כבר התוודיתי שבתור ילד, הייתי מעריץ גדול (למרות שהייתי די קטן) של הסופר והסטיריקן הענק אפרים קישון. לחגיגת בר המצווה שלי, שהייתה לפני שנים רבות, קיבלתי במתנה מקרובים שכנראה שמעו על חיבתי לספריו של קישון את הספר "לא נורא".
מאז שיצא הספר ב-1958 – קיבלתי ורכשתי כמעט את כל ספריו של קישון, ובזמנו ידעתי לצטט כמעט את כל ההומורסקות שבספרים האלה (ויעידו חלק מחברי לעבודה שסובלים מזה עד היום).
אחרי שנזכרתי בספרים של "אחרי-המלחמה" של אפרים קישון ודוֹש, חזרתי לקישון הראשון שלי וניסיתי לבדוק מה מהמוטו (המתמשך על גבי עמוד שלם בפתיחת הספר) נשאר נכון ומה נשתנה. סוף סוף, בעזרת הבלוג הזה, אני יכול להתכתב עם אפרים. לצערי, הוא לא יוכל לקרוא את ההתכתבות הזו, וגם אם היה יכול – אין לי מושג אם הייתה לו הסבלנות למעריץ הקטן מהדרום. אבל אתם יכולים לנסות לקרוא.
החיבור של קישון הוא, כאמור, משנת 1958 כש"הארץ" שלנו הייתה בת 9 והמחבר (של הבלוג, לא של הספר) כמעט בגילה. באותיות בולד דברי אפרים הגדול (ובאותיות רגילות דברי "המחבר" הקטן):
זוהי ארץ כל כך קטנה, ששטחה על מפות העולם אינו מספיק כדי לכתוב את שמה בתוכו.
מאז הרחבנו אותה קצת, וגם המפות השתפרו מאד. אבל הגודל לא קובע, תמיד אפשר לכתוב את השם על הים, כמו קפריסין, למשל.
זוהי הארץ היחידה בעולם שמשלמי-מסיה בחוץ לארץ הקימו אותה.
נכון, השאלה כמה זמן הם ירצו להמשיך לשלם, ואם הם רוצים קבלות על התשלום והאם זה פטור ממס במקור.
זוהי ארץ בעלת גבולות בלתי-מוגבלים.
מאז התרחבנו והתכווצנו וכבשנו והחזרנו – ועדיין זה נכון, ואולי זו אחת הבעיות הגדולות שלנו.
זוהי הארץ הצרה בעולם, זוהי ארץ הצרות.
היא כבר לא כל כך צרה, אבל הצרות דווקא גדלו.
זוהי ארץ בה לומדת האם את שפת האם מפי בניה.
זה נכון, אבל השפה שהיא לומדת היא לא עברית, אלא פייסבוקית. חחחחח!!!!!!1
זוהי הארץ בה אכלו האבות בוסר, ושיני הבנים מצוינות.
זה אולי נכון, אבל השאלה מה עם שיני הנכדים (יש לי תור לרופא שיניים ביום ה' בבוקר, אם יוכל להגיע מירושלים, עקב המצב).
זוהי ארץ בה כותבים עברית, קוראים אנגלית ומדברים יידיש.
כותבים עברית, אבל לא קוראים. אנגלית חייבים בגלל המחשבים, אחרת איך נדע כשמופיע על המסך: "Error you must restart". ויידיש – זה רק להצגות עם קהל של 15 קשישים.
זוהי ארץ בה לכל אזרח זכות לומר את דעתו, אך אין בה חוק המחייב מישהו להקשיב.
נכון מאד, למה את/ה לא מקשיב/ה לי/לך. תשאלו את צ'.
זוהי הארץ המתקדמת ביותר במזרח הקרוב – הודות לערבים.
זה קצת גזעני לומר, וחוץ מזה – אנחנו לא כאלה מתקדמים כמו שאנחנו חושבים.
זוהי ארץ בה כל ההון נמצא בידי יהודים – ורבה ההתמרמרות על כך.
אל תגיד, אל תגיד. אם היהודי הזה – זה אני, או אתם – אין לנו שום טענות. אם זה הטייקונים – זה כבר משהו אחר.
זוהי ארץ בה תוכל לקנות בכספך את הכל, חוץ מדירה, שהיא יקרה מאוד.
נכון מאוד. ב' זה בית. אבל ב', ב' – זה ביבי. אולי זו חלק מהבעיה?
זוהי ארץ של בחירות, שאין בה כל ברירה.
יש ברירה. אפשר להביא שינוי. השאלה אם זה יהיה השינוי שאנחנו מצפים לו? בואו ונראה!
זוהי ארץ שהיא חלק בלתי-נפרד מן האיגודים המקצועיים שלה.
נכון! תשאלו את חיים כץ. ואת דן מרידור-בני בגין-ומיקי איתן. וגם את עופר עיני.
זוהי ארץ בה מסוגל פתק קטן להזיז הרים, אך ההרים מולידים נאומים.
נכון מאוד! הצרה שהנאומים מולידים בדרך כלל מבצעים, ולא מגעים. תשאלו את בר-אילן.
זוהי ארץ בה אין איש רוצה לעבוד, לכן בונים עיר חדשה תוך שלושה ימים – והולכים בטל עד סוף השבוע.
כבר לא בונים יותר ערים חדשות (אולי רק ביש"ע) – כך שאפשר להתבטל כל השבוע.
זוהי ארץ המייצרת פחות ממה שהיא אוכלת, ודווקא בה טרם מת איש מרעב.
השאלה מה אוכלים? ואני לא רוצה לפרט…
זוהי ארץ בה לא מצפים לנסים, אלא מתחשבים בהם.
זה לא כל כך הנסים שמתחשבים בהם, זה יותר בעלי-הנס, או אלה הממונים על תחזוקת הנסים ועל החזרת עטרות.
זוהי ארץ בה קוראים למיניסטרים סתם "משה", ואחר כך מתים מרוב התרגשות.
כבר לא מתים מהתרגשות, לא מ"משה ק." שיושב כמה שנים, ולא מ"משה בוגי" ששבר ימינה חזק, לא נזהר בסיבוב וכמעט התהפך.
זוהי הארץ היחידה באזור, שמשטרה המדיני – אוטובוסקואופרטיב.
היה ככה, השתנה לחברתחשמל עם חיים כ', המשחן, היד על השאלטר והחובות האבודים.
זוהי ארץ שקיומה בסכנה מתמדת, אך תושביה מקבלים אולקוס דווקא מן השכנים הגרים למעלה.
לא יודע. מעלי אין שכנים, רק להקות של דרורים ועורב אחד, ולפעמים גם כמה קסאמים שעוברים מדי פעם, וגם גראדים בדרך לנתיבות.
זוהי ארץ בה כל אדם חייל, ובכל זאת כל חייל – אדם.
זה עוד בבדיקת מצ"ח והמשטרה. אבל עדיין רוב החיילים בהחלט בני אדם טובים (ואפילו מצויינים), השאלה היא כמה בני אדם (בגיל גיוס) הם חיילים.
זוהי ארץ בת תשע, אבל חכמה ומנוסה כמו בת עשר.
נכון! היא נשארה חכמה כמו בת עשר, גם עכשיו כשהיא בת 64 וחצי.
זוהי הארץ היחידה בעולם שאני יכול לחיות בה.
נכון מאד, לגבי. הלוואי שהיה נכון לכל מי שנולד פה ולכל היהודים בעולם.
זוהי הארץ שלי.
נכון מאד. אפרים צדק!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
האיורים של דוש, מתוך ספרו של אפרים קישון "לא נורא", הוצאת ספרים נ. טברסקי, תל אביב 1958
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
קווים ונקודות 
כאשר קישון כתב על הארץ היחידה שהוא יכול לחיות בה – הוא צדק. עובדה שאחרי כ-25 שנים של חיים בשוויץ הוא נפטר.
תחייתו של אפריים קישון:
באחד מערבי השבוע שעבר, ההוא עם העמוד-ענן, זיפזפתי בטלוויזיה קדימה-אחורה, כדי להימלט מהרעש המחריש אוזניים ששרר בכל הערוצים. בקצה הסקאלה, רחוק מאוד ממרכז העניינים, עליתי בערוץ הבידור הישראלי על סלאח שבתי. כיוון שהגעתי – נשארתי, זה איכשהו התאים לי בול פתאום, והיווה פעילות הפגתית ראויה, שליחה נס מזמן, אך חזר ונתלחלח קמעא, בצוק העתים.
הבנים נכנסו ותמהו, חשבו שהשתגעתי.
ואולי גם הם צדקו.
לצערי אין בי את העומק הנדרש להגיב לרשימה הזו, אומר רק זאת: אפרים צדק? מנצ'ר צדק!!!
צ' צדק
יגאל כל הכבוד! שיפצת עידכנת ושיפרת את קישון-כמו שאומרים בידיש "פרטיישט אונד פערבסרט"
אני לא מבין יידיש חוץ מ: "א מאייסע מיט א ציגאלע וויסע"
או משהו כזה. אבל תודה על התגובה.
מעניין. אני דווקא זוכרת שהמשפט הראשון המשיך כך: רק מאז שהגענו לתעלה התחילו לכתוב את שמה המלא.
כנראה שזו גרסה מתקדמת של הטקסט. כפי הנראה, קראתי את זה ב"קישוןX25" (אז כבר הגיעו לתעלה) או בגרסת "ספרונים בעברית קלה" לעולים חדשים שמשום מה היו לי בבית כשהייתי ילדה. בעצם, אני לא בטוחה שבאותם ימים הבנתי מה פירוש: הגענו לתעלה. נולדתי כבר אחרי שחזרנו מהתעלה.
רוזה מרציפן, מרגישה מאוד צעירה פתאום.
ציטטתי מהספר המקורי שבידי. לא מצאתי שם שום תעלה. הבאתי דברים בשם אומרם וצר לי, או בעצם זה משמח, שאת צעירה מכדי לזכור. אבל עדיין רוב דברי קישון רלוונטיים כיום, בדרך זו או אחרת.