קוראים ומגיבים רמזו לי ששטף הפוסטים שאני משגר לחלל הבלוג/הרשת קצת מלחיץ אותם. הם לא עומדים בקצב / לא מבינים מה עובר עלי / מתקשים למצוא את הבלוג ברשת / מתקשים לעכל או לנשום / בקיצור רוצים קצת שקט.
אני מנסה להיגמל מכתיבת פוסט יומי (כל בוקר) אבל זה לא קל. הנה היום חשבתי לא לשים כלום בשער הבלוג. שיחכו, שיתמהו מה קרה? שיעברו לבלוגים אחרים או ל-Ynet, או שיפתחו טלוויזיה לשמוע על הצבע-אדום ששמעו אתמול מחוץ למסך. אבל כמו שאמרתי להיגמל זה קשה.
אז היום רק קישור ל"איש הפוסטים" ש-ל' כל כך אוהבת. ""סליחה מר דוור" של "הפלאיות" כדבריה או בתרגום שלי ל-"Oh yes, wait a minute mr. postman" – אני מציע "אוי ויי, חכה רגע, מר רשומה (ליום)".
והכותרת של הבוקר מחייבת אותי לשים גם את "מתבודדי הרמן" עם "אין חלב היום" – "No Milk Today"' ואתם לא חייבים לקחת את הרמן ואותי ברצינות – לכו למרכולית או למכולת ותראו בעצמכם.
ובלי רשימת המתנה, איך אדע (ואיך ידעו 200-400 קוראי היומיים) מה עוד צפוי. (שימו לב שמשיחה ממתינה 1 ושיחה ממתינה 2 נמחקו חלק מהנושאים. הבעיה שאני לא עובד מסודר, וכך מצטברים יותר נושאים-לטיפול מפוסטים שכבר טופלו. נדמה לי שלפעמים אפשר להסתפק בכותרות בלבד, כמו שעושים גם פוליטיקאים מסוימים, שיודעים שמה שנשאר (אם בכלל נשאר משהו) בסוף זו הכותרת (סכנה! אירן! ספרד ויוון! מסתננים! פעלתי. הבטחתי. עצרתי. המראתי. נבחרתי.) אז הנה רשימת הכותרות השלישית (שתטופל, אם אבחר, אחרי הבחירות באמריקה ואצלנו):
||| 8 הפוך: על התעללות טיפוגרפית במספרים כמשל, ועל גאווה מקצועית של בעלי מלאכה √
||| על כל שאלה תשובה: על רכישת דעת מספרי הידע של הילדות ועד ויקיפדיה, ויקיפרינט ו-ויקיבוץ √
||| תקשורת גלובלית: על הקשר שבין הומו סאפיינס לחברו – ממדורות השבט והעשן ועד מורס, מרקוני, אדיסון בל וג'ובס
||| נביאים מצוירים: על ציורים של התנ"ך מגוסטב דוֹרה ועד "סיפורי התנ"ך עם תמונות בצבעים" ואחרים
||| "שלום לך, מר קווים ונקודות": על מכתבים "אישיים" מגוחכים של מועדוני לקוחות
||| רואים 6\6: על זווית הראייה של בעלי-חיים, אוכלי עשב, טורפים והומינידים ועל ראייה תלת-מימדית ורב-שכבתית
||| זה לא מתחבר לי: על ממשקי חיבור פיזיים שממררים את חיינו – משקע-תקע ועד SCSI ,USB ואחרים
||| לי כל חפץ נושא מזכרת: על התערוכה בצריף הנוסטלגיה והאוצרות הטמונים בו
||| צעצוע של סיפור: על משחקי קופסה ומשחקי ילדים אחרים – מכנו, לגו, פליימוביל וגם על מכוניות-צעצוע וקוביות-משחק
||| מי היה פרנקריהל ומה הם עשו לו: על קטלוג האותיות העבריות של בית היציקה ברתהולד מ-1924
זה הכל בינתיים, במילא לא אספיק לכתוב הכל ואתם תתקשו לקרוא כל כך הרבה. אז נפגש בפוסט היומי או השבועי (ככל שיותיר הזמן, כפי שכבר כתבתי).
קווים ונקודות 
בוקר טוב, כמה עצות לקורא הממשיך: לא חייבים לקרוא כל יום, אפשר לקרוא כשבאמת פנויים, זה לא מאמר בעיתון יומי. ולך עד שהבאר עלתה על גדותיה תזרום… אצלי הנקודות מתחברות בעזרת הקווים לפסיפס מרהיב של עבר הווה ועתיד. תמשיך בדרכך המופלאה
חותם על העצות בשתי ידיים. לא חייבים. זה לא עיתון. תודה על מחמאת הפסיפס. מייד הזכרת לי שלא התעמקתי מספיק בנושא הפסיפסים שבאזורנו, כמשל לרסיסי חיינו וחיי קודמינו. אולי פעם.
מה, ככה?! תמהני, מה קרה?
אז עם מה נפתח את בוקרנו? כיצד נמתיק את יומנו?? במה נתבל את חזל"שתנו????
…לעצמי אני אומר בדרך, גם מזה עוד נצטרך להיגמל. עצמי אומר לי בהגיענו: אז נתחיל כל יום להתעמל! … כל האינטרקונטיננטליה מדגדגת לי כאן. וכאן. וכאן… לוקח את עצמי לשירותים להרגע, גונב איזו הצצונת בראי, רואה שם משוגע… כאן בצד זה כל הזמן הולך ומחריף… כמעט בלי נשימה אני נתקע במעקה —————-
עת השתחררתי הרופאים המליצו לי ביקור יומי בנמל התעופה המקווקו-נקוֹד הזה.
זה באמת עושה לי טוב לראות פוסט גדול שלך ממריא כל בוקר דרך דמעה שקופה.
עכשיו כבר יותר קל הלחץ על העין השטופה. השלופה. הקלופה. הצלופה. הדלופה. הפרופה. הטרופה. השרופה. הצרופה. הגלופה…
הנה כי כן, עצמי אומר לי: היתה לנו תרופה…
שורה תחתונה: אם אתה מתכנן ברצינות לא לבוא פה איזה יום – תגיד לי מבעוד מועד איפה שמת את הקופסה של המתאדון
[הלל מאמן אותי ב-html. אין פה preview, בוא נראה אם זה עובד.]
עובד! חוץ מunderline
את רואה שלא עמדתי באיומי. זה היה סתם בשביל למשוך תשומת לב ולייקים. הרי אני לא יכול להפסיק.
מחר כנראה בכל אופן אקח פסק זמן. יהיו לי עיסוקים יותר חשובים, עם כל הכבוד לעסקי הבלוגים.
לך על זה, מנהיג אמיתי לא מביט לאחור. או כמו שאמרו סוציאליסטים אמיתיים – לא מחכים לאף אחד, את המהפכה עושים עם מי שיש.
לא בטוח שאני נכנס לקטגוריה של מנהיג אמיתי (גם עד עכשיו לא היתה לי כזאת, בקטגוריות של הבלוג) וגם סוציאליסט של ממש אינני, אולי סוציאל-דמוקרט, או סוציומט, אבל מהפכות אני אוהב. תחי המהפכה!
את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק. גם לא כדאי. אף לא רצוי. כמו שאמרתי. אני מציע לכולנו. תרשה לי תרשה לי. לא זאת השאלה. שוב שוכחים את ניקולה טסלה?
המנגינה לעולם נשארת, השאלה מתי ה"מלחין"-החובב יתעייף ויתפקח. וניקולה טסלה (בוא ניתן לו לינק לפחות) – עוד פעם, לא היו לו מקום בלי לגלוש ליותר משתי שורות בכותרת. הייתי חייב למחוק מישהו, וכמו תמיד – דופקים את הצנועים.
מתי אתה מספיק לכתוב את הפוסטים בבוקר?! אני, אם היה לי זמן לכתוב פוסטים בבוקר, הייתי מנצלת את הזמן הזה לשינה.
רוזה, המגיבה הוותיקה,
אני מספיק לכתוב בבוקר, לפני העבודה. זה לא כל כך מקור לגאווה, זו מגבלה של מי שלא יודע לישון בצורה מקצועית. אם את טובה בשינה – לכי על זה! ראיתי שאת כותבת יפה מאד אצלך בבלוג, אבל למה כל כך מעט? כנראה הספקי הבלוגר עומדים ביחס ישר ליכולות השינה שלו. שינה טובה.
אתה צודק בהחלט. לכל אחד יש כישרון כלשהו, הכישרון שלי הוא ללא ספק השינה. חבל שאני צריכה להיות בשמונה בעבודה כל בוקר. ואני לא כותבת בבלוג כי אין לי כל כך מה להגיד. זאת אומרת, יש לי הרבה מה להגיד, אבל לא מתחשק לי לכתוב דברים שלא יצחיקו.