כשהגשם מגיע וחנוכה מתקרב זה הזמן לחזור לאוסף הסביבונים המשפחתי שלנו.
האוסף הנרחב הזה, שהאוצרת והאספנית הראשית שלו היא אשתי היקרה, והקהל האקטיבי המפעיל אותו, שמונה ימים בשנה, הם ילדיי ונכדיי לדורותיהם – הוא תוצאה של איסוף קפדני של כל סביבון שנרכש אי-פעם בימי החנוכה במשך שנות דור (ויותר). איסוף קפדני שכזה מטרתו העיקרית היא טיפוח האהבה למשחקים ושעשועים וחיבור הילדים לערכי חג החנוכה. החג החביב עליי מכל החגים, בגלל הסביבונים והחנוכיות (וגם הסופגניות והלביבות, אבל הן איבדו קצת רייטינג עקב הגישה הבריאותית החדשה).
חלק מאוסף הסביבונים שלנו, חנוכה תשע"ג, 2012
האוסף, שתחילתו עוד במאה שעברה, הוא דינמי ומתפתח עקב רכישות חדשות המתרחשות ערב החג בכל שנה. הוא כולל סביבונים מכל קהילות ישראל, כלומר בעיקר מהכלבו של הכפר ומחנויות הדרום השונות. יש בו כמה סביבונים עם צורה קלאסית ועם הכיתוב המסורתי נ' ג' ה' פ', אבל הוא איננו כבול רק לצורה הקלאסית של הסביבון שמקורו בהודו בכלל, ושצורתו המוכרת פותחה לפני כחמש מאות שנה בגולה (תוכלו, בהזדמנות להיכנס לקישור וללמוד על מקורותיו של הסביבון. זה לא בדיוק מה שחשבתי).
מכיוון שזהו אוסף פוסט-מודרניסטי, נכללים בו גם סביבוני פלסטיק רבים, תוצרת המזרח הרחוק ברובם, שהיו מוגדרים על-ידי אספנים מסורתיים כ"פורפרות" או סתם צעצועים רעשניים (על ההבדל בין סביבון לפורפרה – ראו בהסבר של דיוויד סלע בנוסטלגיה אונליין). אבל אנחנו לא בררנים – כל מה ש"מסתובב, מסתובב ובום טראח הוא נופל" – הוא בשבילנו סביבון.
חלק מהסביבונים, ברוח המודרניזם, יודעים גם להאיר ולהבהב וחלקם אפילו מזמרים שירים הלקוחים מהמסורת הסינית העתיקה, ממנה הם באו.
אבל עולה על כולם – הסביבון המצייר! זהו סביבון שהחוד שלו (כלומר השפיץ) עשוי מכלי-כתיבה כלשהו, ובסיבוביו הרנדומאליים הוא מצייר על גבי המשטח עליו הוא מסתובב ציורים מופשטים, על פי מזגו ומצב רוחו באותו יום של חנוכה.
והנה, מה רבה הייתה הפתעתי כאשר בא' דחנוכה השנה סובב אותו הנכד הגדול שלנו, והציור שיצר הסביבון היה הפתעה שהדהימה אותי.
הסביבון (שאפילו בעת כתיבת שורות אלה, אינני יודע להגדיר מיהו בתוך כל האוסף האקלקטי שלנו) צייר יצירה בקו אמנותי רגיש, אותו אני מחפש מאז שיעורי הרישום בבצלאל, עם המורה לרישום המעולה והקפדנית פרידל שטרן, היקית היסודית, ועם זאת גם המצחיקה.
עבודה של "הסביבון המצייר", חנוכה תשע"ג, 2012
אני זוכר כמה תרגילים עשינו על מנת להשתחרר מהקו המכני אליו חלק מאיתנו (וגם אני ביניהם, יש להודות) היינו כבולים, כדי לנסות לפתח קו "מחפש", "רגיש", קו אישי שאיננו משכפל עצמו באופן אוטומטי. עשינו תרגילים של ציור ביד שמאל, רישום בעיניים עצומות וציור במצב-רוח "משוחרר". ולפחות אצלי – זה לא ממש הלך. לא ממש מצאתי את ״הקו הרגיש והמחפש״ שלי.
והנה. בא הנכד, סובב את "הסביבון המצייר" והפלא ופלא, נס גדול היה פה, ממש נס של חנוכה!
הסביבון צייר יצירה מופשטת רגישה מאין כמותה, מחפשת ובעלת סגנון אישי מובהק. יצירה שרבים הציירים והרשמים שהיו מוכנים לחתום עליה. אם זה לא נס של חנוכה – אינני יודע מהו נס.
עידכון מימינו: גם השנה הופעלו סביבוני האוסף והיצירה החדשה המינימליסטית יותר – ששומרת על רווחים בין האובייקטים השונים, כראוי לימים אלה – תצטרף לאוסף יצירות הסביבונים. הנה הדוגמא ונמשיך לעדכן ככל שהסביבונים ימשיכו להסתובב.
תוכלו לראות עבודה דומה ברוחה, שנעשתה על ידי מריון ריצמן משוויץ והוצגה השנה ב"יפו 23" בירושלים, ואולי יש גם לג'קסון פולוק האמן האמריקאי הנודע – שאמנם לא צייר עם סביבונים וגם לא עם עט – לא מעט מהמשותף עם היצירה שלנו (כלומר של הסביבון שלנו ושל הנכדים המפעילים אותו).
__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס.
קווים ונקודות 
זה מזכיר לי…
את הסביבון, או מה שזה לא היה, ה"מכונה" הידנית הזו, שידעה לצייר [[רוזטות]] [[גיליוש]] ביטחוניות מסובכות משבלונות חורים פשוטות. אני לא זוכרת אם ראיתי את זה אצלך או אצל אלון, אבל עכשיו זה צף לי בזיכרון, למראה הסביבון-המצייר הכישרוני שלכם.
זכורני שגם למאחוטעל ההוא היה "קו מחפש, רגיש ואישי" – אם כי הוא דווקא כן היה משכפל את עצמו באופן חצי-אוטומטי, תבניתי, סיבובי, רוזטאי, כמו מקצוען אמיתי בתחום הגרפיקה הביטחונית, בשחר ימיה, עוד בטרם באו מחשבים לעולם.
לא מצאתי את המחוטל ההוא. כנראה זה היה מחולל הרוזטות של אלון. אבל עם
הסביבון אנחנו יוצאים לסיבוב הופעות מייד אחרי החג.
אם זה עושה לך טוב, לא היית היחיד שהתקשה לעמוד בתביעות של פרידל