העתיד כבר כאן ||| על ספר קריקטורות-מחשבים מלפני חצי יובל ועל הסינגולריות שעוד רגע מגיעה

המחשב והאדם (וגם המחשב ואני, בתור בן-אדם-אחד מתוך שורת פוֹרטי-המקלדות) הוא נושא שעמד אצלי על הפרק מאז 1988, שנת גילוי "עולם-המחשבים" שלי. הנושא מרחף מעל הבלוג הנוסטלגי-טכנולוגי מתחילת דרכו, כפי שוודאי שמתם לב. גם אם חלק גדול מהנושאים שטופלו כאן הם סביבתיים-נופיים, רגשיים-חוויתיים, טיפוגרפיים ונוסטלגיים – בסוף כל משפט תמיד עומד יהודי עם מקלדת. מהסיבה הפשוטה שכל הבלוג הזה ורבות מהתמונות והאיורים והאינפוגרפיקה נוצרו באמצעות מחשב. וגם אלה הנוסטלגיים הישנים, נמצאו בעזרת מחשב ברשת, או שנסרקו והובאו לכאן בצורה ממוחשבת.

האדם-המחשב החושב בחוברת ההונגרית שהקדימה את הסינגולריות של קורצווייל, 1988

אני זוכר מצוין את הרגע ב-1988 (כמעט חצי יובל חלף, איך שהזמן רץ כשמשחקים עם העכבר ובוהים במסך) שמשכו אותי לחנות מחשבי מקינטוש ברחוב המלך ג'ורג' בתל-אביב. שם ראיתי בפעם הראשונה "מחשב של בני אדם", כזה שגם אדם מן הישוב, אפילו הוא רק מעצב גרפי, יכול לתפעל אותו. ולא רק לתפעל, גם להוציא ממנו דברים שבאותה תקופה היו דורשים שימוש במצלמות-דפוס משוכללות, במכונות שרטוט גמלוניות ובמערכות סדר-צלם ועיבוד תמונה שעולות מיליוני דולרים.
לא האמנתי, אבל תוך שיעור אחד (בו, כמובן, לא מצאתי מספיק שטח על השולחן להזזת העכבר, והוא נפל לי מהשולחן). "נכבשתי לרעיון", כפי שכותבים בכל הוידויים האוטוביוגרפיים על "גילויים שמשנים את חיינו".

והמחשב באמת שינה את חיי (המקצועיים לפחות, אבל גם את חוויות הבילוי והפנאי במשפחה, כשמייד רכשנו מחשב אמיגה ראשון ואחריו את כל המקינטושים לדורותיהם). בתור ילד שגדל עם עפרונות פחם וגירי פסטל של "פוליכרום", ואחר-כך, בצורה קצת יותר מקצועית עם מיגוון הצבעים של חברת "טאלנס" (Talens – שווה להקדיש להם פוסט) הייתה לי "הארה". פינת העבודה שלי הייתה עמוסה באותה עת בסרגלי שבלונות בכל גודל, בדפי לטרסט של אותיות ובניירות צבעוניים דביקים (כבר שכחתי איך קראו להם) שמילאו מגירות ומדפים שלמים. פתאום, כשהבנתי, באיחור מסוים אבל עדיין קטן (המק הראשון יצא ב-1984), שאת כל זה מחליף מחשב קטן (מקינטוש II, קראו למחשב הצבעוני הראשון) ושהעולם השתנה לנצח!

קריקטורה של מחשב מ-1988 המאפשר לכוונן את המוזיקה, לפני עידן ה-iTunes וה-YouTube (מימין)
וצייר רנסנסי מקליד יצירת מופת באותה שנה, לפני הפוטושופ (משמאל)

מבחינה מקצועית, למעצבים הגרפיים, השתנו רק כלי העבודה. המהות של חיפוש רעיון וקונצפט והמצאה של משהו אישי נשארו אותו דבר – אבל הכלים החדשים אפשרו לפנטז שהדרך להמחשת הרעיון תהיה הרבה יותר קלה – הכל (כמעט) אפשרי. אם יש לך רעיון, כמובן.
על חווית השימוש במחשבי מקינטוש לדורותיהם, ועל כת מאמיני "אפל" שהתפתחה מאז – עוד אכתוב בוודאי, ברגע שאקבל, בנוסף לשלל המקים והאייפדים שברשותי, גם את האייפון הבלתי-נמנע שלי.

חוברת הקריקטורות ההונגרית מ-1988 "The Computer is also Human" (מימין)
וספרו של ריי קורצווייל "הסינגולריות מתקרבת", הוצאת כנרת, 2012 (משמאל)

שני ספרים שנערמו על שולחני באופן מקרי (או שאין מקריות בקוסמוס, מחשב-העל שבשמיים או בענן, סידר את זה) הביאו אותי לגשת למחשב הנוכחי בבית (סתם פי סי רגיל, כי לא חייבים דווקא מק בשביל לכתוב בוורד, לסרוק כמה תמונות ולהעלות לוורדפרס) ולכתוב את הפוסט הזה. (כל הקריקטורות בפוסט הזה הן מהחוברת ההונגרית מ-1988 "The Computer is also Human", וניתן להגדילן ולהתבונן בפרטים)

קוף האדם צד ממותה וירטואלית לפני ה"אנגרי בירדס" ואלוהים בורא את האדם והמחשב לפני חצי יובל

הספר הראשון הוא מין חוברת שמצאתי בארגז קרטון שמתחת לשולחן החיתוך (כן, כן, עדיין צריכים לפעמים לחתוך בסכין יפני, גם בעידן הווירטואלי הממוחשב) זוהי חוברת שיצאה בבודפסט ב-1988 (בדיוק בשנת "ההתגלות" הממוחשבת שלי) המסכמת תחרות קריקטורות בינלאומית בנושא "גם המחשב הוא אנושי". משתתפים בה אמנם אמנים מכל העולם, אבל הרוח ההומוריסטית ההונגרית נושבת מכל דפיו. דווקא על חלוקת הפרסים בתחרות לא הייתי חותם כיום (כאילו שמישהו שואל אותי). בחרתי להביא מתוך החוברת את הקריקטורות שאני אהבתי, אבל אתם מוזמנים לחפש את החוברת בגוגל ולהשיג אותה. לא תצטערו, יש שם "קטעים", למרות חצי-היובל שעבר מזמן צאתה לאור.

סיזיפוס מגלגל את האבן הממוחשבת שלו (מימין) לפני המצאת האפליקציות ואודיסאוס יוצא למסע שלו באפליקציה מ-1988 (משמאל)

פרס שני בתחרות: המחשב חשב ומצא: "המצב הוא בולשיט". האם הם חזו את פייסבוק ב-1988? (מימין)
ו"טוביה החולב" נוסע לעיירה בעגלתו הכוללת גם מחשב-אישי, כפי שהצטייר אז (משמאל)

(אוסיף רק בסוגריים שכנראה יש מחצבי הומור בלתי-נדלים בהונגריה [ראו רק אצלנו, את קישון ודוֹש וזאב ושמוליק כץ, וגם לפיד אם תרצו] מחצבי ההומור ההונגריים העשירים הותירו כנראה את שכניהם עם מכרות-פחם, מאגרי-צנון ובדיחות-קרש מנומסות בלבד).

ההונגרים חזו כבר ב-1988 מה בדיוק יקרה לדור שנולד לתוך המחשבים

הסינגולריות של האדם והמכונה, 25 שנה לפני קורצווייל (מימין) ומציאות רבודה (Augmented Reality) על פי הקריקטוריסטים של אז ב-1988

והספר השני שמונח על שולחני הקטן הוא ספרו של ריי קורצווייל "הסינגולריות מתקרבת".
מה זו הסינגולריות שמדברים עליה פתאום כל-כך הרבה? לפי ויקיפדיה, סינגולריות היא כינוי בתחום העתידנות לנקודת זמן עתידית שבה ישיגו המחשבים יכולות אינטלקטואליות הגבוהות במידה משמעותית מאלו של בני האדם. בעקבות הישג זה של המחשבים, מניחים שיהיו פיתוחים רבים אשר ישנו את העולם בצורה קיצונית שלא ניתן לחזות באופן אמין על ידי אנשים החיים לפני נקודת הסינגולריות.
לפי איך שמתארים את קורצווייל, הוא קרוב להיות "האיש החשוב ביותר בעולם", עתידן, ממציאן, נביא, חוזה נבואות טכנולוגיות שכתב תוכנות מחשב כבר בגיל 12 (בגיל שאני התאמנתי על גשר חבלים עם כל הכיתה). רבות מנבואותיו של קורצווייל כבר התגשמו. הוא יכול להיחשב מין תומאס אדיסון או ז'ול ורן, שנולד בני יורק באמצע המאה ה-20.

ריי קורצווייל, אבי תורת הסינגולריות: היה יכול להיות בכיתת "דרור" אם היה רוצה

הוא נולד ב-1948, זאת אומרת שהוא בכלל בן מחזור שלי, מקבוצת "דרור" (ראו בפוסט הקודם) וגם יהודי. זאת אומרת שבנסיבות משפחתיות אחרות והפוכות, הוא היה יכול לשבת כאן בנגב ולכתוב בלוג-שוליים עם פוסט על חוברת קריקטורות הונגרית נשכחת, ועל עתידן-צמרת בשם I. Zarudianski, שחושב שהמחשבים והאדם יתחברו לגוף אחד עוד כמה שנים.

קורצווייל כבר עשה מספיק כסף, קיבל מספיק כיבודים ובקיצור "הוא כבר קיבל את הנקודות שלו", אבל זה לא מספיק לו – הוא רוצה לחיות לנצח (כמעט), מכין את עצמו לכך ומספר לכם, אם רק תרצו לשמוע, איך גם אתם יכולים להצטרף אליו. ומי שאין לו כוח וזמן לקרוא 595 עמודים, יכול להיכנס למאמר המתומצת הזה, בבלוג של אמנון כרמל, ולהבין איפה הוא חי. ואיפה הוא, אתם, אנחנו, נהייה כבר בעוד פחות מעשרים שנה.
נשמע לכם מופרך? חכו עד שאגמור לקרוא (אמרנו 595 עמודים, כולל מקרא והערות) ואדווח לכם בפוסט מיוחד כדי שתבינו שאין כבר דרך חזרה.

מי שלא ירצה לעבור את הסינגולריות הזאת – יישאר על גשר החבלים. לא חבל?!

קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.