כמעט שכחתי, ואז בא הרובוט של וורדפרס, אכסניית הבלוגים שלי ושל עוד מיליוני בלוגרים בעולם, והזכיר לי שהבוקר מלאו 7 שנים מאז שפתחתי את ״קווים ונקודות״. במושגים של ״תקופת האינטרנט״ זהו כמעט נצח. אם אומרים ששנת חתול היא בערך שבע שנות אדם, ולכן מרשמלו ״החתולה המכהנת״ היא היום בת 28, והבלוג הזה מרגיש לפחות בן 70 במושגי העולם הישן שגדלתי בו.
פתחתי את הבלוג בהתחלה כדי לאחסן בענן כמה מה״עבודות״ וה״יצירות״ שעשיתי במהלך תקופת עבודה ויצירה לא קצרה. חשבתי שבתקופה מאתגרת, כמו זו שעוברת עלינו כבר שנים רבות, כדאי לשים את העבודות בענן. כדי שאם, חס וחלילה, יקרה משהו לבית ולארונות והמגירות עם העבודות האלה, יהיה להן גיבוי אי שם באיזה שרת מעבר להררי חושך.
ובאמת לא עבר הרבה זמן וקסאם תועה שנשלח מהרצועה פגע בדשא שלנו במרחק כמה מטרים מארכיוני העבודות (סיפור שכבר תיארתי כאן כמה פעמים, כולל הקישור ל-15 שניות התהילה (לסקרנים ראו מדקה 06:00) בראיון מקרי עם קושמרו שבא לבקר באתר האירוע הביטחוני באופן מקרי לחלוטין).
במהלך השנים לקיתי, כמו אזרחים רבים, גם אני וגם הבלוג (ובעיקר דף הפייסבוק של ״קווים״) במחלה קשה של ״בּיבּיוֹמָטִיזִיס״ – מחלה טורדנית שהסימפטומים שלה הם גירוד קשה בעור, שיעול כרוני ונירגנוּת מדבקת. לצערי חלק לא קטן מהפוסטים שפירסמתי נפלו בפח של הרה״מכהן, עם כל הטריקים והשטיקים שלו.
עם זאת אני מנסה מדי פעם להרים את העיניים מעבר לאופק הקודר, ולכתוב על נושאים אחרים הקשורים לישראליוּת הפריפריאלית – כאן בעוטף עזה/הנגב המערבי/ עוטף ישראל.
נקווה שעוד שבועיים נזכה לראות שינוי משמעותי (כפוף לשימוּע, לשיגוּע ולשיסוּע) ונוכל להתעלם מה״כוכב״ הזה.
חשבתי שהכי מתאים לעבור שוב על ארכיון הפוסטים שלי, בעזרת מנגנון הסטטיסטיקה המתוחכם של וורדפרס. ולהציג את 5 הפוסטים הפופולארים ביותר בבלוג נכון להיום.
ואלו הם הפוסטים:
1. גלגולו של סימן ₪ ||| סיפור בארבעה פרקים קצרים
פוסט שמתחקה אחרי מקורות סימן ה-₪ של השקל החדש. הנושא הזה כנראה מעניין מאוד את הציבור הישראלי, אולי אפילו יותר מסימן ה-$.
תחילת הפוסט עוסקת בלוגו המוזר של חברת הסמארטפונים הסינית שְׁיָאוּמִי יצרנית הסמארטפונים הרביעית בגודלה בעולם.
הפוסט האינפורמטיבי־הומוריסטי זכה ליותר מ-16,000 צפיות. רובן הגיעו דרך גוגל, כמובן ואולי לא ציפו למצוא את ההסבר שמופיע שם.
2. איזו אות אתה הכי אוהב ||| אלף בית של קווים ונקודות: תשובה לשאלה שנשאלתי
פוסט אלפביתי שמקורו בשאלה שנשאלתי על ידי אחת מראשונות העוקבות שנודעה בכינוי ״רוזה מרציפן״, ומאז נעלמה מהרשת (איפה את רוזה?). לא ברורה הפופולאריות של הפוסט. אולי הרבה ילדים, שמתחילים את החיפושים בגוגל מאלף-בית (לפני שהם מגיעים לכל הג׳אנק הנוכחי של הרשת) מגיעים דווקא אליו.
3. "נא לא להפריע" ||| נפתרה תעלומת הירח עם השיחות האבודות באייפון
פוסט טכנולוגי, שימושי מאוד אבל מקרי לגמרי. כתבתי אותו אחרי שלא הבנתי למה אני לא שומע את צליל האייפון כשמצלצלים אליי. ה״מחקרים״ המקיפים שערכתי ודאי סייעו ליותר מ-8,000 הקוראים שהגיעו אל הפוסט עם בעייה דומה.
מה שמלמד את הכותבים, שהרבה פעמים אתם כותבים ״סתם״ משהו, ובמשך הדורות הוא הופך ל״אבן דרך״ בתולדות התרבות האנושית (נניח).
4. בייגלה בן 70 ||| מסע ברשת בעקבות סיפורו של הכלב בייגלה (פרעצל) וסיפורם של יוצריו
מכל הפוסטים שכתבתי, בשנותיו הראשונות של הבלוג, על ספרי הילדים הקלאסיים, הספר על הכלב בייגלה זכה להכי הרבה תשומת לב. בדף ״מדף הילדים״ המרכז את כל ספרי הילדים שהתייחסתי אליהם, תוכלו למצוא עוד הרבה חברים של בייגלה, מבוגרים יותר, צעירים יותר וגם בני גילו. ללא ספק, יש לבייגלה משהו מיוחד. רק אתמול סיפרתי אותו בהתלהבות לנכדה המקומית, בת השנתיים (וקצת), וזכיתי לשבחים רבים ממנה.
5. מרוסיה באהבה ||| יא פאנימיוּ פא רוּסקי נימנוֹגה: על אהבת השפה הרוסית מבית סבתא
זהו פוסט שאהוב עליי במיוחד. דווקא בגלל ידיעת השפה הרוסית המאוד־מאוד מוגבלת שלי (למרות מוצא המשפחה ההיסטורי). הרוסית שלי מסתכמת באפשרות פיענוח של האותיות עצמן (דבר די בעייתי עבור מי שמכיר רק אותיות עבריות ולטיניות), ובידיעת המילים של כמה מבתי השיר ״לילות מוסקבה״ (עם שגיאות ועיוותים שאפילו איווט לא היה מקבל).
דווקא בימינו הקשר אל התרבות הרוסית הולך ומתחזק, מסיבות פחות תרבותיות. אנחנו הקפדנו ללכת לשתי ההופעות של מקהלת הצבא האדום: בתל־אביב (עם דודו פישר וירדנה ארזי) ובבאר שבע (עם הגבעטרון) ולמרות שלא הבנו אף מילה נהננו והצטרפנו למקהלה בשיר ״תחת שמי מוסקבה״:
Не слышны в саду даже шорохи,
Все здесь замерло до утра;
Если б знали вы, как мне дороги
Подмосковные вечера.
ובנימה אופטימית זו, המשלבת את אהבת האותיות והמוזיקה האנכרוניסטית, אפשר לסיים ולאחל ל״קווים ונקודות״ שנמשיך להתרוצץ ולהגיב על כל ״הדברים הישראליים״ מזווית צדדית וזוּטוֹלוגית, שכנראה גם לה יש קהל מסוים.
תודה לכל הקוראים, המגיבים, המלייקים והמוסיפים מהרהוריהם – בבלוג, בפייסבוק ובשבילי הכפר והארץ.
(את מפת הקוראים, כמעט מכל ארצות תבל, לא כולל גרינלנד וקובה – נפרסם בחגיגות ה-900 פוסטים שיבואו בקרוב)
נקווה להמשיך לפחות עד גיל 8.
_____
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן
קווים ונקודות 