פירות ארצנו ||| על תוויות פרי עם טעם של פעם וציורים בצבעי מים מקוריים

עכשיו כשמת אב ונאסף תשרי (עוד שבוע, אבל זה התאים לי לפתיח, אז לא התאפקתי) ואחרי שסגרנו גם את חג האסיף, מצאתי שיש טעם לפרוס לפניכם את אוסף תוויות הפרי, מלפני 50 שנה בערך, שבידי.
האיורים (המקוריים!) וההדפסות  שאביא בפוסט הזה הגיעו אלי לפני עשרות שנים בדרך מקרה, כשעשו סדרים וארגונים-מחדש (מה שיודעים לעשות אנשים מסודרים ומאורגנים-מחדש, כמו שיש בכל מפעל מאורגן ומסודר). מצאתי שם אוצר של ממש, והוא שמור מאז במגירותי (ותודות לא"י, המעצב הצעיר המוכשר, האוצר הזה שמור גם בסריקות איכותיות).
המפעל שלנו (כמו כל המדינה, אולי) שפעם הדפיס את תפוחי-הזהב האלה גילה מזמן שהזהב האמיתי (או לפחות הכסף) טמון לא בתוויות פרי של תפוחי-זהב (וגם לא בתפוזים עצמם) אלא בהדפסת "תו-הזהב" ותווי קניה אחרים של רשתות השיווק.
נכון שאנו מציגים חלק מאוצרות-ארצנו האלה, בגאווה רבה, על קירות משרדי המפעל, אבל נראה לי שהגיע הזמן לשתף גם את קוראי הבלוג, המתרבים, לשמחתי.

איור מקורי של אוטה וליש (כנראה) לתוויות פרי הדר

בין ה"מציאוֹת" שקיבלתי לידי, ואני שומר עליהן מאז מכל משמר, כמה "אורגינלים" של ממש – איורים בצבעי מים של טובי הגרפיקאים מימי ראשית המדינה. כנראה (על פי ניתוח של מומחים להיסטוריה של העיצוב הגרפי בישראל) של אוטה וליש, מבכירי הגרפיקאים שפעלו לפני הקמת המדינה ובשנותיה הראשונות, מי שאחראי לעיצוב של מגילת העצמאות והבולים והשטרות הראשונים של המדינה. איורים אלה המצוירים בצורה יפה ומזמינה בצבעי גואש מים ועם פונטים ידניים, והם יפים יותר מצילומי סטודיו מוקפדים, מציגים את מיטב פירות ארצנו: תוויות לפרי הדר (עם המותג Jaffa – מסתבר שהוא עדיין קיים) ולפירות אחרים.

   
איורי גואש צבעי מים מקוריים לתוויות אשכוליות וענבים

בחרתי, במקומות שהתאפשר, להביא את הביצוע הגרפי המקורי שנשמר אצלנו עם כל הסימנים, הצלבים וההוראות לדפוס, כפי שהיה נהוג לפני שנתגלו בקליפורניה האילוסטרייטור והפוטושופ ב-1986/7.

וביצועים גרפיים קצת יותר מאוחרים של אמנים שאינם ידועים לי, אשמח להוסיף קרדיטים אם מישהו מקוראי יודע פרטים.


איור מקורי ודף הכנה לדפוס לתווית מיץ הדרן תפוזים של "רימון" גבעת ברנר (שנות ה-70 המוקדמות)

איור מקורי ודף הכנה לדפוס לתווית "פרי הדרום" (שנות ה-70 המוקדמות)

איור מקורי ודף הכנה לדפוס לתווית "פירות שער הנגב" (שנות ה-70 המוקדמות)

איור מקורי לספר השנה של ענף המועצה לייצור ולשיווק של פירות, 1971-2

ביצוע גרפי מקורי לספר השנה של ענף המועצה לייצור ולשיווק של פירות, 1971-2 (מעצב בלתי ידוע)

ואל תחמיצו גם את תגובתה המחכימה של סמדר, המוסיפה פרטים חשובים שהכותב שכח בבהילותו להעלות את הפוסט-הציוני הזה.

לסיכום, ברוח חקלאית-נוסטלגית וקנטרנית משהו, המאפיינת את הבלוג הזה, לא אוכל שלא לשאול: האם גם לפירות הבאושים (כנסו-כנסו לקישור שלא תגידו: לא ידענו, לא שמענו) שהצמיחה ארצנו בשנים האחרונות, יימצא הגרפיקאי שייעצב תגים ותוויות כל כך יפים. ואם כן – מה עושים איתם (עם הפירות האלה, לא עם התוויות).

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס.

פוסט זה פורסם בקטגוריה איורים, היסטוריה, טיפוגרפיה, ישראל, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על פירות ארצנו ||| על תוויות פרי עם טעם של פעם וציורים בצבעי מים מקוריים

  1. סמדר הגיב:

    איזה יופי, וואו.
    נראה שהגרפיקה של אריזות הפרי עומדת ביחס ישר לפיחות שחל במשך הזמן גם בטעמם של הפירות עצמם:
    פעם היו איורים מושקעים, מוקפדים ואיכותיים – כמו גם פירות משובחים, עסיסיים ושופעי טעם.
    ואילו היום – על אריזות הפרי מרוחה גרפיקה מחופפת ויוצאת ידי חובה, כשהפירות שבתוכן כולם מובחלים, אנמים ותפלים ("באושים" – אתה אמרת).

    אני חושבת ש"'אנחנו"' (בגוף ראשון רבים/יחיד, בינוני ומורחב) זכינו להכיר את הנושא מקרוב ב-3 צורות שונות:
    1. לקטוף בזמנו את הפירות מהעצים במטעים, כשהם עוד היו ראויים לשמותיהם (אפרסקי בוניטה/קקמס/יצחקי… שזיפי קלסי/אוגדן/מטלי… תפוחי דלישס זהוב/גרני סמית/יונתן… ענבי מוסקט/סולטנינה, וכמובן – נהר הדליים בגיוסי המישמיש), וליהנות מטעמם, כשעוד היה כזה בכלל,,,
    2. להדפיס את התוויות דאז וליהנות מיפי האיורים, יד ראשונה מצייר, כולל צלבי הרגיסטרציה, סימני הקרופ, וריח צבע האופסט הנודף מהם,,,
    3. לשמור את אלה (1), כמו גם את אלה (2) – בקפסולה של זיכרון נוסטלגי קיבוצי משותף, כדי שנוכל ליהנות מהם גם כאן, היום, בפוסט החקלאי-תעשייתי-עונתי הזה שלך.
    אז תודה על ההנגשה, ובכלל.

    • igalz הגיב:

      הוספת מימד נוסף לפוסט שאני כחסר כל תודעה גסטרונומית השמטתי. אוסיף הפנייה בתוך הפוסט שלא יחמיצו.
      ולנושא הקטיפים בכרם, במטע ובפרדס (וגם בכותנה ובחציר) בהם השתתפנו, לפני שהגיעו התאילנדים ובני הדודים, בוודאי עוד אתייחס. זה שווה פוסט שלם!

  2. נילי הגיב:

    נפלא!
    נדמה לי שבמכון שנקר לתיעוד וחקר העיצוב בישראל ישמחו לקבל העתקים אלה ואחרים.
    http://sidar.shenkar.ac.il/index.php?pos=main
    אולי גם יוכלו להוסיף לך מידע על היוצרים הנוספים.

    • igalz הגיב:

      נילי תודה,
      את יכולה להפנות אותם לבלוג ואשמח לשלוח להם סריקות ברזולוציה גבוהה עבור הארכיון שלהם.
      כמובן שאשמח לקבל פרטים על המעצבים.
      עוד מסמכים היסטוריים-גרפיים רבים בידי מארכיוני דפוס בארי במשך 62 שנותיו. אעלה אותם בבלוג בהמשך, ככל שיותיר הזמן.

  3. ערי וליש הגיב:

    שלום
    אשמח לדעת מהיכן האורגינלים של פירות ארצנו שרובם עוצבו ע"י אוטה וליש
    ומי מחזיק בהם

    תודה

  4. ערי וליש הגיב:

    היי הפריטים שלהן עוצובו ע"י אוטה וליש לימונים, ענבים, אשכוליות,
    תויות אפרסקים,רימון הדרן תנובה

  5. גלי הגיב:

    שלום וחג שמח!
    הגעתי לכאן כי אני מחפשת לקנות כרזה ישנה לסלון, משהו בגודל של 60*80.
    האם אתה יודע איפה אפשר לקנות?
    את כל מה שראיתי באתר שלך אהבתי…
    🙂

    • igalz הגיב:

      שלום גלי,
      אם את מתכוונת לתוויות הפרי הישנות – הזכויות עליהן וגם האורגינלים שייכים ליוצריהם. בעיקר לבנו של המעצב ווליש. אם הכוונה לכרזות בעיצובי המופיעות בבלוג, תוכלי לכתוב לי למייל:
      zoreaigl@gmail.com
      חג שמח ושבת שלום,
      יגאל

כתיבת תגובה

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.