ילדי הסנדוויץ' ||| על כריכים מצוירים לילדים סרבני אוכל

ילדים רבים לא כל-כך אוהבים לאכול. אולי זה לא תיאור ממש אובייקטיבי של המצב, אבל אצלנו קורה לא פעם שדווקא כשצריך לאכול – אין להם שום חשק להשתתף במשחק (וכמובן שאני מדבר על נכדים, ההורים שלהם דווקא יודעים היטב אוכל מהו).
במאמר מוסגר אוסיף שאת כל מה שהילדים כן רוצים לאכול, כל הזמן: ממתקים לא-בריאותיים, חטיפים בלתי-מזינים ושאר דברי מציצה וליקוק – ההורים שלהם לא כל-כך אוהבים לתת להם. ההורים האלה (שהיו לפני רגע ילדים בעצמם) שייכים כבר לדור שהממתקים (שפעם היו כל-כך יקרי מציאות כפי שתיארתי בפוסט מיוחד)  הגיעו להם עד לאוזניים ואפילו יצאו להם מהאף. הם גם קראו את כל המחקרים שהסבירו כמה לא בריא להיות ילד ממותק (תוצרת עלית) או ממולח (בנוסח הבמבה והאפרופו של אוסם).
וכאן נכנס לתמונה (וגם למטבח) הסבא, שהבנתו בנושאי הכנת אוכל היא אפסית, אבל בחיתוך ירקות ופרוסות לחם הוא עוד יכול לתרום למאמץ הקולינרי ולהביא תועלת קטנה במטבח (שכאמור איננו מקומו הטבעי בכלל, לא כיצרן ולא כצרכן).

שני כריכים"כריכים מצוירים" בשתי דקות (מאוסף הצילומים המשפחתי, בסיוע פיקאסה)

ניסיתי לדלות ממאגרי הפיקאסה העצומים של התמונות המשפחתיות (למה לא נותנים שמות לתמונות בזמן?) סידרה של "כריכים מצוירים", שנעשו במהלך השנים האחרונות, ברוח עבודותיו היצירתיות של אמן הקולאז' חנוך פיבן, שכמה מספריו משמשים השראה לאיש-הסנדוויצ'ים החובבן. לא תראו כאן אצלי מעשי-אמנות גדולים, וגם הזמן שמוקצב להכנת כל "כריך-אמנותי" הוא דקה או שתיים בלבד, כי למרות היומרות העיצוביות – בסופו של דבר הכוונה המרכזית של עבודה זו היא יותר תזונתית מאמנותית. אבל עדיין יש כאן, לדעתי, פתרון מהיר וקל להכנה עבור ילדים שבאופן טבעי לא נוטים לצרוך לחם טרי, גבינות איכותיות ושאר ירקות.

כמובן שאת הכנת הכריכים יש לעשות בהתאמה אישית מדויקת לצרכי הלקוח הקטן (פרסונליזציה). מרכיבי "הכריך המצויר", כלומר סוגי הירקות, אינם יכולים להיות אחידים לכל סועד: יש ילד המעדיף מלפפונים, המאפשרים עיצוב נוח של רגלי החיות והדמויות האחרות, אבל הם פחות מתאימים לעיצוב זנבות של חתול. ילדים מסוימים מסתייגים מגמבה אדומה, שאיתה דווקא נוח מאוד לעצב זנב, ואחרים סולדים מעגבניות או מגזר (שדווקא הוא מתאים במיוחד לבניית שפמים של חתולים).

כריך חתול 1    כריך חתול 2

כריך פיל 2    כריך פיל 1דוגמאות מתאריכים שונים של כריך-חתול וכריך-פיל, סוגי העבודות הפופולריות ביותר – שימו לב לעבודת האמן, עם וריאציות מסוימות בעיצוב הזנב, השפם והרגליים

באופן כללי ניתן לומר, על פי מדגם של שלושה ילדים (ועוד שניים שעדיין נמצאים בגיבוש לסיירת-האוכל של סבא) שכולם אוהבים זיתים – עובדה שמסייעת מאוד בעיצוב העיניים של חיות-הלחם ובמילוי צבעוני של גוף הכריך דמוי-הגמל. במקרים של בררנות-יתר, ניתן להשקיע את עיקר המאמץ העיצובי באופן החיתוך של פרוסת הלחם עצמה, כשהזיתים המקולפים משמשים כקישוט יחידי (ראה מקרה הגמל או הסיפור על הפיל והנמלה, שלא מיוצג כאן).

צעצוע של כריךעבודה על פי הזמנת הלקוח: שימוש בבובות מיובאות כמודל לכריך (מהעשור הראשון של המאה ה-21)

כריך עכבר    כריך פיהמימין: עכבר(?) בעבודה קצת מרושלת (עקב לחץ זמן) ומשמאל "פיה" – עבודה יומרנית שזכתה לשבחים מסוימים של הלקוחה

לא תמיד יש מספיק זמן וסבלנות לענות על כל בקשות הצרכנים (ובמקרים מסוימים גם הצרחנים), במקרים האלה של עבודה בלחץ זמן מיוחד – ניתן להסתפק בפרוסת לחם רגילה מקושטת בגבינה וזיתים, ולהוסיף לה אוזניים ממלפפון או קוצים מחתיכות של גזר, ולהמציא חיה דמיונית. אבל אז סביר שרוב התוספות ייזרקו בסוף הארוחה לפח-המיחזור-האורגני, כי כריך שלא יוכן בתשומת-לב, באהבה וביצירתיות – סופו שיאכל כלאחר יד, או לא יאכל בכלל.

שולחן לשניים

לקוח מרוצה   לקוחה מרוצהלמעלה: שולחן ערוך לשניים עם הזמנה זהה  – מקרה חריג המאפשר ל"אמן הכריכים" לעבור לייצור סדרתי. למטה: שני לקוחות מרוצים בשעת הסעודה

נסו את זה בבית, לא צריכים להיות אמנים גדולים כדי לזכות בשבחי הצרכנים – ואם תהיה הצלחה לפוסט הזה, אולי עוד נוציא חוברת מלאה עם ה"מתכונים" (או עדיף אפליקציה) שתפתור אחת ולתמיד את הבעיה העולמית של השמנת-יתר של ילדים, למרות שהם "לא אוכלים כלום".
כמובן שגם בנושא חשוב זה, אין לי שום יומרות להיות מקורי, עיצובים מושקעים הרבה יותר ועצות חינוכיות מוסמכות משלי – תוכלו למצוא בהרבה מקומות. למשל במאקו (כשהוא מתפנה לרגע מהעיסוק בפרשת יודה ונינט, או באמרותיה החשובות של ניקול ראידמן).
בתיאבון כבר אמרתי לכם?

______________

סקר דעת הקהל (המשך)
לרגל הצלחת סקר דעת הקהל שלנו, ההצבעה תימשך גם במהלך סוף השבוע הקרוב. סיכומים, הערכות ומסקנות של מומחי-הסקרים – בשבוע הבא.

_______

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה איורים, בית ומשפחה, בעלי חיים, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על ילדי הסנדוויץ' ||| על כריכים מצוירים לילדים סרבני אוכל

  1. עינת הגיב:

    אני מאמצת את הרעיון מיד! הבעיה שאצלנו משתמשים יותר בפיתה – אבל זה בהחלט פתיר…
    יש גרפיקאי (אולי סנדביצ'ים של גרפיקאים זה העניין?) שכבר כמה שנים מצייר על שקיות הסנדביץ' של הילדים שלו. צריך רק ליישם כנראה… הנה דוגמאות:
    http://blog.flickr.net/en/2013/04/19/dad-illustrates-kids-sandwich-bags-with-imaginative-drawings/

    flickr
    • igalz הגיב:

      עינת, ראיתי בקישור את עבודותיו המרשימות של המעצב הגרפי David LaFerriere. הוא לא פרייר ה-לאפרייר הזה. עבודות נהדרות, אבל יש הבדל מסוים – הוא מצייר על הניילונים, זה יותר פשוט. נראה אותו מתמודד עם חט-של-פיל מגמבה ועם עיניים מגזר, כשהאישונים עשויים מהקצה של הזית. זו דרגת קושי אחרת.

  2. סמדר הגיב:

    איזה יופי!
    שים לב – יותר לא תוכל לטעון ש"הבנתו של הסבא הזה בנושאי הכנת אוכל היא אפסית" או שהמטבח "איננו מקומו הטבעי בכלל"! בניגוד לתדמית העצמית הא-קולינרית שטיפחת, ובמחי פוסט לא זהיר אחד – המצאת את עצמך כאן מחדש כמאסטר-שף-נולד, שיצירתו המקורית-צנועה כבר לעולם לא תוכל שוב להחבא אל הכלים והפיקאסה. מה לעשות, תמונה אחת סותרת אלף מילים…

    בימים אלה בדיוק מחפשים בכפרנו מנחי סדנאות יצירה ל"שבוע הבריאות" שיתקיים (טיזר) בקרוב. בין השאר חשבו ללכת הרחק מחוץ לקופסה – ולהביא מומחית להכנת קופסאות בנטו (כנס-כנס, זה עכשיו טרנד חם בארץ, שיובא מיפן) – אבל מסתבר שממש אין צורך, כי יש לנו כאן מקצוען משלנו, ממש מתחת לאף! ברוח התפיסה המעדיפה "להשתמש בכוחות היצירתיים שלנו", השואפת להמשיך לברוא מבראשית את ה"תרבות העצמית" בהסתמך על כשרונות מקומיים – אני הולכת כעת להמליץ עליך כעל "מומחה להכנת כריכים אומנותיים-מזינים (בדקה או שתיים בלבד)".

    הנה עוד בנטו להשראה, אפשר להגיד שזה מעין סנדביץ' ביפנית – אבל ברור שעם זיתים (ולחם) זה נשמע (ונראה. ונטעם.) הרבה יותר טוב.

    • igalz הגיב:

      הייתי נוטה להסכמה שבתחום "הגרפיקה-הקולינרית" יש לי עוד משהו להציע (לפחות בחוגי המשפחה). כשזה מגיע ליותר מסנדוויץ', משהו כמו סלט קינואה או אפילו מרק עדשים, אני מנער את חוצני ויוצא מהמטבח. ועם היפנים האלה אני בכלל לא מתעסק ולא מתחרה. לא במקרה הם כבשו את העולם (אחרי שהפסידו במלחמה).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s