יישור לימין ||| על נייר מילימטרי אישי שיעזור לנו לשמור על דרך הישר

זהו שחר של יום חדש, לא יום להכביר מילים ולחבר בעזרתן בין פרישתו של "תקוות השמאל" משנות ה-90, (שהתיישר מאז למרכז וימינה ממנו) לבחירתו של הימין, שיצרה יישור-בלוק או התיישרה מימין-לימין.

כל הדימויים האלה, שהם טיפוגרפיים במהותם, יחווירו לעומת המציאות המתעצבת (ומתיישרת) ממש ברגעים אלה על דף ההיסטוריה של ישראל.

ולכן, ביום כזה – כשמהדורות התקשורת ירעמו עוד שנייה מתלי-תלים של ניתוחים-חדים-כסכין-יפני-שבור ושנונים כעפרון-שאיבד-את-המחדד – נביא כאן רק את "הנייר המילימטרי האישי שלי".
זהו נייר שעיצבתי (אולי מוגזם יהיה להגיד "עיצבתי" – פשוט צילמתי והוספתי כמה מספרים) על בסיס רשת חלון ישנה סטנדרטית, בראשית שנות ה-80 או משהו כזה.
באותם ימים טרום-מחשביים, היה נהוג לשרטט את הטפסים שהתמחינו בהפקתם, באמצעות עט מיוחד שנקרא רפידוגרף, על גבי נייר מילימטרי. בנייר הזה, הקווים ששימשו כעזר לשרטוט הטופס, היו בגוון תכלת בהיר, שכידוע אינו מצטלם במצלמת האופסט הרגילה ואיננו מפריע לקריאוּת הטופס המשורטט על גבי הנייר.
בפראפרזה על הנייר המילימטרי התכלכל והמדויק, יצרתי את הנייר הזה שמתבסס על רשת רגילה של חלון, כזו המשמשת להגנה בפני זבובים, יתושים ושאר טרדני הקיץ השכיחים בארצנו החמה.

מעצם טיבה של הרשת הזו, קוויה הם חופשיים יותר מקווי הנייר המילימטרי התיקני, וכך הם מאפשרים שרטוט של טפסים ומפות דרכים גמישים יותר.
והחור שבאמצע הרשת איננו סתם חור המאפשר ליתושים לחדור. הרשות נתונה בידיכם לפרש, אם זוהי פירצה הקוראת לגנב (יהיה זה זבוב טרדני או אויב אכזר) או פתח להידברות, או למשב רוח מרענן ואולי חלון לים התיכון. ימים (וקווים, ישרים או עקומים) יגידו.
ועל הזבובים, היתושים וכל השאר – בפעם אחרת.

קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.