בִּתְרֵי זוּזֵי ||| חד גדיא בנוסח עדות הקיבוצים (ועוד משהו קטן)

הגדה בארי שער 1951אביב הגיע (ושוב) פסח בא.
בשנה שעברה (הזמן עבר מהר…) הצגתי בבלוג לקראת פסח את ההגדה של הכפר, שנערכה בנוסח הימים החלוציים הראשונים. את ההגדה הזאת אייר ב-1951, גרפיקאי שהיה אז בלתי מוכר לרוב הציבור – פאול קור (לימים מעצב מוערך ומחבר ספרי ילדים רבי-מכר). המעוניינים לראותה – יכולים, לקראת סדר פסח, להציץ שוב בקישור וליהנות מיופי האיורים, וגם מהנוסח האתאיסטי-סוציאליסטי של ההגדה הזו שהיום אולי נראית קצת משונה ומיושנת.
השנה החלטתי לא להכביד יותר מדי ולגשת ישר למזמור הסיום שבסוף ההגדה – החד-גדיאגם כאן אני מתכוון לקצר ככל האפשר (ואתם כבר יודעים שזה לא כל-כך קל לי). אצלנו, בסדר הפסח הקיבוצי "המסורתי" – ברוח עדות-הקיבוצים – קוראים לזה ה"קטע" האחרון. קריאת ההגדה אצלנו מורכבת מקטעים-קטעים, כל חבר מקבל "קטע-קריאה" ובסדר הפסח עצמו, כשמגיע תורו הוא נעמד – רצוי עם חולצה לבנה חגיגית – מקבל את המיקרופון הנודד וקורא בקול גדול (בלי להתעמק יותר מדי במשמעות העמוקה של הפסוק): "שלח את עמי" או "את פתח לו".

הגדה לגן_1973"חד גדיא הוא פיוט המושר בסופה של הגדת פסח עם סיום ליל הסדר. 'חד גדיא' הוא שיר מצטבר, שבכל אחד מבתיו מתווסף פרט נוסף לעלילתו" (מן המקורות של ויקיפדיה העברית).
החד-גדיא הקיבוצי הוא בדרך כלל "הקטע האחרון" ומשמש כמזמור היתולי, שמציגים אותו ילדים המחופשים לחתול, לכלב או לטבח (שוחט במקור, אבל אצלנו "מרככין" לפני הסעודה). זוהי מין הצגה שמתאימה יותר לפורים מאשר לפסח, אבל אצלנו אין מבדילין יותר מדי לפני הסעודה.
פרשנויות רבות מצאתי להיסטוריה ולמשמעות של סיפור החד-גדיא, אבל המעניינת ביותר היא זו המיוחסת (בוויקיפדיה) לרבי יהונתן אייבשיץ – בלשונו של ישראל אלדד (בספרו "מעשר ראשון", תש"י):
"שונרא זה שאכל את הגדי הרי הוא פשוט רוצח. ואם כן, הרי הכלב שנשך לשונרא צדיק הוא, שופט צדק ממש, עשה כדין וכהלכה. ואם כן, למה הכה אותו המקל? ואם כן, המקל הוא רשע, ואם המקל רשע, הרי צדקה האש והמים לא צדקו והשור צדק והשוחט לא צדק ומלאך המוות ששחט את השוחט צדק. יוצא שכביכול הקדוש ברוך הוא עשה מעשה שאינו צודק. הייתכן? והתרוץ הוא, שאמנם השונרא הזה רוצח הוא, רשע הוא. אבל אתה הכלב, מי עשה אותך לשופט?".

ובמצוות הקיצור שהבטחתי אביא כאן רק כמה גירסאות של סיפור חד גדיא, כפי שהן מופיעות בהגדות הקיבוצים שבידי. הגדות קיבוציות נוספות רבות מתועדות בספר "יוצאים בחודש האביב" שערכו מוקי צור ויובל דניאלי בהוצאת יד בן-צבי, יד טבנקין, יד יערי (כמה ידיים!) ומכון בן-גוריון.
דפי החד-גדיא מופיעים כאן בגרסאות הקיבוציות בלבד. חלקן בנוסח הארמי המוכר ("דזבין אבא"), וחלקן בנוסח המחורז והיפה ("אבא אל השוק הלך") שכתב בנימין כספי, המורה והמחנך מגימנסיה "אחד העם" בפתח תקווה ב-1934, בדיוק לפני 80 שנה (תחקיר מקיף המתחקה על שורשי שיר החד-גדיא הזה, ושולל את האפשרות שלאה גולדברג כתבה אותו – תוכלו לראות בבלוג עתיר המידע "יומן מסע לחקר 100 שנות תרבות לילדים בקיבוצים" של עינת אמיתי ז"ל).
תוכלו לעיין בגרסאות השונות, ומי שממהר – יכול לקפוץ ישר לאפיקומן שבסוף.

הגדה לגן 1973
מתוך "הגדה לפסח לגן", הוצאת מדור הגנים הבינקיבוצי, עריכה: אריה בן גוריון. ציורים וכתב: שמואל כץ. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1973

הגדה האיחוד אלוני
מתוך הגדה של איחוד הקבוצות והקיבוצים. עיטור: יעקב אלוני. כתב: סטודיו "רולי". לא מצוין תאריך.

הגדה המאוחד_אולמןמתוך הגדה של פסח של הקיבוץ המאוחד, מהדורה ראשונה 1971. עריכה: אריה בן גוריון. עיצוב: גד אולמן

הגדה הקבהא 1994מתוך הגדה של פסח של הקיבוץ הארצי, מהדורה ט"ו, 1994. ציורים וכתב: שמואל כץ.

הגדה בארי סטנסיל
מתוך הגדה של פסח של קיבוץ בארי. שיכפול סטנסיל. שנת ההדפסה ושם הצייר אינם מצוינים.

הגדה בארי 1989
מתוך הגדה של פסח של קיבוץ בארי. עיצוב: גבי צ'ריקובר קווה. דפוס בארי, 1989

הגדה קיבוצית 1997
מתוך הגדה של פסח של התנועה הקיבוצית המאוחדת. מהדורת 1997 (מהדורה ראשונה 1985). עיצוב: גד אולמן (ההגדה עוצבה ברוחה של הגדת יהודה שרת, יגור, 1935)

אחעזק

ולסיום – גירסה חדשה ומעודכנת! ליד הפרסום שלה אני חייב להוסיף את חותמת ה"אחעז"ק" שלי, כי למרות שיצאתי ידי חובתי על ידי חיפוש קצר בגוגל ולא מצאתי גירסה כמוה, נדמה לי שאני לא עד כדי כך מקורי ואולי באמת חשבו על זה קודם. אז הנה "חד גדיא בנוסח עדות הסמארטפונים 2014" מעוצבת בעזרת אפליקציית EmojiFree (להשיג בכל חנויות האפליקציות):

חד-גדיא-אייפון

עשרה אייקונים שמספרים את הסיפור בשנייה אחת, ברוח הסבלנות הקצרה של ימינו. על פי האימרה: כל הממעיט (ומקצר) הרי זה משובחחחח. ותעבירו כבר את הקניידלך.

והנה גם גירסה,"מעוצבת" עם אייקוני Emoji של "אחד מי יודע?" (שהייתה בפייסבוק של הבלוג והוכנסה כדי שלא תישטף עם כל כלי החג שעבר)

אחד מי יודע

ואם כבר מתחכמים, לא התאפקתי וצירפתי שוב את האפליקציה המשעשעת של "חד-גדיא" שיצר צביקה ששון, בוגר בצלאל 2013 – האפליקציה מאפשרת, אחרי מחצית סרטון ההדגמה, לערוך את סדר גיבורי החד-גדיא לפי רצונכם ולגרום לגדי לאכול את הכלב, לאש לשרוף את הגדי, ולחתול לבלוע את האש, וכך לבטל את השאלה שהוזכרה קודם – אצל מי הצדק בשרשרת החד-גדיא.

חג שמח לכל עם ישראל, חברי-קיבוץ וחברי-מושב, חברי-עיר וחברי-פייסבוק.

_______

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חגים ומועדים, קיבוץ, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על בִּתְרֵי זוּזֵי ||| חד גדיא בנוסח עדות הקיבוצים (ועוד משהו קטן)

  1. duder216 הגיב:

    "האזינו חבריא מעשה ב…."
    מילים: בנימין כספי http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/00881.php
    השנה: תשכ"א (1961)
    ציור: רבקלה זורע
    מו"ל: איזי רייך
    מדפיס בסטנסיל: אני (במזכירות ששכנה בבית הערבי בצמוד למדגרה)

  2. שרי אלדן הגיב:

    משום שנאמר: "כל הממעיט הרי זה משובח", אמעיט ואומר רק "דיינו" בכל היופי הזה.ולא כל שכן שחן וחסד ועניין שרויים גם בפוסטים גם בתגובות.
    ומשום אותה המעטה, לא אחזור על קטע ה"דיינו" שכתבתי "לך ועליך" בימי הפסח של שנה שעברה.
    תודה. יופי. חג שמח.

  3. נמרוד חפץ הגיב:

    http://www.tamid-publishers.co.il/974 קישור לתמיד הוצאה לאור. יש לי הגדה שלהם מלפני שנתיים- סדר עברי חדש- אני חושב שתמצא בה עניין בתור גרפיקאי יותר מסתם קריאה בנהלי קרבן התמיד או קרבן הפסח שלפני ההגדה

  4. סמדר הגיב:

    קראתי בעניין רב את תחקירה המקיף של עינת אמיתי ז"ל על מקורותיו הנפתלים של החד-גדיא הקיבוצי – מפתח-תקווה דרך בית הערבה ועד לכל הסדרים הקיבוציים, גם זה שלנו – ממש לא כדאי להחמיץ!
    בין השאר צד את עיני המסמך שמתאר שם את "סדר האכילה" (מבית השיטה משנות ה-50 או תחילת שנות ה-60): "אין להטריח את התורנים בשעת הארוחה הראשונה. יש להזדרז ולהיות מוכנים להמשך, כדי לא לעכב את ביצוע ההגדה"… "יש לשמור על השקט משך כל קריאת ההגדה, הציבור מתבקש שלא לפצח מצות אלא בשעת האכילה. הילדים חייבים לשבת בשקט ע"י הוריהם…" – וגם זאת רק עד לאכילת המנה הראשונה – לא כולל (!) "…מיד לאחר "הא לחמא" יש להוציא את ילדי הגן מחוץ לאולם, מצד מערב. שם תחכה מכונית לילדים והמטפלות תסענה להשכיב אותם." – – – יא-אללה, איזה חמירוּת-סבר מצחיקה, איזה סטריליוּת חינוכית… ובעיקר – איזה פספוס של "והגדת לבנך"! מזל שכבר מזמן השתנו הזמנים.
    אם כן, הציבור מתבקש דווקא כן – 1. לפצח מצות לאורך כל הערב, 2. להגיד לבנו, ו-3. להטריח את התורנים בשעת הארוחה. בתיאבון-כבר-אמרתי-לכם?
    חג שמח.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s