לפני כמה ימים קיבלתי (בוואטסאפ) מהנכדה הכי-גדולה שלי שאלה חשובה מאוד: ״איזה צבע אתה הכי אוהב?״ (אם לדייק הההוראה הייתה לבחור צבע אחד שאתם הכי מתחברים אליו). לא השאירו לי הרבה זמן לחשוב. לוואטסאפ זמנים משלו! מי שלא עונה בזמן, לא נכנס למשחק!
לא היססתי לרגע והשבתי: ״כחול!״. וזה באמת נכון. כחול זה הצבע שלי. אם תשאלו אותי למה דווקא כחול, התשובה תהיה די בנאלית. משחר ילדותנו הישראלית מטרטרים לנו ש״כחול ולבן זה צבע שלי״. וכששרנו פעם: ״כל הארץ דגלים דגלים״ התכוונו כמובן לדגל הכחול-לבן שלנו! מי חשב פעם שיש בעולם גם דגלים שחור-ירוק-לבן-אדום, ואולי אפילו צבעים נוספים. והחולצה-כחולה (זו ש״עולה על כל העדיים״) של תנועת הנוער היא עוד סמל כחול (אצלנו היא באה עם שרוך אדום) שלבשתי כחניך ומדריך. מאוחר יותר ובמשך תקופה ארוכה יותר יצא לי ללבוש גם חולצה (ומכנסיים) בצבא חאקי, אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.
אולי, כמי שחונך על דגל האחד במאי, ובבגרותו טובל ב״דרום-אדום״ ו״צבע אדום״ – הייתי צריך לענות לנכדה הגדולה ש״אדום זה הצבע שלי״. אבל עם כל הכבוד לדגל הפועלים ולאחד במאי תמיד ידענו שאנחנו ״כחול-לבן״. ואולי תגידו: אם כך, מה רע בצבע הלבן? הרי לבן הוא הצבע של שמלת הכלה, ושל החולצות הלבנות החגיגיות שלובשים בגן ביום שישי אחרי הצהריים. אבל לבן הוא כידוע גם צבע הכניעה. ולכן אי אפשר לבחור בו בשום אופן כצבע המועדף.
חקלאים וחובבי טבע יגידו לכם שירוק זה הצבע הכי יפה. ובאמת אין יותר יפה ומעודד מצילומי השדות הירוקים. ובעצם מהשדות הירוקים עצמם, גם בלי הצילומים.
וגם הצבע החום – עם האדמה החרושה שאחרי הקציר, זו שמתחננת ״רגב, רגב, הבו לנו מים״, הוא צבע יפה ומשמעותי, עבור מי שחי רוב חייו בתוך הטבע ובין השדות. וגם הסגול של ברז השפד״ן.
כמי שעיסוקו המרכזי הוא עיצוב גרפי ועובד בתחום הדפוס כבר עשרות שנים (אם לא מאות), הייתי מספר לכל מי ששכח שמארבעת צבעי היסוד של הדפוס (cmyk) ניתן לערבב את כל קשת הגוונים והצבעים (בלי להיכנס להבדלים בין המודלים השונים של הצבעים). ובאמת יצא לי כבר לעצב ולהדפיס את כל קשת הצבעים. ודווקא בעיצוב עבודות גרפיות אישיות, שלכאורה פתוחות לכל הגוונים, כמעט תמיד העדפתי את התכלת הבהיר ואת החום הדהוי שנראו לי צבעים מתאימים במיוחד לאיזור שלנו, בשעות הצהריים.
יתכן והייתי צריך לבחור שחור? שהוא צבע הדפוס של האותיות המודפסות שאני כל כך אוהב. אבל לשחור יש קונוטציות עצובות. אז אולי אפור? צבע שאף מדינה לא בחרה לדגל שלה והוא נראה, איך נגיד בעדינות, קצת ״אפרורי״ כזה. מין ביטוי ויזואלי ל״סתמי״ ו״לא אטרקטיבי״.
ואולי בכלל הייתי צריך לבחור את הצהוב של החרציות והסביונים או את הכתום של הזריחות והשקיעות הכי יפות בכוכבית שלנו.
ומה עם הוורוד של התקוות, ושל הנכדות (כולל הנכדה החדשה, שאמא שלה עיצבה את כרזת גלגל הצבעים כאן משמאל), או צבעי הזהב והכסף שיש כאלה שחושבים שהם השווים מכולם. ולמה לקפח את הכחלחל, סגלגל, ורדרד, תכלכל, כתמתם, צהבהב, ירקרק. והחבלבל?
במגדיר של פנטון יש יותר מ-1,000 צבעים, אז איך אפשר לבחור צבע אחד?
בקיצור, הייתי בוחר את כל קשת הצבעים ושולח לנכדה המתוקה שלי את קטלוג הפנטון המלא, או את טבלת ה-cmyk, או את כל צילומי הטבע הצבעוניים מכל העונות. אבל היא אמרה שצריך לבחור רק צבע אחד!
אגב, חברת פנטון שהמציאה את קטלוג צבעי הדפוס שנקרא על שמה, בוחרת את צבע השנה מדי שנה. אם לא ידעתם הצבע שנבחר לשנת 2017 הוא סוג של ירוק זיתי בשם greenery. כמו שהם טורחים להסביר:
.״A refreshing and revitalizing shade, Greenery is symbolic of new beginnings״
הצבע שהם בחרו הוא בהחלט יפה (כמו כל צבעי הקטלוג!) וגם מרמז על צבעי הטבע. אבל אני אישית לא הייתי לובש חולצה בצבע כזה, ואפילו לא גרביים. מה לעשות? אני שמרן ומרובע. אז נשארתי עם הכחול.
לאנשי פנטון כבר יש תחזית מוקדמת של צבעי 2018 (הפתעה גדולה: הצבעים אינטנסיביים, כמו החיים שלנו) אין סוף לרצון לקבוע תכתיבי אופנה.
אני בחרתי את הכחול, ואני לא מצטער. ״כחול ים המים ניסע לירושלים״. ואחר כך נחזור אולי (וחס וחלילה, וטפו-טפו-טפו) ל״צבע אדום״.
שיהיה חופש גדול וטוב, עם אלף צבעים וגוונים. לכל הקוראים, בני כל המינים וכל הצבעים, אוהבי האדום, הכחול, הירוק או הצהוב.
__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
קווים ונקודות 
תודה שצבעת לי את היום. מקסים.
כחול זה גם הצבע היחיד שיש בו עומק… שמים וים.
תודה, אודי. אני בחרתי כחול. אבל מאמין לכל אחד שמעדיף צבע אחר. פלורליסט (או קולוריסט).