במוצאי יום כיפור ימלאו 66 לישוב ממנו נכתב ומופץ הבלוג הזה.
הייתי יכול לפתוח בצורה יותר קונוונציונאלית: במוצאי יו"כ תש"ז, 6.10.1946, עלה קיבוץ בארי להתיישבות, יחד עם עוד עשרה ישובים, באדמות הנגב (עליית 11 הנקודות). ובנקודה זו חלק גדול מקוראי הצעירים, אולי, ינטוש. אז חכו – זה לא הכל שיעור בהיסטוריה ישראלית. השארו איתנו עד ההפסקה.
אני מנסה בבלוג הזה לחבר קווים לנקודות, עבר ועתיד, אז ועכשיו – לכן אני מעדיף להדגיש שה"מחנה" (כפי שעדיין קוראים לו וותיקי המקום) היה לישוב. ובשבילנו – בני הדור השני, ואולי גם הדור השלישי והרביעי – זהו בית!
כתבתי על זה פעם לפני 36 שנה, לחגיגות השלושים, פזמון: "בשבילנו זה בית". הוא הכעיס קצת כמה מייסדים שסברו שזה לא רק בית – זו דרך חיים, אידיאה, השקפת עולם! ועדיין נדמה לי שזו המחמאה הטובה ביותר שיכולתי אז, וגם עכשיו, לתת ל"מפעל חייהם", שבשביל בניהם, נכדיהם וניניהם הוא פשוט החיים!
העובדה שהמשלט המדברי, על אדמת הלס נטולת כל ירק, הפך לבית היא הישג שאיננו מובן מאליו (וכאן דווקא נוותר על סימן הקריאה, יש לו אינפלציה בשיח האינטרנטי, נסתפק בסוגריים החביבות עלי…). ומשמחת לא פחות היא העובדה שכשאני יושב בכורסה הנוחה, בשכונה הירוקה המטופחת שלנו (שעוד מעט תהיה עוד יותר ירוקה, כשיגמרו את שיחזור הנוי שנהרס עם פרויקט בניית הממ"דים, כמה סמלי…) יכולים גם התושבים של הבית הזה, וגם אלה שיצאו מהבית וממקומות אחרים לכל פינות הארץ (והעולם) לקרוא, להבין על מה אני מדבר, לאשר, ואם הם רוצים, גם לחלוק עלי.
מפת 11 הנקודות של מוצאי יום כיפור תש"ז ונקודות המוצא (לחצו להגדלה)
למען ההיסטוריה הוויזואלית (בכל אופן, זה היה נושא הבלוג כשיצא לדרך) צירפתי כאן את מפת 11 הנקודות (9 קיבוצים ו-2 מושבים). הרקע ההיסטורי מסופר בהרבה מקומות, אבל להבין איך קבוצה של 20 בחורים ו-4 בחורות מבתים טובים ביישוב העברי, בני עשרים בערך, מקימים באמצע הלילה ישוב במקום כל כך מבודד, ממול לעזה – זה עדיין מפליא אותי, גם אחרי 66 שנים.
אחת מארבע הבחורות ההן הייתה אמא שלי, שתמיד מספרת איך בדיוק חזרה מהשירות בפלוגת העבודה בסדום ולא הייתה "משובצת" לעבודה במחנה הזמני בגדרה, אז אהרון ידלין, המזכיר דאז, הסכים לצרפה ל"נבחרת" ההיסטורית שיצאה מבארות יצחק ועלתה לנחביר באותו לילה .
פוצ'ו (ישראל ויסלר) סופר הפלמ"ח (חבורה שכזאת ועוד), כתב עבור חגיגות השלושים של בארי את "י"א הנקודות" (עשר נקודות ונקודה). המצוטט בכותרת הבלוג, ואני הקטן (בן כ״ח באותו זמן) כתבתי את ״בשבילנו זה בית״ (הסברים מלאים על הרקע לשיר בפוסט מיוחד שפורסם)
בהזדמנות שהוספתי כמה מילים אקטואליות בסוף הפוסט, מצאתי שמתאים לצרף גם את הביצוע לקטע מהשיר ״בשבילנו זה בית״ על הבמה המרכזית בדשא הגדול של בארי, כרצף משירי חג ה-70 (לפני 7 שנים). חלק מחבורת הזמר כבר אינם איתנו מאז השבת השחורה.
ולסיום, תרשו לי, למרות החג, התחשבנות קטנה, עכשיו כשיש לי בלוג: אם היו לי כאן טוקבקיסטים-״אקטיביסטיים״, כמו שיש ל-ynet ו-וואלה למשל, מייד היו מופיעות, בשולי הפוסט הזה, הערות שנונות כמו "בטח, אחרי ששדדו את אדמות המדינה – הקיבוצים עוד רוצים גם את הכסףףף שלנו!!!!" או "הקיבוצים הגנבים, לקחו לנו את המקומות הכי שווים ועכשיו עוד בוכים לאמא ממפא"י/המערך/העבודה/בן גוריון/אשכול/ספיר/רבין/שלי. פחחחחחח!!!!!"
לכל אותם מגיבנים, קטנים כגדולים, עילגים-בשפת-הפחחחח, או דוקטורנטים-רהוטים-בשפת-האקדמיה, אני מציע: כנסו-כנסו, הסיפור האמיתי הוא לא על שוד אדמות, כפי שמספרים לכם הנדל"ניסטיים הכלכליים למיניהם. זהו סיפור על צריף בנגב, בית קטן בערבה, אם תרצו. צריף שהיה משלט, שבזכותו ובזכותם של מקימיו ומגיניו יש בו היום מקום גם לכורסה שלי, גם לדשא של השכן, וגם לפסטיבל כדורים פורחים בפארק הבשור. בואו בהמוניכם, עושים כאן חיים! (במובן המקורי והבסיסי ביותר של המילה הזאת). נקודה.
מפת 11 הנקודות המוזרה: נירים לא מופיעה. הישוב בניה הגיע ממקום אחר וכפר דרום קצוץ.
…ועוד שלוש נקודות של ימי ״חרבות(?) ברזל(?!)״. עכשיו כשכולם רוצים לסייע, לנחם ולעזור לאנשי וילדי ״העוטף״, גם נושא 11 הנקודות חזר לסדר היום הלאומי, או לפחות ״סדר השבוע הפייסבוקי״. בין היתר העלו ברשת מפה ישנה נושנה של 11 הנקודות. במפה לא מופיעה נירים מהנקודות החשובות והסמליות ביותר בעוטף! לעומת זה מופיע הישוב ״בניה״ שלא שייך בשום צורה לי״א הנקודות (לפי ויקיפדיה: בְּנָיָה הוא מושב המשתייך למועצה אזורית ברנר והוא היישוב המערבי ביותר בשטחה. נוסד ב-16 באוגוסט 1949 על ידי עולים מפולין, רוסיה, גרמניה, צ'כוסלובקיה, רומניה והונגריה). ניסיתי למסור למפעילי הדף תיקון בנושא אבל פנייתי נענתה במענה מנומס ואוטומטי. מי ייתן שמעבר לסימליות יהיו גם מפות נכונות. אולי בקרוב. נמשיך לעדכן, ככל שיותיר הזמן…
____
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
קווים ונקודות 
לא אשכח את היום בו שאלתי את בודא מה לדעתו מה זה בארי בשבילו? חיכיתי לתשובה
והוא אמר בדרכו הישירה: "בארי בשבילי היא בית". התשובה הממה אותי בפשטותה ובאמת שבה.
גם בשבילי. ואני רוצה לקוות שגם בשביל אנשים (חברים) ברביבים, בתל-אביב, בקנדה הקרה ובקליפורניה החולמת.
מבינה על מה אתה מדבר, ומאשרת… נקודה.
"בשבילנו זה בית, לא פחות, לא יותר
וזה בעצמו את הכל כבר אומר…"
כן, אולי זה מדבר בעד עצמו, ובכל זאת, כשאתה מוסיף את כל מה שהוספת כאן עכשיו – באומר ובשיר, בתמונה ובאיור, בלינק וביוטיוב, בוויקיבוץ ובוויקיפדיה – זה מחזק ומתקף שוב את האמירה ההיא שלך בת 36 השנים, שהיתה בזמנו ביטוי פשוט ואותנטי עבור דור שלם, הדור השני, דור ההמשך.
זה הדור שמשך 6 מחזורים דיקלם בפאתוס את "צרפונו אליכם" (בלהט של שמש נולדנו), ואחר כך הסתפק ב"בשבילנו זה בית"… שהוא מן הסתם הסאבטקסט של אותו טקסט בומבסטי גדול מהחיים.
http://www.givat-brenner.co.il/event.asp?eventID=169
("צרפונו אליכם", הלינק באדיבות ויקיבוץ – האנציקלופדיה של קיבוץ בארי. ע"ע, שם)
"צרפונו אליכם", בפאתוס קיבוצי בהדרכת איזי, הוא טקסט מכונן לא פחות. ואנחנו האמנו לכל מילה ממילותיו כשצעקנו בגרון ניחר ב"דשא הגדול": "בלהט של שמש נולדנו, כל עשב היה לנו אח… צרפונו אליכם…" (המילים של אורי מייזלס בן גבעת ברנר, כאמור).
היום קצת קשה להאמין שככה דיברו או חשבו פעם, אבל עשבים נשארו גם היום (לפעמים הם גם עשבים שוטים).
היום גילו לי שליגאל זורע יש בלוג וכדאי להכנס ולראות. וכך מצאתי שכאן הבית שלי מאז הייתי בת 12. הפסקה ארוכה וחזרתי עם משפחתי. כאן ביתי לטוב ולרע. ושיהיה רק טוב. ויגאל תמשיך לרגש. ממני בירה רבקה
שלשום לקחנו קבוצת חברים לבארות יצחק בו הוקם אתר יפהפה להנצחת המקום. ממקום זה יצאו אותם חברי בארי המוזכרים לעיל, במוצאי יום כפור "אחת עשרה הנקודות".
האתר שווה ביקור, והוא נגיש לא רק לרוכבי אופניים כי אם גם לרוכבי שברולט וכד'.
שווה ביקור.
מהנקודה הדרום מערבית… שגם נדדה קצת אחרי המלחמה בסוף 1949, קבל ישר כוח. ובאותה הזדמנות גם שנה טובה ופורה.
תודה, נמרוד – מנקודה לנקודה.
שבת שלום, שנה טובה (וחג שמח לכל הנקודות)
שמחה אני על שזכיתי לפני 40 שנה להלחין את שני השירים ״יא הנקודות״ הידוע יותר ״כעשר נקודות ונקודה״ למילותיו של פוצ׳ו ״ובשבילינו זה בית״ למילותיו של יגאל. שירים שהפכו במרוצת השנים לחלק מההסטוריה של המקום הזה וזכו לציטוטים בחגי המשק השונים.
בהזדמנות זו קראתי שוב את בתי השיר האחרונים הפחות מצוטטים , אך הרלוונטים לימינו אלה בעיקר מבינה דמוגרפית שיגאל היטיב לבטא כבר אז: ״אנחנו החוד שלפני החלוץ – בשילוב הבנים עתיד הקיבוץ״
״ פועלי העולם אולי לא יתאחדו , וכל התקוות הורודות יתבדו…
לגול את האבן אולי עוד נבצר, אך הבית הוא בית וזה העיקר….
מימי, אחרי 40 שנה תיקנתי גם כאן את הקרדיט למלחינת השיר ״בשבילנו זה בית״ (לא בשבילינו, כפי שכתב, שהרי לא מדובר על השבילים שלנו (אם להיות נוקדן של יודים).