כוכבים בחוץ ||| על העגלה הגדולה, קסיופאה וכוכב הצפון וגם על כוכבי משנה אחרים

מי שגר בצריף רעוע, וגם מי שחי בתוך ארמון – שניהם על כדור הארץ הקטן שלנו – נושא לא פעם מבטו לשמיים וסופר כוכבים, או מחכה לכוכב נופל.
הכוכבים הם נושא על-זמני ועל-מקומי שתמיד טוב לחזור ולעסוק בו, גם אם לא סביר שאי-פעם נגיע אליהם (לפחות לא הוותיקים שבינינו) וגם אם אין הרבה סיכוי, למרות הבטחותינו, שנוכל להוריד בשבילכם את השמיים.

כבר סיפרתי לכם פעם שהייתי בילדותי בחוג ארכיאולוגיה שהמשתתפים בו חפרו ומצאו מציאות רבות-ערך ומרתקות בוואדיות האיזור. היום אספר על החוג לאסטרונומיה, ועל הילד שדיבר אל כוכבים.
בסוגריים אוסיף שאחרי עיון חוזר בחומר המצטבר בבלוג הזה, אני מצטייר לעצמי כילד מגה-חנון, ולא זה הדימוי שרציתי לצייר לילד שהייתי, או לקבוצת הילדים שלנו. אבל מה לעשות, היו לנו הרבה חוגים. לא במובן הזה של היום שההורים הופכים לנהגי מונית בשירות הסעות המטלטלים את צאצאיהם מחוג לחוג ומקטרים על מר גורלם. אלא במובן הפשוט שעניינו אותנו הרבה תחומים, והיו גם מבוגרים שידעו ואהבו לספר לנו סיפורי מדע-פופולרי מרחיבי אופקים.

מצפה הכוכבים בצריף עם הגג הנפתח וקופרניקוס המקומי (בוריס) עם הטלסקופ

את מצפה הכוכבים שהקים בוריס, שהיה בין מייסדי הכפר ב-1946 ושימש כנגר, מורה, מזכיר, נגן גיטרה ומנדולינה, מחבר פזמונים, חבר במקהלה ומייסד להקות מקומיות שהקים, וגם ארכיונאי שערך את האנציקלופדיה המקומית ועוד, ועוד.
ובכן, מצפה הכוכבים שכן בצריף מיוחד בשדה בוּר שמאחורי הצריפים השחורים מקולפי הקירות. היה לו גג נפתח וטלסקופ שהורכב ע"י ב', על פי ידע אסטרונומי שרכש בלימוד עצמי, ועדשה שלוטשה באופן ידני.

ואנחנו, הילדים, היינו באים אליו ערב אחד בכל שבוע לצפות בכוכבים רחוקים, לראות מקרוב את מהמורות הירח ולהבין, כבר אז, שיש עולמות יותר רחוקים ויותר קסומים מתל-אביב הרחוקה כל-כך, ואפילו מאמריקה שמעבר לאוקיינוסים אינסופיים, ואפילו יש מקומות רחוקים יותר מהחומה הסינית(!).
ככה למדנו על נוגה ועל מאדים ועל סיריוס, הכוכב הבהיר ביותר בשמי כדור הארץ (מלבד השמש), ועל הכלב הקטן ופרוּקיוֹן, הכוכב האדום, אחד הקרובים ביותר למערכת השמש. על קבוצת אנדרומדה והעקרב. למדנו למצוא את כוכב הצפון על פי העגלה הגדולה ועל פי קסיופאה ועולמנו, שהיה ממילא עשיר בזכות לובנגולו מלך זולו ובעזרת יד הנפץ ומלך סין, התרחב עד אינסוף לקצווי הקוסמוס. (מי שהכוכבים קרובים לליבו – מוזמן להיכנס לקישורים של וויקיפדיה וללמוד עוד קצת, אבל למי יש זמן, הרי צריך ללכת לכלבו ב-9:00).

מצפה כוכבים אינטרקטיבי באתר skymaponline

אם תרצו עכשיו להרחיב אופקים ולצפות בכוכבים, אין קל מזה ולא צריך מצפה כוכבים – היכנסו לקישור הזה וראו מפה אינטראקטיבית ומעודכנת להיום, המאפשרת לכם לצפות מכל נקודה בכדור הארץ (לא מישראל, לצערנו, עדכון: אפשר לצפות גם מישראל – תל אביב, ירושלים וחיפה ומבאר שבע ואפילו מבארי, וכמובן גם מקהיר או פריז ורומא).

מפת הבלוגוספירה האינטראקטיבית של וורדפרס

ואם כבר נכנסתם וצפיתם במפת הכוכבים שלמעלה בשמיים, אני מזמין אתכם להיכנס למפה האינטראקטיבית של וורדפרס, המראה את העולם שלמטה – מפת כדור הארץ שלנו, עם כל הארצות, בה מנצנצים בזמן אמיתי כל הבלוגים (56,843,813 בזמן כתיבת הפוסט) וגם כל הפוסטים, הלייקים והתגובות. אם למשל תפתחו לשונית נוספת בדפדפן ותכתבו תגובה, אולי תוכלו לראות את הנורית שלכם מהבהבת בירוק בישראל שלנו, במפה של גוגל. פלאי פלאים? או אולי אפילו מדהיםםם!!!!!1

יורי גגארין, האדם הראשון בחלל (מימין). ניל ארמסטרונג, האדם הראשון על הירח (במרכז). הגישושית "קיוריוסיטי" המצלמת את המאדים (משמאל)

נחזור לאסטרונומיה: יום אחד, ב-1961 אפילו שמענו שאדם, יורי גגארין שמו (רוסי דווקא, לא תמיד האמריקאים מגלים את אמריקה ראשונים) יצא מכדור הארץ והגיע לחלל! אין לכם מושג (או שדווקא יש, אם אתם מהדור שלי) איזו תחושה של מהפיכה ותקווה עולמית ירדו עלינו. אדם – בחלל!!!
כשנחת ניל ארמסטרונג – שנפרדנו ממנו רק לפני כמה שבועות – על הירח ב-1969, כבר שמענו על כך בשטחי האימונים של קק"ש מדרום לבאר שבע. וכשהגישושית "קיוריוסיטי" (סקרנות בעברית – איזה שם הולם!) התחילה לשדר תמונות מדהימממממות ומהמממממות מהמאדים באוגוסט 2012, כבר ישבנו מול "האח הגדול" או "כוכב נולד 9.5", אדישים, פחות או יותר לתמונות.
כך חולפת תהילת היקום האינסופי. הילד הסקרן שראה, בטלסקופ תוצרת בית של ב' למרחוק, התכווץ בכורסת אמריקן-קומפורט לאיש שעולמו צר כרוחב הטלוויזיה (אפילו לא "42 או "50 – בסה"כ "37, למרבה הבושה, אבל אנחנו שוקלים להרחיב).

ומה שנותר לי על הקיר הוא פוסטר של "העגלה הגדולה" שציירתי בשנות ה-80 (ביחד עם ה"י הראשון). אני מביא אותו כאן באיכות צילום בינונית, לצערי. עדיין לא הצטיידתי באמצעים המאפשרים סריקת רפרודוקציות איכותיות של ממש מאוריגינלים גדולים (ואולי זה לא הכרחי, הרי לא מדובר כאן על עבודות של ברויגל או סטיינברג, או ארמסטרונג).
בפוסטר הזה משורטטת העגלה הגדולה, עגלת חיינו העמוסה שאיבדה כבר גלגל אחד ויושבת "על הג'נטים" כמו שאומרים. ואפילו גל האבנים המאולתר, הישראלי כל-כך, שמחזיק אותה, לא מפריע לטרקטור הג'ון-דיר הירוק שמושך אותה להמריא בחזרה לשמיים. אל מעבר לקו האופק של הנסיך הקטן בתוספת הברושים שלנו מהנגב המערבי.

ואולי נחמתנו, למרות שהעגלה תקועה ומקורקעת כרגע, שנמצא מקום בצידו השמאלי של הפוסטר – גם אם זה דרש הרחבת הפריים של התמונה – לכוכב הצפון. כך שתמיד עוד יש תקווה.
ימים יגידו האם התקווה ממשית היא, או שנישאר על קרקע המציאות האזורית, מחכים למישהו שיעזור לנו לתקן את הפנצ'ר.