בהמשך לפוסט על המפלגות המודרניסטיות מאתמול, עם כל הבאנרים והפוסטרים והחולצות ומתקני התלייה הנגללים, אני שמח להציג את המפלגה האחת ויחידה שתייצג אותנו בבחירות הקרובות – "מפלגת אחדות העבודה – פועלי ציון ובלתי מפלגתיים".
כן, כן, כשהיינו ילדים לא הייתה לנו מפלגה מלבד אחדות העבודה (או באותיות שלה, שהיו אפילו חשובות יותר משם המפלגה – "תו"). אף ילד אצלנו לא הצביע א' (מפא"י) או מ' (מפ"ם) ובטח שלא ח' (חירות) ול' (ליברלים) או פ' (פרוגרסיביים) או צ' (ציונים כלליים). ונדמה לי שרק לנו נתן הממונה-על הבחירות שתי אותיות – תו.
כרזת הבחירות (להסתדרות) מ-1955 שהודפסה בדפוס בארי: בלי "כוח להנהיג" ו"משהו חדש מתחיל"
והיו לנו גם מנהיגי מפלגה אחרים: טבנקין מעין חרוד (שהיה, כפי שזה נראה לי עכשיו, מין הרב עובדיה של "אחדות העבודה" – פוסק הדור הציוני-סוציאליסטי) וגלילי מנען ("המושך בחוטים") ובעיקר יגאל מגנוסר (במלעיל פמיליארי – כי מי לא הכיר את יגאל אלון, מפקד הפלמ"ח החתיך והנערץ מקיבוץ גנוסר). ומאוחר יותר הגיע גם יורשו לעתיד, יצחק רבין, שאמנם לא היה ממש קיבוצניק, אבל לא רחוק מזה.
ותמיד ידענו, כילדים, שהמפלגה היא אחת – "אחדות העבודה – פועלי ציון ובלתי מפלגתיים". לא "התנועה" בראשות זו וזה, לא "הכוח להנהיג" ולא "באנו לשנות" ולא "משהו חדש מתחיל" ואפילו לא "באנו חושך לגרש".
מימין לשמאל (או מלמעלה למטה בסמארטפונים): יצחק טבנקין בביקור במכון הביבליוגרפי של בוכסי,
יגאל אלון ויצחק רבין בספרי "בית אבי" בהוצאת הקיבוץ המאוחד, שהודפסו בדפוס בארי, 1974
יכול להיות שהייתה כאן קצת אינדוקטרינציה, שלא שונה בהרבה ממה שאנחנו נוהגים כיום לייחס למפלגות חרדיות וקומוניסטיות, אבל כאלה היינו. ואם תקראו את הסיסמאות בפלקט (אז עוד לא היו פוסטרים וכרזות) הישן הזה מהבחירות (להסתדרות) ב-1955, תראו שאפשר לחתום על רובן גם היום (חוץ מ"הסתה אנטי-סובייטית היא רעל לפועלים ולעם!", אולי).
למשל: "תלחם ההסתדרות לחלוקה צודקת של מסי המדינה! נגד השתמטות הבורגנות המתעשרת!" או "תילחם ההסתדרות נגד התעשרות וספסרות הפקרית על חשבון המוני העם!"
וגם "נגן על מלוא זכויותיו של המיעוט הערבי בישראל מפני קיפוח והפליה!"
הכל נכון גם להיום. והעם? איפה העם היום?
הצביעו בבחירות הקרובות "תו" ותראו שהכל עומד להשתנות.
(מוקדש לתמר ש' ז"ל – אשת המפלגה מספר 1, שלצערנו לא תוכל להסביר לנו למי כדאי להצביע הפעם).
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
קווים ונקודות 
פעם ימין הייתה מילה גסה, היום שמאל. כמו שאמרו הגשש החיוור: הלכלוך של היום – זה לא הלכלוך של פעם
אם כך יש עוד סיכוי למהפך ברוח קריאת הרס״ר: ״שמאל, ימין, שמאל!״
… הולך ופוחת הדור…
אבל לאן הוא הולך?
אם אתה מציין קשר לבארי, הרי ששכחת שבמיק, דודי היקר, היה עוזרו של יגאל אלון בשנות השבעים…
נכון מאד. אבל בדרך כלל אני לא נוהג להזכיר את ״אנשי הכפר״ בשמות מלאים, רק באותיות. אז ב׳ היה מזכירו האישי של יגאל א׳. וגם אני זכיתי להיות עוזר (לא אישי) של ב׳. זאת אומרת הוא היה המנהל שהביא אותי מהפרדס לדפוס. אני זוכר לו את זה עד היום.
יפה בארת ידידי. וההקדשה לתמר (במלעיל פאמיליירי) מרגשת יותר מכל. אכן אין מי שיאמר, "נכון.. אבל אני אומרת לך הפעם תו'" …..
אבל כולנו זוכרים אותה, יותר ממה שזוכרים את המפלגה, שמשנה את פניה בכל עונת בחירות.
יפה ונכון, היום הייתי מצביע תו אחדות העבודה לא דווקא בגלל הדעות אלא בגלל תחושת השייכות, זה היה שלנו ואנחנו היינו שלהם, והיום שום דבר לא מרגיש כמו שלנו ובאמת אחרי שתמר הלכה כבר אין לנו מפלגה, הבחירות נראות כמו דייט בחשיכה או יותר נכון נשף מסכות, בו כולן לובשות את אותה המסיכה ואחריהן מה שבטוח או שלא תבוא כנראה החשיכה.
ואף על פי כן נלך לקלפי וננסה להשפיע, איש איש לפי הבנתו, ונאמר: ״באנו חושך לגרש״.
אני אישית עדיין חושבת שהסתה אנטי-סובייטית היא רעל לפועלים ולעם.
וגם נפעל למען ״סולידריות בינלאומית סוציאליסטית בדגל ציוני בלתי מקופל״!!!
אני רואה! שסימן קריאה! היה אייקון מאוד פופולרי! בשנת 1955! אומרים שהיה פה שמייח! לפני ש! נולדתי!
היום פופולרית נקודה. אדומה. אחת. וזהו.
איפה, איפה הלהט וההתלהבות השנות-חמישימ'ים, סימן שאלה
אבל היום הוא עוד יותר פופולרי! רק יותר מרוכז!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1
את הנקודה האדומה הפסקנית המציאו, נדמה לי, בשביל שרון. ואפילו אני עוסק ב״קווים ובנקודות״.