לקראת חגיגות הארבעים לכפר שלנו, לפני יותר מחצי יובל, ישבנו וחשבנו איך אפשר יהיה להמחיש בצורה ויזואלית את החגיגות ולתת להן צביון מקורי. (יתכן שאפילו כונסה ועדה שהוקמה במיוחד לצורך בדיקת הנושא, ונקבעו לה ישיבות מסודרות בבניין מזכירות הכפר, כפי שנהוג בעניינים כבדים שכאלה).
בסופו של דבר, לאחר דיונים ממושכים, הוחלט על הפקת והדפסת פוסטר של כל חברי הכפר. מתנה שניתן יהיה לחלק לחברים, כך שיוכלו לזכור (כאילו שאפשר אצלנו לשכוח לרגע) מי זה העומד לפניהם מאחוריהם ומכל צדדיהם – בתור לחלוקת המנות בחדראוכל או בתור לאוטובוס מס' 374 לתל-אביב.
התלבטנו קצת איך לעשות את הנושא קצת יותר מעניין ופחות שבלוני, ואז סיכמנו על צילום כל החברים בפרופיל, והדפסת פוסטר בו הם יופיעו בצורה צפופה ומסודרת בצבע שחור בלבד!
הרעיון לצלם פורטרט של אדם בשחור בלבד ובפרופיל לא היה ממש מקורי. מורי ורבי, המעצב הידוע דוד טרטקובר כבר עשה את זה, כמה שנים קודם, בעיצוב עטיפת התקליט (היה פעם דבר כזה) של מתי כספי – "מתי כספי צד א' ומתי כספי צד ב'". אבל היה חידוש ברעיון לקבץ על גיליון אחד מאות אנשים וילדים (בסוף הגענו ל-492 מצולמים). היו בודדים שנעדרו מהפוסטר עקב סיבות עקרונית (בכל אופן – קיבוץ!) והיו שחסרו מסיבות אחרות. כולם הצטערו בסוף שלא נכנסו למה שהפך לקלאסיקה מקומית.
"מתי כספי צד א' מתי כספי צד ב'״, אלבום קלאסי, עיצוב עטיפה: דוד טרטקובר, 1978
היו גם ספקנים שחשבו שאם כבר מצלמים, למה לא לשים פורטרטים חזיתיים בצבע. שיהיה "מסדר זיהוי" כמו שצריך. (במאמר מוסגר נציין שפוסטר מסוג כזה, "בארי בפרוצס", אכן הודפס כמה שנים מאוחר יותר – ולא זכה להצלחה רבה).
אבל אנחנו התעקשנו, העמדנו עמדת צילום בחדראוכל, וכמעט כולם – חברים וילדים – קיבלו את דין התנועה ועמדו יפה בתור כדי להצטלם.
הפקת הפוסטר הייתה כרוכה בהרבה עבודה ידנית (כמו זו הנקראת "חמוריות" והוזכרה כאן כבר בפוסט על החמורים): לקחנו את כל ה"קונטקטים" (צילומי-ביניים, מהפילם בהדפסת מגע, ישירות לנייר הצילום) והדבקנו אותם ידנית על גיליון גדול, אותו צילמנו לפילם ענק במצלמת האופסט, וממנו ללוח הדפסה. הדפסנו את הפוסטר על נייר כרומו-מט חצי גיליון (50×70 ס"מ) במכונת האופסט הבינונית (103) וחילקנו לחברים.
מתחת לשורות הפרופילים שסודרו בסדר אקראי, לא לפי א"ב ולא לפי משפחות, הופיע מקרא לפי סדר אלפביתי. וכך נשאר לצופים בכרזה להתחיל את משחק הניחושים: מי זה חמישי מימין בשורה החמישית מלמעלה (אני!) ומי רביעי משמאל בשורה החמישית מלמטה (דוד ע' ) וכיו"ב משחקי ניחוש וטריוויה שהעסיקו (ועדיין מעסיקים) את כל מי שמתבונן ביצירה ה"קלאסית".
"בארי בפרופיל", פוסטר לחגיגות ה-40, 50×70 ס"מ, הדפסת אופסט על כרומו-מט, 1986
הפוסטר זכה להצלחה עצומה. הוא נחטף כלחמניות (שאז עוד לא היו שכיחות בהתיישבות העובדת) וצוטט בעיתונות התנועתית והארצית. הנה למשל מה שכתב אביב, בן הכפר שהתחיל כעורך הבטאון המקומי "תוספתן", ומאז טיפס במעלות העיתונות הישראלית, עד שנהיה עורך בכיר ב"ידיעות". כך הוא כתב בזמנו ב"העיר" עליו השלום:
והיו עוד מקומות שהזכירו את הפוסטר. ממוזיאון תל-אביב ביקשו שנשלח עותק שלו עבור המחלקה לצילום (ושלחנו בשמחה ובגאווה, כמובן). מחברת "לטרסט" הציעו להפוך את אוסף הפרופילים של אנשי הכפר לגיליון אותיות מעתק, כך שכל גרפיקאי ופרסומאי יוכל לבחור את הפרופיל המתאים לו לעבודות פירסום ועיצוב שונות. להצעה זו כמובן שסירבנו, שהרי האנשים ("החברים") שנידבו את הפרופיל שלהם לפוסטר, בגאווה ובמשמעת מקומיות, לא התכוונו לשמש כדוגמנים ופרזנטורים למוצרי צריכה לבנקים ולחברות ביטוח או למוצרי קוסמטיקה זעיר-בורגניים.
מוסדות רבים בכפר טרחו למסגר את הפוסטר (ויש מקומות שעדיין ניתן לראות אותו, 27 שנים אחרי הדפסתו) אבל הגאווה הגדולה ביותר שלנו הייתה כאשר מכון לטיפול ב"שיטת אלכסנדר" אימץ אותו כדוגמא הממחישה למטופלים את היציבה הנכונה או הפחות נכונה של הצוואר, כפי שהיא משתקפת בתנוחת הראש, אצל אנשים שונים, בפוסטר רב הפנים.
ולהפתעתנו הרבה, למרות שכל חבר קיבל בקושי 25 מ"מ להצגת הפרופיל שלו, ניתן היה לזהות את כולם. כמו שכתב אביב מתל-אביב, מסתבר שלכל אדם (בעיקר אם הוא "חבר") יש סימני זיהוי ומאפיינים שלא נעלמים, גם כשממזערים ומתמצתים אותו לצללית בפרופיל קטנטן. מה כבר יכול להיות ההבדל הגדול בין אברהם ה' לאברהם ס'? בין דויד עם המקטרת לדוּויד עם פטיש הסנדלרים (הפטיש לא מופיע בפוסטר) ובין לאה ו' (שהיא בעצם לאה ח') ללאה ה'? מסתבר שיש הבדל ואת כולם ניתן לזהות מייד.
"בארי בפרופיל 2", פוסטר לחגיגות ה-65, 60×86 ס"מ, אופסט על כרומו-מט, 2011 (לחצו להגדלה)
ההצלחה הגדולה שוחזרה (בהצלחה פחותה אומנם) אחרי חצי יובל, בחגיגות ה-65 לכפר. הפעם הפוסטר "בארי בפרופיל 2" (לא רק לפיקסאר ודרימוורקס מותר לשכפל הצלחות סדרתיות) כלל יותר מ-700 חברים וילדים (קשה לדייק בציון מספר המצולמים, היות ורבים מבני הדור הצעיר והפורה הצטלמו עם ילדיהם הקטנים בפרופילים משולבים) והיינו חייבים להגדיל את מידותיו ל-60×84 ס"מ, לצופף קצת את החברים, לבנות גני ילדים חדשים ולבנות שכונה חדשה בחורשת הזיתים שבמערב המחנה (כי "צר המקום, אבל רחב הלב").
הסתבר שהטריק של הפרופילים עבד גם הפעם, גם כשהם עברו להפקה דיגיטלית לחלוטין. הפעם המקרא של השמות למטה הודפס לפי סדר הופעת הפרופילים ובוטל "משחק הניחושים".
וברוח הימים האלה וה"קידמה הטכנולוגית" – ההישג הגדול הפעם לא היה שהתקבלה בקשה להצגת הפוסטר במוזיאון ישראל או במומה בניו-יורק. זה לא קרה, אבל מה שכן קרה היה שחלק מהמצולמים לקחו את הפרופיל שלהם ופשוט שמו אותו בדף הפייסבוק שלהם כ"תמונת פרופיל". מה יותר טבעי ומתבקש מזה? אפילו צוקרברג היה מרוצה, כך אני חושב.
עם חנוכת מדפסת הצבע הדיגיטלית הענקית במפעל הדפוס, הוספנו גם גירסה צבעונית חצי "היתולית", בה החברים קיבלו את ההרכבים של צבעי הפרוצס, ולמעשה שימשו כדוגמנים של קטלוג צבעים (כמו הקטלוג של טמבור, אם תרצו).
"בארי בפרופיל בצבע 2.1", פוסטר לחנוכת מדפסת PHD החדשה, 43×61 ס"מ, הדפסה בהזרקת דיו על נייר מצופה, 2012
ואנחנו מבטיחים, גם בעתיד, להמשיך לנסות לשמור על "פרופיל גבוה", גם בחגיגות ה-80 או ה-100, אלא שאז נצטרך נייר (אם עוד יהיה דבר כזה) בגודל של גיליון כפול 100×140, וגם נצטרך להרחיב את המחנה בעוד שכונות פורחות, ואולי גם "לצאת מהגדר", או שאולי עד אז היא בכלל תבוטל, כשיבוא שלום על הכפר (ועל כל ישראל).
תוספת 2024: רבים מהחברים והילדים המופיעים ב״פוסטרי הפרופיל״ של הכפר כבר אינם איתנו. היום גם חייבים לציין שהכפר הוא ״בארי״ – מאז שהשם הזה הפך למותג נורא של אסון. לנו, כבני כפר – המורגלים באנונימיות ומקסימום מוכנים לשמוע בתקשורת את המותג ״דפוס בארי״ – זה מאוד קשה. אבל עדיין מי שגר ב״כפר שלנו״ יכול לזהות – אם יגדיל את תמונת הפוסטר – כל חברה, חבר וילד/ה. ואחרי שזיהינו חייבים להוסיף (במחשבות) איפה הם היום? מה קרה להם? האם נפטרו בשיבה טובה או קרה להם הנורא מכל ב-7.10 ביישוב הקטן/גדול שלנו 😥💔
ועידכון 2024 נוסף: ב״שבת ההיא״ נחרב גם מה שנקרא אצלנו ״חדר אוכל הישן״ (לא אשים כאן תמונות שכולם כבר ראו). האתר עדיין עומד, או שוכב, כמו שנגלה למי שעבר שם ב-8.10. לפני כמה ימים, או חודשים, עשיתי גירסה ״צבעונית נוספת בה הטמעתי על בסיס הפרופילים גם את צללית חדר אוכל הישן במבנה המחומש המקורי שלו. אני מאמין ששיחזור חדר אוכל עוד יקרה. כמה חבל שאי אפשר לומר את זה על חברים, חברות וילדים😥💔
מוכרחים להמשיך לעדכן״: ביום ה-224 למלחמה שלא נגמרת עשינו גם את המהדורה השחורה של הפוסטר. אנחנו עדיין מקווים שהחטופים, אלה שבחיים ואלה שכבר לא, יחזרו הביתה.
____
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
קווים ונקודות 
אנשים לא חושבים על זה בדרך כלל, אבל משול הפרויקט הייחודי של "בארי בפרופיל" (1)+(2) ללא פחות מפרויקט מיפוי הגנום האנושי, אלא שהוא הקדים אותו בכמה שנים!
מטרתו הסמויה של הפרויקט, שמתבררת לנו רק עתה, בדיעבד, ולאור סקירתך ההיסטורית המעניינת הזו – היתה לקבוע את רצף הבסיסים המרכיבים את הקוד הגנטי של בני האדם (בבארי) ולזהות בהם גנים המקודדים ברצף. במסגרת הפרויקט נסרקו/צולמו כל הכרומוזומים של מספר בני אדם (בסילואטת פרופיל ש"ל 25 מ"מ), והתקבל תוצר סופי רב-ערך: מידע של רצף DNA מקומי, ביומטרי, סוציאלי, סוציאליסטי, סוציומטי, ובעצם – מה לא?
תוצר שימושי מאוד לכריית נתונים, שיכול לשמש (בנוסף על אותיות לטרסט ופוסטר להמחשת יציבת הצוואר הנכונה ע"פ שיטת אלכסנדר) גם כבסיס למחקרים חשובים אחרים בהמשך – לא מאוחר לזכות אותו השנה בפרס נובל המגיע לו!
כמובן, זר לא יבין גם זאת. עבור זר, שאינו יודע את יוסף ואת שאר האושיות שהזכיר אביב וגם את אלה שלא הזכיר – זה בטח נראה כמו להקת זרזירים שחורים מעל לרפת, המורכבת מ-492 פרטים אחידים וחסרי ייחוד שנעים לכיוון מסוים כדבוקה אחת, שלא לומר עדר פרות אנונימיות וחסרות אישיות שנוהרות אל השוקת בהתקרב עגלת החציר, שלא ניתן להבחין ביניהן ולזהותן ללא אמצעי מיפוי גנטי משוכללים…
אבל זרים – מה הם מבינים בכלל.
הדימוי של הזרזירים נראה לי יפה מאד, אבל הם מזמן כבר לא באים לכאן וגם הרפת עברה לגבולות.
תראו בלינק את הזרזירים מעל נתיבות מ"וואלה כיף". לא ברור מי הצלם אבל איזה יופי!
אין מילים… מצמרר… אפשר לרכוש את הפוסטר? איריס iriswari@gmail.com
תודה איריס. כשנחזור לבית שלנו שמספרים לנו שנשאר שלם, נראה אם נשארו פוסטרים ונשלח