ילדי השמש ||| על שקיעות וזריחות מהמרפסת של הכוכבית הקטנה שלנו

הנסיך הקטן היה גם חבר שלי, כמו של עוד מיליארדי ילדים ומבוגרים שהכירו אותו דרך אנטואן דה סנט אכזופרי, ואולי כיום גם יש לו עוד כמה מיליוני "חברים" בפייסבוק. מיליארדי מילים ואלפי מחקרים כבר נשפכו על אותו נסיך קטן וחכם. חלקם רומנטיים (כמו שירו של יונתן גפן, הידוע והמצוטט כמעט כמו הנסיך עצמו) וחלקם מחכימים (כמו הבלוג של מרית בן ישראל).
אחרי שחייתי הרבה שנים לאורה של הדמות הרומנטית והחכמה הזאת בחרתי להתייחס כאן רק ל"יפה שקיעת שמש ללב עצוב" מזווית אישית, גיאוגרפית קצת. הוא היה חסיד גדול של גיאוגרפים, הנסיך הזה (ואביו הספרותי).

ובכן, יצא ככה שעד תום האלף הראשון לספירה (בשנת 2000) התגוררנו בבית בצידה המערבי של הכוכבית שלנו, שנקראת גם "המחנה". כוכבית שהיא רק במעט גדולה יותר מכוכבו של הנסיך. ושם מהמרפסת שלנו, בקומה השנייה בקצה המערבי של הישוב, ראינו מדי ערב את השקיעות הנפלאות, מאחורי קו האופק של המטעים שלנו, שפעם היו מטעי אגס ותפוח, שזיפים וזיתים והפכו בעשורים האחרונים למטעי חוחובה, עקב שיקולים כלכליים שהנסיך הקטן לא היה חותם עליהם.
חילופי המילניום יצאו בדיוק כשעברנו לגור בבית החדש, בשכונת "אשלים". בית מרווח יותר, וצמוד קרקע יותר. ובבית החדש, בשכונה השוכנת במזרח הכוכב שלנו, פונה גם המרפסת, הפלא ופלא, לכיוון מזרח. משקיפה על הנוף שבין הפרדס והעץ של בית השייח'. ובין אלה משתרע שדה בו מתחלפים גידולי השדה מדי עונה: פעם אבטיחים, פעם חיטה ופעם גזר (אורגני, כמובן!) או תפוחי אדמה. וגם כלי הרכב משתנים: פעם טרקטור חורש או קומביין קוצר, פעם עובר סוס או מטוס ריסוס (שיסתלק כבר!) חולף. ומהמרפסת הזאת ניתן לראות דווקא את הזריחות של הכוכב שלנו.

לחצו על התמונות להגדלה – אם תרצו לראות את הנופים במלואם

הגיל גם הוא עושה את שלו, כך יצא שבבוקר מוקדם הייתי מתעורר עוד לפני הזריחה. גם הציפורים מסייעות לי בכך. אין להן שעון קיץ, לא מעניין אותן כלום. טרם אור ראשון, בחמש וחצי הן מתחילות בקונצרט. תחילה הבולבול (תגיד לי למה?) ואחריו יונק הדבש, וגם העורבים תורמים קריאות צורמניות ברווחים שבין הצלילים של שירת ציפורי החצר.

את הזמן הזה החלטתי לנצל לצילומים. צילמתי מהמרפסת, מאותה זווית ומאותה נקודה את אותה תמונה. של כברת הנוף שתיארתי בין העץ-שזה-עתה-נשתל בשכונה החדשה, לבין עמוד התאורה שהתכופף בשלב מסוים, כתוצאה מחניית רוורס לא מוצלחת של מישהו משכני (לא שלי, כמובן).
כך צילמתי כמה חודשים ושנים. העץ החדש עלה וצמח כדרכם של עצי באובב בכוכבים קטנים, לצילומי הבוקר נוספו צילומי יום ובין ערביים, לחורף נוסף אביב וקיץ וסתיו, ונוצר גוף עבודות מקיף ומרגש (אותי, את המשפחה שלי ואת הנסיך הקטן ששכחתי לציין שעבר לגור אצלנו במרפסת). מתוך מאות התמונות בחרתי כמה ייצוגיות, כדי שתוכלו גם אתם להיווכח שהכל תלוי בעין המתבוננת. אין לי שום יומרות כצלם אמנותי, שכחתי מזמן מהו צמצם ומהו עומק חדות, עליו למדתי בבצלאל בקורס החובה לצילום. (שם הפקתי צילומים ממצלמת קופסא שבניתי, וממצלמת הפנטקס 1000 שקניתי והיא שמורה אצלי עד היום באחד הארונות).

זהו זה, אחר כך המשפחה התרחבה, סגרנו חלק מהמרפסת, כפי שנהוג במקומותינו, ותדירות הצילומים נדלדלה עד שפסקה. אבל די לי גם במה שנשאר מאותן זריחות וגם הנוף עדיין שם.

את הרעיון הזה, המוצג כאן בפוסט, הגו וביצעו כבר רבים לפני, אבל אם תתייחסו לזה בצורה פילוסופית כמו הנסיך שלנו תראו ש"אם מישהו אוהב פרח אחד ויחיד, שאין שני לו בכל מיליוני הכוכבים, הריהו מאושר אף בהסתכלו בכוכבים, כי יכול הוא לאמר בלבו: 'אי-שם נמצא הפרח שלי..."

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.