חיי הכפר ||| סיפור שתחילתו בילדה קטנה בשמלה אדומה, המשכו בלסלי גור וסופו בשושלת ברויגל

הנכדה הראשונה שלי אמרה לי פעם "סבא, אתה מדבר, אבל אתה לא מעכשיו".
לקחתי את זה כמחמאה כי: א. – אני באמת מדבר (וכותב) לא מעט (יהיו כאלה שיגידו שזו לשון המעטה: אני מדבר וכותב הרבה! מה-זה הרבה, ה מ ו ן !!!)
ו-ב. "אני לא מעכשיו", מעניינים אותי הרבה דברים מהעבר וגם מהעתיד (פחות "דברים" מעכשיו: פוליטיקה, נוהלי עבודה, מבצעים חברתיים וארוחות חגיגיות למשל).
אז מזל שהמציאו את המחשב ואחר-כך את האינטרנט, ואח"כ את הבלוגים וגם את הטוקבקים. ככה יוצא שאני מדבר, ומי שרוצה נכנס ושומע, ומי שלא רוצה – יוצא.
והבהרה לגבי דברי הנכדה: נכון שהיא אמרה את המשפט הזה, כשהייתה קטנה (יש תיעוד מצולם) אבל זה היה בזמן שהכינה, בפינת הגינה שלנו, עוגיות חול (כמו יוקיללי) ושוקו ממי-ברז, עם עלי שלכת, והפירוש האמיתי של אמירתה הוא בערך כזה: "סבא, אתה יכול לדבר כמה שאתה רוצה, אבל לא עכשיו! עכשיו הזמן לאכול (עוגות-חול)". אז סתמתי את הפה ואכלתי יפה את מה שצריך.

זה היה, כפי שהבנתם ודאי, ניסיון מפותל להסביר למה אני כותב פה (כמעט) כל יום, ומה יש לי כל כך הרבה להגיד, ומאיפה אני "ממציא" את כל המעשיות האלה. אז לכל השואלים (אותי ואת עצמם) אני שב ואומר: יש לי הרבה מגירות וארונות בבית, בעבודה ובראש ואני לא זורק כלום, לא ספרים ומחברות, לא פתקים וציורים, לא אריזות ותווית ולא קבצי מחשב ישנים. אז החלטתי לאוורר חלק מה"נכסים" האלה שצברתי במשך השנים ואת מה שנראה לי שווה לשתף אני מעלה לרשת, שכידוע סובלת הכל (כמעט) ומי שרוצה יבוא למסיבה ומי שלא – לא.

הפתיח ההכרחי הזה מוביל אותי הפעם לתערוכה מקסימה שראיתי השבוע במוזיאון תל-אביב.

כולם היו בניו: שושלת ברויגל
"ארבעה דורות – מאמצע המאה השש־עשרה ועד תחילת המאה השמונה־עשרה – חייתה משפחת ברויגל ופעלה בפלנדריה. אמנם מייסד השושלת הוא פיטר ברויגל האב, אבל התערוכה – כמאה תמונות שמן, רישומים ותחריטים – מתרכזת בעיקר בבניו, בנכדיו, בניניו ובמחותניו, שהיו כולם ציירים, ובתיאוריהם הנפלאים, ביניהם עיירות פלמיות מושלגות, איכרים ביער, אגרטלים עתירי פרחים, פרפרים וחרקים זעירים." (ציטוט מאתר המוזיאון).

"בעשר השנים שבין שובו מרומא למעבר לבריסל צייר ברויגל בעיקר ציורים עמוסים איכרים עליזים ומלאי חיים. בבריסל צייר סדרה המייצגת את חודשי השנה – נושא המקובל באמנות ימי הביניים. ציוריו החשובים ביותר נעשו כולם בשנותיו האחרונות, והם עוסקים בחיי הכפר ובדת." (מתוך ויקיפדיה)

ומהם כל התיאורים האלה, אם לא תיאור מדויק של הכפר שלנו המדומיין והאלגורי, שיכול להיות בקלות כל כפר בארץ שלנו וגם בכל ארץ רחוקה, למשל בפלנדריה.

הדימויים שאני מביא כאן, מדי פעם, מנסים לתאר (טוב נו, לא ברמה ובסגנון של ברויגל האב, וגם לא של נכדיו) את חיי הכפר הזה שלנו שבפריפריה וגם את ההיסטוריה הוויזואלית שלו ושל הארץ שלנו. הפעם אביא כאן, בצורה משולבת, כמה מציוריו הנפלאים של ברויגל לצד תמונות מארכיון התמונות שלנו המתעדות את חיי הכפר במהלך עשרות השנים האחרונות (אין לנו עדיין פרספקטיבה כל כך עמוקה כמו של שושלת ברויגל, אבל צריך להתחיל ממשהו). הציורים באדיבות גוגל, סריקות הצילומים פרי עבודתו החשובה של ע', שהוא גם (ובעיקר) צלם חרוץ, הממשיך להנציח את חיי הכפר (ברוח ברויגל-סבא) למען הדורות הבאים.

איכרים עליזים ומלאי חיים: בציוריו של פיטר ברויגל (מימין) ואיכרים וילדים מקומיים בחגיגות כפריות (משמאל) – ניתן להגדיל את התמונות בלחיצה

מומלץ להגיע למוזיאון (התערוכה עד 1 בדצמבר) ולצפות בכניסה בוידיאו מרתק המשחזר חיי כפר בתוך התמונה של אחד מצאצאי ברויגל: האנשים בחזית ובעומק התמונה מתחילים לזוז ולרקוד, ולאכול ולשתות ממש בתוך התמונה הסטטית, כאילו לא עברו 500 שנה. (לא הצלחתי להעלות את הסרטון, אז תסתפקו בינתיים בצילום-מסך ותאמינו לי שזה זז. אם תלכו לראות תווכחו שאני לא סתם אומר).
מקסיםםםם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! רוצו לראות ותעבירו את זה הלאה!!!!!!!!!!!!!!!

ואל תחשבו שאני מתיימר להיות הראשון שחשב שברויגל האב היה בעצם חבר קיבוץ, 350 שנה לפני המצאת הקיבוץ הראשון. הנה איור שהכין גיא ברוך, השחקן-הזמר-החקיין-הצייר-הנגר המוכשר אחרי השריפה הגדולה בחדרוכל שלנו לפני שנתיים: דמויות עובדי חדרוכל הולבשו על ציורו המפורסם של ברויגל "חתונה כפרית".

יש להדגיש שבתערוכה לא מוצגות היצירות המופיעות כאן. ככתוב באתר המוזיאון – רוב הציורים בתערוכה הם של צאצאיו של פיטר ברויגל האב. אבל הסגנון בהחלט דומה והם יפים לא פחות, ויש גם כמה עבודות של האב.

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס.