחתי" את התוכנה "חמוֹריוּת-פרו", עם הפלאג-אין (בעברית מִתְקָע, כך למדתי מוויקיפדיה) "זירגיל 2.0". "תוכנה" זו, שחילקתי אותה חינם (חוֹפשה – Shareware) לחלק מחברי לעבודה, מאפשרת את שידרוג דמות החמור לעידן המיחשוב המודרני. התוכנה, שהיא עדיין בשלב הבטא שלה, עוסקת בכל אותן פעולות יומיומיות חמוֹריוֹת, שנדרש פועל-המחשב המודרני לעשות – פעולות רוטיניות החוזרות על עצמן באותה תבנית מדי יום: שיכפול מילים וכתובות, העלאת תמונות, טיפול שוטף בקבצים, כתיבת טוקבקים טיפשיים ועוד פעולות יומיומית שאינן מצריכות מחשבה עמוקה (לשם כך נפתח בעתיד את ינשוּפיוּת-פלוס, שהרי, כידוע, הינשוף הוא חכם-בלילה).
אני חייב לציין שהתוכנה והשימוש בחמור כדמותג, לא באה לפגוע בדמות החמור, אלא לשבח את יכולתו המפורסמת לסחוב ולעבוד, גם במצבים קשים וגם בעידן של אי-ודאות, ולהתמיד בעקשנות גם כשאחרים (סוסים, פרדים, שוורים וחתולים) נוטים להרפות מדי פעם, או לשחק בהעלאת תמונות משעשעות שלהם לאינסטגרם וליוטיוב.

וממש עם סגירת הגיליון (יש לבלוג גיליון בכלל?) הגיעה, דרך הפייסבוק, כמובן, הידיעה המרעישה על העברתם של 7 חמורים שנמצאו משוטטים בצאלים, חוילו ע"י אופיר ד' וגויסו ע"י אלון א' על מנת לנקות את חצר הקיבוץ ("המחנה") מעשבים שוטים וקוצים שהצטברו כל הקיץ הארוך הזה, בעיקר בחורשת החרובים שבכניסה. וכמו במעשייה שלום-עליכמית או קישונית, קרה שהקוצים נשרפו בשריפה הגדולה במחסני החקלאות, עוד לפני שהגיעו החמורים משטחי הכינוס בצאלים (בגלל הדבורים שרק רצו לגרש את הזבובים…) וכך יצא שהחמורים האלה הצטרפו לאתון הלבנה שבמשק הילדים, עד שיתאוששו מטראומת השריפה ובינתיים הם אוכלים קש (ועשבים) בשטחים אחרים, שעוד לא נשרפו. זה גורלם של החמורים: הם רק רוצים לעזור ובסוף עוד אומרים עליהם שהם "חמורים".

_____
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן