הוראות פיקוד העורף ||| מה עושות האיילות (והתקשורת והרשתות החברתיות) כשנופלים טילים בלילות בתל-אביב ובשדרות?

מלחמה זה לא צחוק.
אבל לאדם יש, כנראה, דרכי התגוננות משלו, שפיתח במהלך דורות של קרבות ומבצעים מזהירים ומלחמות מוצדקות ומוטעות.
כשישבתי בישיבת המערכת עם עצמי, להחליט על מה נדבר היום, חשבתי על הדברים המשונים, המגוונים וגם המגונים ואפילו מדאיגים, שאני נחשף אליהם בכל הרשתות החברתיות שמסביבי (טוב, נו, נקרא לילד המופרע והמפריע בשמו – בפייסבוק).
אנשים (שלא לומר "חברים" ל"קבוצה" או ל"דף") כותבים שם דברים איומים. מימין ומשמאל. אמנם אין לשפוט אדם וגו', אבל גם בלי לשפוט, העיניים רואות והלב נחמץ ומסרב להאמין: איורים שנונים-בעיני-עצמם של הפיכת עזה ללונה-פארק, לעג לתושבי שדרות וצחוקים ודחקות על חשבון "התל-אביבים" עם האספרסו-בטעם-טילים שלהם. היפסטרים וסחים, ערסים ולפלפים, כולם חוטאים באותה דרך, למרות שכל אחד יורה לכיוון אחר.

כשרואים את התופעות האלה, הלב מתגעגע אל עלי מוהר. כמה הוא חסר לנו, לתת קצת פרופורציות, לזכור לא רק את מה שהיה לפני דקה בפייסבוק ובערוץ 2, אלא את כל דברי-ימי-ישראל. ברוח שנונה אך אוהבת. עוד שבועיים ימלאו שש שנים למותו טרם זמנו, טרם זמננו, מלחמה אחת כבר עשינו בלעדיו וזאת כבר השנייה, ואיבדנו את הקשר למציאות ואת הזווית המכילה, האוהבת, המנסה למצוא את המשותף ואת היפה במציאות שהולכת ומתכערת.
כדאי לכם לנסות לקרוא את הרשימה, האחרונה כנראה, שכתב עלי מוהר ב"העיר" 24.11.2006. אני יודע שהסריקה הזו היא לא הדרך הנוחה ביותר לקרוא – אבל אם תצליחו, לא תצטערו.
ובאותו הקשר בדיוק, תוכלו לשמוע את אריק איינשטיין בתפקיד בן גוריון, משוחח עם עלי מוהר על המצב בצפון דווקא: איך עשיתם זה בן גוריון.

הרשימה האחרונה של עלי מוהר. "העיר" 24.11.2006 – כדאי להגדיל ולקרוא

כותב הפוסט היומי יכול לבחור: להיאלם, להתעלם או להתלהם. אלה אמנם משחקי מילים, אבל עדיף משחקים כאלה ממשחקי מלחמה. תמיד אפשר למצוא את המפריד והנלעג בכל קבוצה ובכל מצב. הרבה יותר קל לפרוק את המתח ואת הכעס בצחוקים על קבוצה זו או אחרת.
אבל אני לא אתכם, לעגני-כל-הפייסבוק. אנשי שדרות הם אחיי, בדיוק כמו התל-אביבים, וכדאי להזכיר למי שנולד עם הפייסבוק ביד, שהגלגל כבר התהפך כמה פעמים. היו כמה מלחמות לפני הרשת ה"חברתית" והיו ימים שבעת חירום ניסינו למצוא את המשותף ולא להלעיג או להתעלק איש על רעהו.
אתם יכולים לקרוא לי יפה-נפש, אבל מה עדיף? מכוער-נפש?

אולי חבל שגילינו את האש לפני 300,000 שנים, איור מתוך The Epic of Man

כשאני מנסה לחשוב יותר רחוק משאון התותחים (שנשמע ממש ברגע כתיבת שורות אלה) ומקירקושי הטלוויזיה המתלהמים ומקדמי-הפאניקה, אני אפילו עשוי לחשוב, שוב, שהכל כאן זו "מציאות מדומיינת" (אמנם מדומיינת עם הרבה תמרות עשן ואש, בים, ביבשה, באוויר… ובטלוויזיה), ובכל זאת מישהו המציא את המציאות המדומיינת הזאת! יש לי סימפטיה (או לפחות הייתי רוצה שתהיה לי) לכל ההומו-סאפיינסים באשר הם, הרי כולנו, יהודים וערבים, דרומיים וצפוניים, תל-אביבים ואשקלונים, בנים של אותה חוה המיטוכונדרית (או של אברהם אבינו, אם תרצו את הגרסה המאמינה, דווקא), ואז אני חושב: "חבל שגילינו את האש!" הרי אם היינו נשארים בלעדיה, כל התבערות שהצלחנו להבעיר בעזרתה (ואני מתכוון לכל המין האנושי, לא רק לביבי או לג'עברי), לא היו קורות והיינו ממשיכים ללקט גרגרים בשדה-שליד-הפרדס שבדיוק נזרע השבוע וכוסה ביריעות לבנות.

מבצע "עמוד ענן" של ערוץ 2: כתבינו פרושים בשטח, ואני מוכרח לקטוע אותך כי יש אזעקה באשדוד

אז אני פותח את הטלוויזיה ורואה שהיא דווקא ערוכה היטב לכל הסמטוחה הזאת. "כתבינו פרושים בכל מוקדי האירועים, נעבור אליך אהוד באולפן, משה אתה תחזור אלינו כשתיגמר האזעקה, יונית נדמה לי שיש נפילה בראשון-לציון, מיד נעלה לשידור את ראש העיר, דני, ובכן איתן מה הצבא חושב שאפשר לעשות? אני חייב לקטוע אותך כי יש אזעקה כרגע באשדוד ובבאר-שבע, רוני מה חושבים במטכ"ל? כמה זמן עוד יש לנו בזירה המדינית אודי?"
וכל הטירטור הזה, שאם היה מתרחש ב-48, ב-56, ב-67, ב-73, ב-82 ובכל הטור המתמטי הזה – היינו יוצאים מדעתנו.
ואולי באמת יצאנו? אני הולך רגע לממ"ד לבדוק במחשב המרכזי.

וזה מה שמצאתי במחשב בממ"ד: גלויה פטריוטית מ"עופרת יצוקה", 2009

ולכל התושבים באיזורי האזעקה השונים ובמרחבים המוגנים, אומר את המילים השחוקות: "תשמרו על עצמכם, תהיו חזקים, תחזיקו מעמד" או תיאלמו, תתעלמו, אבל בבקשה, אל תתלהמו. לפחות לא בשבת אחרי הצהריים.