הבלוג היום בן 90 פוסטים. חגיגות המאה יתקיימו כבר בשנה הבאה. המספר הזה מסמל הישג לא מבוטל, לפחות מבחינת ההספקים. ועד לחגיגות ה-100 הגדולות, שעבורן בוודאי יופק סמליל מיוחד עם סלוגן ועם זמריר, הוחלט בישיבת הבוקר של המערכת להציג בפניכם את עשרת הפוסטים הפופולאריים ביותר על פי דירוג הסטטיסטיקאים של וורדפרס, אתר הבלוגים שלי.
נעשה את זה כמו בפוסטים על מצעדי הפזמונים הלועזי והעברי – שלא נכללים, אגב, בין עשרת הגדולים, כנראה שבתחום הזה אתם סומכים יותר על גֶדי ליבנה ודן כנר – מהסוף להתחלה, כדי לשמור על המתח הרב של המאזינים. עוד נציין שזוהי בחירת הציבור ואנחנו מקבלים בהכנעה את דין הבוחר. בכל מקרה כולם היו בני (ופוֹסטַי) – ואת כולם אהבתי (לפחות בעת שכתבתי אותם).
ואלה הפוסטים המובילים:
10. אילו ציפורים – זה היה מסוג הפוסטים הסביבתיים, המספר על הציפורים שהגיעו אל "הכפר" בעקבות המתיישבים הראשונים מהמאה שעברה. בסוף הפוסט פואנטה שזכתה לשבחים מסויימים בקרב פרשנים ופרוּשים (זה סוג של ציפור). אם אין לכם סבלנות – דלגו ישר לפסקה האחרונה.
9. הצינורות המקובלים – הוא סיפור "ציוני-חלוצי-אסתטי" שסוקר דרך סיפור הנחת קווי מים (ושטוּצרים) המחברים את נקודות-הישוב של הדרום למעיין החיים, את כיבוש השממה, במובן האנושי שלו.
ונוסיף שאת הצינורות הצבעוניים המנומרים/מנוקדים בסופו של הפוסט באמת (לא כנראה – ככתוב שם) עיצב ח', מהדור השלישי של המתיישבים.
8. קיצור תולדות הפיקסלים – כאן ניסינו את כוחנו ב"מחקר" "מדעי", ובסקירה היסטוריוגרפית לעשות קשר ישיר בין מהפכת הכתב, דרך חולצות מחזור רקומות, ועד פיקסלים של גרפיקה ביטחונית. פוסט שב-800 מילים מכסה היסטוריה של 300,000 שנה.
7. אני פלשתינאי גאה – סיפור משפחתי אמיתי. בעל הבלוג חושף תעודה פלסטינאית שניתנה לסבו החלוץ על ידי המלך ג'ורג' החמישי ומשדר לאבו מאזן שיש עוד סיכוי. בינתיים לא נתקבלה תשובה מלשכתו של מחמוד עבאס, אבל אנחנו (עדיין) שומרים על אופטימיות.
6. הוא פשוט שריונר – קריאת חובה למי שעשה צבא ועושה (או עשה) מילואים בכוחות היבשה. סיפור אמיתי, מנסיונו של המחבר, שתובנה עמוקה (יותר עמוקה מתוּבה של טנק ישן) בסופה. לא רק לשריונאים ונשותיהם!
5. עופרת יצוקה בספר – השם קצת מטעה, זהו פוסט טיפוגרפי מצוין וייחודי. אני מרשה לעצמי להמליץ – כי לא אני הוא המומלץ, אלא קטלוג אותיות עבריות נהדר מ-1924! במהדורה מלאה שראתה אור בפעם הראשונה בבלוג הזה, ומאז צוטטה במקומות נוספים. למשל בבלוג – המומלץ למעצבים וחובבי האות העברית – הלשכה לטיפוגרפיה עברית. רבות עוד ידובר בקטלוג זה.
4. אנחנו על המפה – מהפוסטים הראשונים, וכנראה מהבולטים שבהם, המדגים את חיבת המחבר לקרטוגרפיה, ובו גם מפת "עוטף עזה" וגם מפות סטריאוטיפיות ידועות, וגם כאלה שלא נראו בציבור עד הפרסום הזה.
והגענו לשלושת הגדולים:
3. מכת בחירות – פוסט די ישן, שעודנו אקטואלי וזכה להרבה כניסות (חלק ודאי חיפשו משהו אחר, של מינה צמח או קמיל פוקס). הפוסט עורך השוואה מופרכת בין הבחירות באמריקה (שכבר התקיימו והוכרעו) לבין הבחירות שלנו. ישראל זה לא אמריקה, אבל אולי בכל אופן ההשוואה לא לגמרי מופרכת. כנסו ותחליטו בעצמכם.
2. אחר הצהריים בדשא שלנו – ל"בלוגר מעוטף עזה" התברר, בדרך הקשה, שלכל בלוג יכולות להיות כמה שניות של תהילה, בעיקר אם נופל על הדשא שלו קסאם במהלך מבצע "עמוד ענן", ודני קושמרו במקרה גם נמצא באיזור עם הצוות שלו.
ודווקא הפוסט שבמקום הראשון משמח מאד את המחבר, לא מלחמות, לא מפות ולא ציפורים:
1. חיי הכפר – הוא פוסט שנכתב אחרי ביקור בתערוכת "שושלת ברויגל" במוזיאון תל-אביב. (מאז הם קופלו בזמן מבצע "עמוד ענן", כשהטילים התחילו להתקרב לעברם ולסכן אמנות בת 500 שנה). בפוסט נערכה השוואה, שמסתבר שמצאה חן בעיני הקוראים, בין תמונות הכפר הפלמי של ברויגל ובניו, הכוללות המון רב של כפריים חוגגים את חייהם, לבין תמונות "הכפר" הקטן, הנגבי והפריפריאלי (מקונדו שלנו) המלווה את הבלוג מראשיתו. בתמונות אלה, מארכיון הכפר, נראות עצרות עם ושמחות שגם בהם המוני כפריים שמחים וחוגגים. מסתבר שברויגל צדק! חיי הכפר הם נושא חם גם אחרי 500 שנה.
זהו, זאת הרשימה. זה לא אומר שכל שאר הפוסטים לא מעניינים. מי שלא התפנה עד עכשיו לעיין בהם, בגלל צפיפות הפרסומים והקצב הבלתי-נלאה – יוכל לעיין בהם בימים הקרובים, בהם לא יתפרסם פוסט חדש. קריאה נעימה.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
קווים ונקודות 
90 פוסטים בשלושה וחצי חודשים – אין דברים כאלה בעולם!
וזה רק בהתייחס לכמות, לרגל הפוסט-ווידג'ט-מורחב הזה – לא לאיכות, עליה כבר הוכבר ועוד יוכבר בהמשך.
טוב, אנחנו מפרגנים לך פסק זמן קצר, לנוח קצרות על זרי הדפנה, אך לא יותר מזה.
בנתיים נסתפק בעלעול חוזר במצעד תשעים-הגדולים-של, תוך כסיסת ציפורניים עצבנית, בטישה חסרת מנוח ברגליים, ועבודה מאומצת ומרוכזת על פיתוח כושר דחיית סיפוקים.
שא ברכה.
ומתי תנוח (לא בפולנית)?
אחת הסיבות לפופלריות של הפוסט הברויגלי הוא ריבוי המצולמים (הי, אני בתמונה!) (אני באמת שם, בחצאית אדומה)
המצעד שלך עושה לי חשק לעשות מצעד פופולריות לכתבות המאוורר, גם שם יש סטטיסטיקות מדהימות. בינתיים על תשכח אותנו ,קוראיך הזנוחים, שמחכים לך על העגלה שנוסעת אין עצור