שבגרוש היה חור ||| שאני יגיע אני יתקשר: החיים בלי כ׳

אני זוכר שירים בגן כשהייתי ילד. אז, כשבגרוש עוד היה חור, עדיין היית נחשב ״בסדר״ כשהשתמשת בצירוף המשונה הזה של כש׳. היום בכל מקום – בדיבור השוטף, בהודעות בוואטסאפ ובטוקבקים בפייסבוק, ונדמה לי שגם במצעד הפזמונים – לא מקובל יותר הצירוף המוזר הזה.
אבל עדיין יש שניים-שלושה אנשים שכשאומרים להם, או כשמסמסים להם: ״שאני יגיע אני יתקשר אליך״ האוזניים שלהם מצלצלות והאף שלהם מתחיל לרעוד.

אני כשלעצמי לא מרגיש מומחה מספיק גדול לשפה העברית, לכן כשאני כותב את האבחנה הלשונית הזו אין לי יותר מדי מידע איך קרה שהתחילית כש׳ נעלמה וה-ש׳ נהייתה לגיטימית ושולטתתת. לא ברור האם מותר, מבחינת האקדמיה ללשון עברית, להשתמש במבנה החדש נטול הכ׳. בקישור הזה תוכלו למצוא אולי הסבר מסוים, אבל אני בחרתי ללכת אל השירים הישנים באתר ״שירונט״. דגתי משם כמה משפטים, בהם המשוררים והפזמונאים של פעם השתמשו בצירוף המיושן כש׳ והוצאתי מהם במחי-כף את התחילית כ׳. תשפטו אתם, שאתם קוראים את המשפטים אם זה לא מצלצל לכם קצת משונה.

האם ״מה אתה עושה שאתה קם בבוקר״ ו״זר פרחים סגול שהאביב פורח״ מצלצלים לכם כעברית נכונה? אם התשובה היא כן, אתם שייכים לדור ההווה – הדור נטול ה-כ׳.
מצד שני, המקרה הקיצוני ביותר של שימוש ב-כש׳ הישן (ואפילו עם ״סיבוך״ נוסף, מכוון ומצחיק) הוא ה-שכש׳ המוכר מהתרגום הנהדר של עלי מוהר לשיר היווני של אלמטריוטיס וקונדיס – שירו של אריק איינשטיין ״שכשנבוא״. נדמה שהיום לא היה יתכן שיר כזה, כי איזו משמעות יכולה להיות ל״ששנבוא״.

והלל הזקן היה אומר: ״אם אין אני לי, מי לי; וכשאני לעצמי, מה אני״. תארו לכם אותו בא ואומר: ״שאני לעצמי, מה אני״. ויש גם מי שאומר היום: ״שחוטבים עצים עפים שבבים״. חלק מהשבבים האלה הם כנראה ה-כ׳ים המבויישים, שעפים לכל הכיוונים שאנחנו חוטבים את העברית הישנה.

לסיכום, לשאלתכם: ״מה אתה עושה שאתה קם בבוקר?״. התשובה היא: ״מצחצח שיניים ומחפש את ה-כ׳ים החסרים״. ואחר-כך, שאני מדליק את המחשב, אני מתיישב לכתוב את הפוסט המשונה הזה.

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס.