בִּתְרֵי זוּזֵי ||| חד גדיא בנוסח עדות הקיבוצים (ועוד משהו קטן)

אביב הגיע (ושוב) פסח בא.
בשנה שעברה (הזמן עבר מהר…) הצגתי בבלוג לקראת פסח את ההגדה של הכפר, שנערכה בנוסח הימים החלוציים הראשונים. את ההגדה הזאת אייר ב-1951, גרפיקאי שהיה אז בלתי מוכר לרוב הציבור – פאול קור (לימים מעצב מוערך ומחבר ספרי ילדים רבי-מכר). המעוניינים לראותה – יכולים, לקראת סדר פסח, להציץ שוב בקישור וליהנות מיופי האיורים, וגם מהנוסח האתאיסטי-סוציאליסטי של ההגדה הזו שהיום אולי נראית קצת משונה ומיושנת.
השנה החלטתי לא להכביד יותר מדי ולגשת ישר למזמור הסיום שבסוף ההגדה – החד-גדיא. גם כאן אני מתכוון לקצר ככל האפשר (ואתם כבר יודעים שזה לא כל-כך קל לי). אצלנו, בסדר הפסח הקיבוצי "המסורתי" – ברוח עדות-הקיבוצים – קוראים לזה ה"קטע" האחרון. קריאת ההגדה אצלנו מורכבת מקטעים-קטעים, כל חבר מקבל "קטע-קריאה" ובסדר הפסח עצמו, כשמגיע תורו הוא נעמד – רצוי עם חולצה לבנה חגיגית – מקבל את המיקרופון הנודד וקורא בקול גדול (בלי להתעמק יותר מדי במשמעות העמוקה של הפסוק): "שלח את עמי" או "את פתח לו".

"חד גדיא הוא פיוט המושר בסופה של הגדת פסח עם סיום ליל הסדר. 'חד גדיא' הוא שיר מצטבר, שבכל אחד מבתיו מתווסף פרט נוסף לעלילתו" (מן המקורות של ויקיפדיה העברית).
החד-גדיא הקיבוצי הוא בדרך כלל "הקטע האחרון" ומשמש כמזמור היתולי, שמציגים אותו ילדים המחופשים לחתול, לכלב או לטבח (שוחט במקור, אבל אצלנו "מרככין" לפני הסעודה). זוהי מין הצגה שמתאימה יותר לפורים מאשר לפסח, אבל אצלנו אין מבדילין יותר מדי לפני הסעודה.
פרשנויות רבות מצאתי להיסטוריה ולמשמעות של סיפור החד-גדיא, אבל המעניינת ביותר היא זו המיוחסת (בוויקיפדיה) לרבי יהונתן אייבשיץ – בלשונו של ישראל אלדד (בספרו "מעשר ראשון", תש"י):
"שונרא זה שאכל את הגדי הרי הוא פשוט רוצח. ואם כן, הרי הכלב שנשך לשונרא צדיק הוא, שופט צדק ממש, עשה כדין וכהלכה. ואם כן, למה הכה אותו המקל? ואם כן, המקל הוא רשע, ואם המקל רשע, הרי צדקה האש והמים לא צדקו והשור צדק והשוחט לא צדק ומלאך המוות ששחט את השוחט צדק. יוצא שכביכול הקדוש ברוך הוא עשה מעשה שאינו צודק. הייתכן? והתרוץ הוא, שאמנם השונרא הזה רוצח הוא, רשע הוא. אבל אתה הכלב, מי עשה אותך לשופט?".

ובמצוות הקיצור שהבטחתי אביא כאן רק כמה גירסאות של סיפור חד גדיא, כפי שהן מופיעות בהגדות הקיבוצים שבידי. הגדות קיבוציות נוספות רבות מתועדות בספר "יוצאים בחודש האביב" שערכו מוקי צור ויובל דניאלי בהוצאת יד בן-צבי, יד טבנקין, יד יערי (כמה ידיים!) ומכון בן-גוריון.
דפי החד-גדיא מופיעים כאן בגרסאות הקיבוציות בלבד. חלקן בנוסח הארמי המוכר ("דזבין אבא"), וחלקן בנוסח המחורז והיפה ("אבא אל השוק הלך") שכתב בנימין כספי, המורה והמחנך מגימנסיה "אחד העם" בפתח תקווה ב-1934, בדיוק לפני 80 שנה (תחקיר מקיף המתחקה על שורשי שיר החד-גדיא הזה, ושולל את האפשרות שלאה גולדברג כתבה אותו – תוכלו לראות בבלוג עתיר המידע "יומן מסע לחקר 100 שנות תרבות לילדים בקיבוצים" של עינת אמיתי ז"ל).
תוכלו לעיין בגרסאות השונות, ומי שממהר – יכול לקפוץ ישר לאפיקומן שבסוף.

מתוך "הגדה לפסח לגן", הוצאת מדור הגנים הבינקיבוצי, עריכה: אריה בן גוריון. ציורים וכתב: שמואל כץ. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1973

מתוך הגדה של איחוד הקבוצות והקיבוצים. עיטור: יעקב אלוני. כתב: סטודיו "רולי". לא מצוין תאריך.

מתוך הגדה של פסח של הקיבוץ המאוחד, מהדורה ראשונה 1971. עריכה: אריה בן גוריון. עיצוב: גד אולמן

מתוך הגדה של פסח של הקיבוץ הארצי, מהדורה ט"ו, 1994. ציורים וכתב: שמואל כץ.

מתוך הגדה של פסח של קיבוץ בארי. שיכפול סטנסיל. שנת ההדפסה ושם הצייר אינם מצוינים.

מתוך הגדה של פסח של קיבוץ בארי. עיצוב: גבי צ'ריקובר קווה. דפוס בארי, 1989

מתוך הגדה של פסח של התנועה הקיבוצית המאוחדת. מהדורת 1997 (מהדורה ראשונה 1985). עיצוב: גד אולמן (ההגדה עוצבה ברוחה של הגדת יהודה שרת, יגור, 1935)

ולסיום – גירסה חדשה ומעודכנת! ליד הפרסום שלה אני חייב להוסיף את חותמת ה"אחעז"ק" שלי, כי למרות שיצאתי ידי חובתי על ידי חיפוש קצר בגוגל ולא מצאתי גירסה כמוה, נדמה לי שאני לא עד כדי כך מקורי ואולי באמת חשבו על זה קודם. אז הנה "חד גדיא בנוסח עדות הסמארטפונים 2014" מעוצבת בעזרת אפליקציית EmojiFree (להשיג בכל חנויות האפליקציות):

עשרה אייקונים שמספרים את הסיפור בשנייה אחת, ברוח הסבלנות הקצרה של ימינו. על פי האימרה: כל הממעיט (ומקצר) הרי זה משובחחחח. ותעבירו כבר את הקניידלך.

והנה גם גירסה,"מעוצבת" עם אייקוני Emoji של "אחד מי יודע?" (שהייתה בפייסבוק של הבלוג והוכנסה כדי שלא תישטף עם כל כלי החג שעבר)

חג שמח לכל עם ישראל, חברי-קיבוץ וחברי-מושב, חברי-עיר וחברי-פייסבוק.

_______

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.