״אתם מבארי?!״ | ״איפה הייתם בלילה ההוא!!??״ || ״איך יצאתם משם!!!???״ ||| ״מה תעשו בהמשך!!!!????״ |||| ״מה שלומכם!!!!!?????״

אנרכיה, עבודה גרפית מאוירת, בצלאל 1976/1977

זהו פוסט לקט של ״כרזות״ שהכנתי בשבועות האחרונים, אחרי ״השבת ההיא״/״השבת השחורה״/״ה-7.10״.
הכרזות האלה ״צויירו״ בפוטושופ על בסיס ״גרפיקה היסטורית״ ישנה־נושנה שעשיתי בימי בצלאל שלי במאה שעברה (נדמה לי, בשנה א׳ 1976).

למי שלא בן בארי קשה להבין את התחושות הקשות של בני ישוב רגיל בישראל – על מה שקרה ב״שבת ההיא״ במדינה שהדור שלי נולד יחד איתה ב-1948.
מצד אחד יש את הלם הקרב, וכל מי ש״היה שם״ (עוד הגדרה ומיון לסוג ההלם והפגיעה) חווה אותו בדרך זו או אחרת.
מצד שני יש את ״אשמת הניצולים״ של מי שהיה ולא נפגע (ואפילו הבית המשפחתי שלו לא נפגע, או נפגע רק באופן קל).
ויש את חיי הפליטוּת שקשה להסביר אותם. יש גם תחושה טובה של הזדהות עצומה של המוני אזרחים טובים – מתנדבים בכל תחום – עם הרבה אמפטיה ורצון לעזור. המון המון אנשים טובים שרק רוצים לעזור במשהו (ובאמת עוזרים!), להבדיל מכמה גופי שלטון שהזדהות היא לא מילת המפתח העיקרית אצלם.

מי שלא יודע: קיבוץ הוא סוג של בית, לכן גם כתבתי בחג ה-30 של בארי, כשהייתי בסך הכל בחור בן עשרים ושמונה, את השיר ״בשבילנו זה בית״, מילים קצת ״ציניות״ אבל נאמנות למקום. את השיר/פזמון הלחינה בכשרון גדול מימי ק׳ (בקיבוץ נוהגים לקצר שמות… לא אומרים ״זורע אמר…״ כמו שכותבים היום בעיתונים שעכשיו מראיינים כל יום לפחות עשרה חברים מבארי… ומ״קיבוצי־עוטף״ נוספים).

הנה השיר ״בשבילנו זה בית״ בביצוע הצעירים המוכשרים של בארי שרבים מהם איבדו הורים וקרובים ב״שבת השחורה״:

קיבוץ זה באמת סוג של בית – של ״משפחה מורחבת+פלוס+פלוס״, כולם מכירים את כולם וכמעט עם כולם היה לך קשר: בגן הילדים ובכיתה, בצבא ובחיים הבוגרים: בדפוס, או ב״גיוסים״ לפרדס ולמטע, במזכירוּת ובמועדון לחבר, בחדר־אוכל ובפאב, בוועדות השונות או ברכבים המשותפים – בה-כ-ל!!!!
זה משהו שאפשר לצחוק עליו, ואני – באופן אישי – במשך כל העשורים האחרונים עשיתי בנושא המשעשע הזה ״פרודיות״ ו״סאטירות״ (בעיקר גרפיות) בכל עיתוני בארי, לאורך עשרות (אם לא מאות) שנים.

אז אחרי שהסברתי את עצמי במאתיים וחמישים מילים (זה כבר הרבה מדי בימי הטוויטר והפייסבוק, ובטח בימי הטיק-טוק, שלא ממש צללתי אליו) נעבור לאוסף הכרזות שמתרוצצות עכשיו בפייסבוק. שם, ברשת ״החברתית־כאילו״, כל רגע יש הסחת דעת אחרת. וכאן בבלוג הוותיק הכל יישמר (עד שאחליט למחוק…).

באופן קיבוצי – מכיוון שהיום בארי היא סוג של ״מותג״ של ״אסון״ ושל ״חיי פליטים״, לא בדיוק סוג מותג שהייתי/היינו (עוד נושא ״קיבוצי״: הדיבור והכתיבה בגוף ראשון רבים) רוצים להיות. הוספתי את ההסתייגות:
*כרזה זו נעשתה באופן אישי ומזווית ראייה פרטית. לא אושרה על ידי המזכירות וההנהלה. כל הפרטים והצבעים על דעת הכותב והמשרטט בלבד.

אז הנה הלקט הראשון של כרזות ״אתם מבארי?״

​

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן (כאן חל ״אירוע״ והדף של הבלוג שובש, בינתיים נתכתב דרך דף חדש ״קווים 23״) – המעוניינים יכולים לנסות להיכנס כאן – ״קווים 23״