טיפוגרפיה זה עניין של גיאוגרפיה ||| על שלטים בדרך-אל-הכפר אחרי הסבב של חורף 2012

כבר עסקנו כאן במראה הטיפוגרפי המרושל של שער הכפר שלנו, וגם בשלטים של ארצנו. עכשיו כדאי להשלים את החסר בין שני הנושאים בפוסט שאפשר להגדירו "האסתטיקה הטיפוגרפית של הדרך-אל- הכפר" ואולי אפילו להביא את הסגנון הטיפוגרפי האקלקטי כמשל ל"עיצוב-על-הדרך" של ארצנו כולה.

אני מתכוון לאיכות הבלתי-ניתנת-להגדרה של גיבובי שלטים המלווים ומסמנים את הדרכים והכבישים בארץ. ייצוג מדגמי נאמן אפשר לראות בצילומי הסלולר, הבלתי-מקצועיים-בעליל, שעשיתי אתמול בטיול הבוקר הקצר של יום שישי.
השלטים שצילמתי מהווים בתכניהם שיקוף והמחשה לתחומי העניין הישראליים "בעת הזאת": תחבורה וביטחון, ספורט וטיולים, היסטוריה והנצחה, ציונות ותיירות ואפילו תזונה ותרבות ובליינות.

שלט-ללא-שלט בדרך-אל-הכפר: האם זו מסגרת לשלט שיצביע על מציאות אזורית חדשה?

כמובן שאינני רואה ייחוד רב ותגליות מופלאות בצילומים שאביא. נהפוך הוא – כוונת הפוסט הזה (כמו רבים מקודמיו) לתאר קטע-דרך-קטנטן-בכפר-דרומי-שגרתי. קטע המעיד, אולי, על ההעדפות התרבותיות והדגשים הוויזואליים של ארצנו. "הארץ שלנו".

הפעם יהיה זה אלבום צילומים מבואר עם תמונות של שלטים וכרזות – וביניהם גם קצת נופים, שלא התאפקתי מלצרף אותם בשל חשיבותם לסיפור המעשה הכללי. אשתדל להגדיר ולמפות את השלטים (כמו במגדיר ציפורים או צמחים) לאיזו משפחה או קטגוריה הם משתייכים [עם פירוט של שמות הפונטים שבכל שלט, בסוגריים מרובעים ובטקסט ירוק. פירוט שאנשים שאין להם זיקה למשפחות הגופנים למיניהן, יכולים לדלג עליו בשקט].

1. בכי תמרורים
השלט הראשון נועד למפות את מקום המצאנו (למרות שהכפר או המחנה שלנו הם כלליים וישראליים גנריים לגמרי). זהו שילוט סטנדרטי של החברה הלאומית לדרכים. אפילו שם החברה הרשמי, שהחליף את מע"צ הישן והטוב, מרמז ששום דבר אצלנו לא פשוט כמו שהוא נראה (ובעצם שמה המעודכן הוא מורכב עוד יותר: נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה).
התמרורים המורים ימינה למעבר רפיח, שמאלה לבאר-שבע ואשקלון, שהם כל כך תמימים ואינפורמטיביים, נראים היום כמו איזו הודעה בהולה של פיקוד העורף.
[הפונט – פונט מע"צ הסטנדרטי והישן שהפך לימים לפונט "תמרורים", שהיה פופולרי מאד עד לא מזמן גם במגזינים, כיורש "מודרני" של "חיים צר" הישן].

ומיד אחריו – שלט רב-קומתי עם תמרורי כניסה בגדלים משתנים, לפי המרחק ההיסטורי, לבארי ("הכפר"), לנח'ביר (בארי הישנה של מלחמת 48' עם סמל המצודה-של-גימנסיה-הרצליה של המועצה לשימור אתרים) ויד אנז"ק של מלחמת 1917 עם סמל של אתר הנצחה.

2. יער בארי BEER'I FOREST (האיות השגוי במקור)
השילוט עשוי-העץ. עם האותיות המוטבעות הוא ממש תימצות של ישראליות נגבית – לקרוא לכמה עצי אקליפטוס (המתוחזקים אמנם יפה על ידי עובדי הקרן הקיימת) שביניהם עשרות קסאמים ש"נפלו בשטח פתוח" ושחלק מהעצים האלה נשרפו באירועים בלתי-ביטחוניים – לקרוא לזה "יער", זוהי, כנראה, מין כמיהה ישראלית ליערות של כיפה אדומה והאחים גרים, או אולי ליערות טרופיים אפריקאיים שארצנו אינה משופעת בהם. וגם במקומות שהיא כן משופעת בחורש טבעי, קורה כל קיץ שבאה שריפה מעשה ידי אדם או טבע, ומכלה אותם – והכל מתחיל מבראשית בחורף הבא. [הפונט כאן הוא נרקיס תם קל עם סמל קקל, ללא מרכאות על העמוד הימני וגם על תיבת המפות הירוקה שלמטה].

3. קו המים הראשון לנגב – 1947
שלט של חברת "מקורות" והמועצה אזורית "אשכול" (שעלתה לכותרות החודש בזכות "הנפילות" הרבות בשטחה). כאן מדברת ההיסטוריה הציונית, וטוב עשו המוסדות האלה שהציבו שלט – גם אם צורתו, המבוססת על צינורות-בצורת-חצי-הכוונה, אגרסיבית מעט – שיספר לקהל רוכבי האופניים והמטיילים והבליינים, שיש למקום הזה גם שכבה חלוצית, מתחת לאתרי הפיקניקים ומסלולי האקסטרים (חלוציות זו תוארה כאן גם בפוסט על צינורות הנגב). [גם כאן הפונט הוא נרקיס תם, וזה שהתמונות על השלט קצת התקלפו, אלה פגעי מזג האוויר שלא נלקחים בדרך כלל בחשבון].

4. פאב חדש , מוקי, IZABO וסאלח סעד
לוח מודעות מאולתר זה בצד הימני של "כביש הכניסה" שלנו הוא תמצית השאיפה לנורמליות: ההפניה ל"בור בארי" בו מתרחשות תחרויות אופניים מקצועיות, להופעות של להקות וזמרים פופולאריים ואפילו לפריימריס של מפלגת העבודה. ולוח נוסף עם "שביל הסלט", צעדה של יענים ופאב חדש (כנראה גם הוא לעופות הנוהגים לטמון את ראשם בחול). [הפונטים, כדרכם של פוסטרים אקראיים – מגוונים: הדסה, נרקיס וכמה בלתי-מזוהים].

5. אתרי תיירות ואופניים חנות ומרכז
שלט דומיננטי שגם הוא, כמו השלט על היער, מיועד לתאר בצורה "כמעט-אירופאית" כמה אתרים שיש להם חשיבות היסטורית מקומית (יד אנז"ק, מכרות הגפרית, נח'ביר היא בארי הישנה), אבל לקרוא להם בשלט ענק "אתרי תיירות", כאילו היו מגדל אייפל או הביג-בן או אפילו כנסיית הבשורה – יש כאן איזה חוסר-פרופורציות, או אולי פשוט כמיהה מובנת לדברים גדולים, הרי הכל בעיני המתבונן ובראשו, וגם מכרות הגפרית הצנועים שלנו יכולים להיחשב בקלות כגרנד קניון, אם רק נרצה. ועל יד השלט הבומבסטי, מונח ברישול פח אשפה ישראלי טיפוסי, שגם הוא לוח מודעות בפני עצמו. [הפונטים: שוב תמרורים עם סוג של אורון מודגש ואולי גם גרפיטי, פונט כתב-יד ידוע].

6. אזהרת המערך לביטחון המידע
שלט חדש, ממש מעכשיו (ואולי הוא זמני) שהוצב אחרי "הסבב" וקורא לחיילים, ברוח הזמן הפייסבוקי הנוכחי, לא לשלוח במיילים פרטים מיותרים. לא בטוח שהוא עזר, אבל האם השלטים האחרים עזרו? [הפונט: טיפוגרף דק].

7.אבן שבילים של החברה להגנת הטבע, המסמנת בצבע ירוק-על-גבי-לבן, שביל דרכים שהעובר בו צפוי, לכאורה, לראות דברים שלא יראה אם ילך בשביל בלתי-מסומן. [ללא מילים וללא פונטים].

8. ומיד אחריו – שלט שהוא קו-פרודוקציה של קק"ל – החברה להגנת הטבע – ו"בור בארי" , (משהו שנשמע לכם אולי כמו הבור של טוסברהינדי הגיבור, ובאמת הרוכבים במסלול הזה הם גיבורים לא פחות מגיבורו של שמעון צבר). בשלט הזה כתובים כללי התנהגות לרוכבים ב"שביל למיטיבי רכיבה". והגשרון הירוק שמימין לשלט מוכיח שאכן, רק רוכבי אופניים מיטיבי רכיבה במיוחד יכולים לעבור במסלול החתחתים הזה. [והפונט, שוב – נרקיס תם].

9. ועוד כמה שלטים מזדמנים יש באזורנו:
"מתח גבוה, סכנת מוות" של חברת החשמל, שכאילו נועד לרמז לא רק על הסכנה של עמוד המתח הגבוה, אלא גם על יער-נפילות-הקסאמים שמאחוריו. [הפונט – חיים צר הישן והטוב].

וההפניה לבלוק 8 של החקלאות שלנו, בשלט ששיני הזמן והגשמים קיפלו את אותיותיו עד לבלי הכר. ואין הדבר מרמז כלל על מצבה של החקלאות באזור, שהיא בשיא תפארתה. [הפונט – אולי היה פעם נרקיס תם].

וגם שירותי רכב יש לכפר שלנו. בשלט שיושב על מין סטנד מאולתר, המציעים לכל נהג "מכונאות רכב, צמיגים(!) ואפילו פחחות!. [והכל בפונט ספייסר מודרני המשותף לנו וגם לחברת סלולר כחולה אחת].

10. ולסיום – גולת הכותרת: השלט הירוק שהוצב בכניסה לכל אזורי התיירות והבליינות שלנו ע"י החברה הלאומית לדרכים. שלט שהוא תמצית כל השלטים כולם: בארי (שהוא הכפר-המחנה שעליו כל הסיפור כאן) בעברית, ערבית ואנגלית (הפעם עם איות נכון), חץ ימינה, אייקון (או פיקטוגרמה) של רוכב אופניים מטפס על מדרון… ו- סימן שאלה גדול(?).
שאלתי את עצמי הרבה פעמים, בעוברי על פני השלט: למה הם מתכוונים שם במע"צ-לשעבר? האם הם מטילים ספק בעתידנו כאן, אחרי 66 שנה? לא סביר! האם זה סימבול של תחנת מידע? לא מקובל, הרי הסימן הנהוג הוא i של אינפורמיישן, ואולי הם יודעים משהו שאנחנו עדיין לא יודעים?
יש לי ספקות גדולים, סביר יותר שנשארה להם פיקטוגרמה רזרבית של סימן שאלה, המתאימה תמיד למצבנו הקיומי, אולי הם רומזים למצב שישתרר אחרי הבחירות? אולי ל"סבב" הבא? או אולי זה רמז להסכם שלום מפתיע??? מי יודע? נותרנו עם סימן שאלה גדול?

ולמרות סימן השאלה, לא התאפקתי והבאתי בסוף כמה גלויות נוף שלאחר הגשם, ללא שלטים וללא מילים. סתם טעימה מהנוף שלנו אחרי בוא הגשם.

קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.