ילדי הסנדוויץ' ||| על כריכים מצוירים לילדים סרבני אוכל

ילדים רבים לא כל-כך אוהבים לאכול. אולי זה לא תיאור ממש אובייקטיבי של המצב, אבל אצלנו קורה לא פעם שדווקא כשצריך לאכול – אין להם שום חשק להשתתף במשחק (וכמובן שאני מדבר על נכדים, ההורים שלהם דווקא יודעים היטב אוכל מהו).
במאמר מוסגר אוסיף שאת כל מה שהילדים כן רוצים לאכול, כל הזמן: ממתקים לא-בריאותיים, חטיפים בלתי-מזינים ושאר דברי מציצה וליקוק – ההורים שלהם לא כל-כך אוהבים לתת להם. ההורים האלה (שהיו לפני רגע ילדים בעצמם) שייכים כבר לדור שהממתקים (שפעם היו כל-כך יקרי מציאות כפי שתיארתי בפוסט מיוחד)  הגיעו להם עד לאוזניים ואפילו יצאו להם מהאף. הם גם קראו את כל המחקרים שהסבירו כמה לא בריא להיות ילד ממותק (תוצרת עלית) או ממולח (בנוסח הבמבה והאפרופו של אוסם).
וכאן נכנס לתמונה (וגם למטבח) הסבא, שהבנתו בנושאי הכנת אוכל היא אפסית, אבל בחיתוך ירקות ופרוסות לחם הוא עוד יכול לתרום למאמץ הקולינרי ולהביא תועלת קטנה במטבח (שכאמור איננו מקומו הטבעי בכלל, לא כיצרן ולא כצרכן).

"כריכים מצוירים" בשתי דקות (מאוסף הצילומים המשפחתי, בסיוע פיקאסה)

ניסיתי לדלות ממאגרי הפיקאסה העצומים של התמונות המשפחתיות (למה לא נותנים שמות לתמונות בזמן?) סידרה של "כריכים מצוירים", שנעשו במהלך השנים האחרונות, ברוח עבודותיו היצירתיות של אמן הקולאז' חנוך פיבן, שכמה מספריו משמשים השראה לאיש-הסנדוויצ'ים החובבן. לא תראו כאן אצלי מעשי-אמנות גדולים, וגם הזמן שמוקצב להכנת כל "כריך-אמנותי" הוא דקה או שתיים בלבד, כי למרות היומרות העיצוביות – בסופו של דבר הכוונה המרכזית של עבודה זו היא יותר תזונתית מאמנותית. אבל עדיין יש כאן, לדעתי, פתרון מהיר וקל להכנה עבור ילדים שבאופן טבעי לא נוטים לצרוך לחם טרי, גבינות איכותיות ושאר ירקות.

כמובן שאת הכנת הכריכים יש לעשות בהתאמה אישית מדויקת לצרכי הלקוח הקטן (פרסונליזציה). מרכיבי "הכריך המצויר", כלומר סוגי הירקות, אינם יכולים להיות אחידים לכל סועד: יש ילד המעדיף מלפפונים, המאפשרים עיצוב נוח של רגלי החיות והדמויות האחרות, אבל הם פחות מתאימים לעיצוב זנבות של חתול. ילדים מסוימים מסתייגים מגמבה אדומה, שאיתה דווקא נוח מאוד לעצב זנב, ואחרים סולדים מעגבניות או מגזר (שדווקא הוא מתאים במיוחד לבניית שפמים של חתולים).

    

    דוגמאות מתאריכים שונים של כריך-חתול וכריך-פיל, סוגי העבודות הפופולריות ביותר – שימו לב לעבודת האמן, עם וריאציות מסוימות בעיצוב הזנב, השפם והרגליים

באופן כללי ניתן לומר, על פי מדגם של שלושה ילדים (ועוד שניים שעדיין נמצאים בגיבוש לסיירת-האוכל של סבא) שכולם אוהבים זיתים – עובדה שמסייעת מאוד בעיצוב העיניים של חיות-הלחם ובמילוי צבעוני של גוף הכריך דמוי-הגמל. במקרים של בררנות-יתר, ניתן להשקיע את עיקר המאמץ העיצובי באופן החיתוך של פרוסת הלחם עצמה, כשהזיתים המקולפים משמשים כקישוט יחידי (ראה מקרה הגמל או הסיפור על הפיל והנמלה, שלא מיוצג כאן).

עבודה על פי הזמנת הלקוח: שימוש בבובות מיובאות כמודל לכריך (מהעשור הראשון של המאה ה-21)

    מימין: עכבר(?) בעבודה קצת מרושלת (עקב לחץ זמן) ומשמאל "פיה" – עבודה יומרנית שזכתה לשבחים מסוימים של הלקוחה

לא תמיד יש מספיק זמן וסבלנות לענות על כל בקשות הצרכנים (ובמקרים מסוימים גם הצרחנים), במקרים האלה של עבודה בלחץ זמן מיוחד – ניתן להסתפק בפרוסת לחם רגילה מקושטת בגבינה וזיתים, ולהוסיף לה אוזניים ממלפפון או קוצים מחתיכות של גזר, ולהמציא חיה דמיונית. אבל אז סביר שרוב התוספות ייזרקו בסוף הארוחה לפח-המיחזור-האורגני, כי כריך שלא יוכן בתשומת-לב, באהבה וביצירתיות – סופו שיאכל כלאחר יד, או לא יאכל בכלל.

   למעלה: שולחן ערוך לשניים עם הזמנה זהה  – מקרה חריג המאפשר ל"אמן הכריכים" לעבור לייצור סדרתי. למטה: שני לקוחות מרוצים בשעת הסעודה

נסו את זה בבית, לא צריכים להיות אמנים גדולים כדי לזכות בשבחי הצרכנים – ואם תהיה הצלחה לפוסט הזה, אולי עוד נוציא חוברת מלאה עם ה"מתכונים" (או עדיף אפליקציה) שתפתור אחת ולתמיד את הבעיה העולמית של השמנת-יתר של ילדים, למרות שהם "לא אוכלים כלום".
כמובן שגם בנושא חשוב זה, אין לי שום יומרות להיות מקורי, עיצובים מושקעים הרבה יותר ועצות חינוכיות מוסמכות משלי – תוכלו למצוא בהרבה מקומות. למשל במאקו (כשהוא מתפנה לרגע מהעיסוק בפרשת יודה ונינט, או באמרותיה החשובות של ניקול ראידמן).
בתיאבון כבר אמרתי לכם?

______________

סקר דעת הקהל (המשך)
לרגל הצלחת סקר דעת הקהל שלנו, ההצבעה תימשך גם במהלך סוף השבוע הקרוב. סיכומים, הערכות ומסקנות של מומחי-הסקרים – בשבוע הבא.

_______

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.