הפעם אני רוצה לעמוד על תופעת "8 הפוך", ולפתח תיאוריה מורכבת המבוססת עליה.
כמובן, שכפי שכבר הבחנתם כל התיאוריות והרעיונות המדהימיםםםםםםםםם המופיעים בבלוג הזה יכולים להתפרש כפשוטם (ואולי עשויים להתגלות כקשקושים בקומקום), אבל לפעמים ניתן להקיש מהם על תופעות חשובות הרבה יותר רחבות בחיינו. תופעות שאם לא נסמן ונגדיר אותן, לא נדע שהן קיימות ולא נוכל להתמודד איתן.
מה לא בסדר בתמונה?
ועכשיו לסיפור המעשה, כפשוטו, ואני מקווה שהמשל העולה ממנו כבר יפורש ויתפרש מאליו:
בכפר הקטן שלנו שהוא שיתופי (מה זה שיתופי דורש סמינריון שלם, אם לא סמינר מיוחד. מי שזה חשוב לו שיציץ כאן, כרקע לא לגמרי הכרחי לסיפור). ובכן, לכפר שלנו יש צי של מכוניות מודרניות ושיתופיות. כלומר כל אדם שרוצה לנסוע לאן שהוא, מתי שהוא – מזמין רכב, לוקח מפתח מארון שיתופי מאובטח וממוחשב, ניגש למגרש החניה ולוקח רכב לנסיעה. אבל עדיין לא זה הסיפור. על מנת שיהיה סדר מוספרו המכוניות, מעבר למספר הרשמי שנותן להם משרד הרישוי, במספרים גדולים שיתופיים בעיצוב משתנה ואקלקטי, על פי מלאי השבלונות בארץ. כך שעל כל מכונית מתנוסס בצד ובחזית מספר מקומי. וכך יכול כל נהג לזהות מרחוק אם הוא צריך את ה-"183" או את ה"25". יש אפילו בינינו נהגים חובבי-הגה-וגלגלים שיודעים לספר אם ה-"130" טוב יותר מה-"125" או מי נסע אתמול ב-6 וחצי בבוקר לתל-אביב עם ה-"98" ולפעמים גם עם מי הוא נסע.
אבל גם זה לא הנושא ותחום ההתמחות שלי. אני רק הבחנתי שהאנשים הטובים במוסך (הם באמת טובים! הם יענו לכל קריאה טלפונית של נהג במצוקה, שלא מבין למה האזעקה פועלת כשהוא משאיר צידנית כבדה, בלתי-חגורה, על הכסא ליד הנהג, למשל. וגם ישלחו לך כוחות סיוע וחילוץ, אם נקלעת לאירוע דרכים מורכב), ובכן האנשים האלה מבינים מצוין בקרבורטורים וברדיאטורים, במערכות בלמים ובמערכות שמן, ולא נסתרות מהם אפילו דרכי התידלוק המסובכות שלנו (יש לנו רכבים המוּנעים בגז ירוק וחסכוני), ואפילו באופן מילוי האוויר בצמיגים והמים במצברים הם מבינים, וגם בלחץ אוויר ולחץ דם של הנהג/ת.
אם כבר הספרות בפונט סריפי יפה, למה פתאום עוברים לספרות של חיים שמן?
מימין – ואם כבר חיים שמן, למה לא כל הספרות באותו פונט? (ה-1 של ה-130 צורם לחסידי חיים שמן)
משמאל – פתרון טיפוגרפי נאה של אנשי המוסך: ה-6 חורג מקו הבסיס, בהתחשבות במחזיר האור הצדדי
אבל טיפוגרפיה זה לא השטח שלהם! כך קרה שכשהם מדביקים את המספרים המקומיים, ה-8 יוצא להם בהרבה מקרים הפוך! ואני, שדרכי הקרבורטורים ו"מה תפקידו של הקלאטש (הקלאצ') במכונית" נסתרות ממני (ובכלל, אלה רכבים אוטומטיים ללא קלאצ', וגם בואו לא נגזים, הרי למדתי למבחני תיאוריה וגם הייתי במדור נט"ר בשריון ויש לי רישיון של נהג-צנטוריון-מנוע-בנזין-52-טון), אבל יחסית לנהג מהשורה הבנתי בטיפוגרפיה היא מעל הממוצע.
והרבה פעמים מפריע לי כשהספרה 8 של ה-"183" הפוכה, יותר מאשר אם הנהג לפני לא מילא דלק או השאיר שערות של הכלב בבגאז' של הסטיישן "165". והצעתי היא שלכל מוסך מוסמך יצורף טיפוגרף מקצועי שייפקח על האופן בו מדביקים את הספרות, ובעיקר את ה-8. אפשר אפילו לקרוא לנוהג הזה – צו 8!
וכרמז טיפוגרפי קטן אספר שאני זוכר שבבצלאל לימדו אותנו שבגלל סיבות אופטיות כלשהן, החלק העליון של האותיות וגם של הספרות נראה לעין גדול יותר. לכן בספרה כמו 8, שהיא בעצם צירוף של שני עיגולים, אחד על גבי השני, נהוג שהעיגול העליון יהיה קצת יותר קטן. ובשום מקרה, כמעט, לא נהוג שהעיגול הקטן יהיה למטה. כך שאם עושים את זה מתקבל בעצם – 8 הפוך!
אני יודע שזה מפריע רק לי, בגלל רגישותי הטיפוגרפית המופרזת, ובאמת ניסיתי לפתור את העניין על ידי הפיכת הרכב (כמודגם בתמונה למטה משמאל) אבל אז התעוררו שתי בעיות:
אחת, פחות חשובה – כך קשה מאד לנסוע, אפילו לא עד סעד.
והשנייה, החשובה באמת – שאר הספרות יוצאות הפוכות!
מימין – ה-8 הפוך, הרכב מוכן לנסיעה (עם בעיית טיפוגרפיה קטנה שאפשר להתעלם ממנה)
משמאל – הרכב הפוך וה-8 נכון! לא ניתן לנסוע כך למרחקים ארוכים (כדאי לפנות למוסך)
(התנצלות: התמונות צולמו בסלולר הישן לפנות ערב, לכן כדי לראות פרטים – מומלץ להגדיל בלחיצה)
אז מה עושים? מכניסים את המפתח ומסובבים, משחררים את ההנדברקס (וחוגרים חגורה כמובן) ונוסעים. ומצב ה-8 אתם שואלים? עזבו אותו בצד. ככה זה עם מספרים (ואנשים) בעייתיים, אף אחד לא מתחשב בהם.
—–
הערת שוליים: צריך לשים את הדברים בפרופורציות: המאבק נגד התעללות בבני אדם ובבעלי-חיים הוא הרבה יותר חשוב מאשר המאבק נגד התעללות באותיות. אבל בכל אופן, מן הראוי שהממשלה החדשה (או המזכירות) תקים ועדה, כדרך שנהוג לעשות במקרים כאלה, שתשב ותציע פתרונות והצעות מתאימות איך לצמצם את התופעה המסוכנת הזו. שהרי מי שמתעלל (בלא יודעין כמובן) ב-8, יכול בסוף, חס וחלילה להתעלל גם ב-7 או אפילו ב-3. ואז מה נעשה ב-4 אחרי-הצהריים. וחוץ מזה צריך לחשוב גם על האותיות, גם להן יש ראש ורגליים וגוף (למה אתם חושבים קוראים להן גופנים?). ואם לא נטפל בהן יפה, הן עוד יכולות לקום על יוצריהן יום אחד ואז איך נגיע מהכביש?
ראו גם:
מה הם עשו לדויד שלי
קווים ונקודות 
שלוש שאלות ששאלתי את עצמי בעקבות הפוסט:
1. בחמש וחצי, כשהוא עלה לי במייל – האם אני הקורא/ת הראשונה.
2. בשש- האם השנייה השלישית או אולי האחת עשר.
3. והכי חשובה- איך מתמודדים אם המידע הזה, שהוא מהסוג שפעם שמעת ואתה לא מצליח לשכוח למרות שלפחות כביכול הוא לא ממש משנה מבחינה מעשית. או בעברית פשוטה- האם בפעם העשירית שאקח את ה-183 עוד אשים לב לשמונה שנאלץ לעמוד על הראש?
4. (שאלת בונוס) והאם רק לי זה יקרה?
תשובות חלקיות:
1. אולי את ראשונה בישראל, אבל אל תשכחי שקוראי מאמריקה הם הראשונים, כי אצלם זה ערב, והם עוד נסערים מהבחירות שלהם.
2. אולי את 11 באמת, אבל עדיין זה מהמקדימים והמשכימים.
3. את תשימי לב, זה בטוח, אבל יותר חשוב לקחת רכב שיש לו גלגל רזרבי וג'ק.
4. זה קורה לכולנו (אבל מה קורה?)
א. טור חביב להפליא (מדאים ומאמםםם, מותר פעם בשנה ולא אבזבז אותם כל עוד נשארו כמעט חודשיים).
ב. אם עד כה נסעו חברי בארי בשובה ונחת במכוניות הגז אשר להם, הרי שמעתה הם מסובכים ומוטרדים עם אותיות הפוכות, ודעתם מוסחת וטרופה – שמא כבר אות מתה היא.
סמוך על החברים שאף אות או ספרה לא יעצרו אותם. זה היה פוסט תיאורטי בלבד שניסה לשמור על כבוד המספר "8", היקר לי מאד (אבל גם 4 ו-7 ו-2 חשובים לי).
גם לי יש תשובה לשאלות-השחר 3 ו-4 של אביבית:
את לא לבד. זה לא קורה רק לך. הואאאאאא* הדביק אותי ב"רגישות הטיפוגרפית המופרזת" הזו כבר בשחר ימי הלטרסט.
מאז, למשל, בכל פעם שאני חולפת עם הרכב ליד מושב בית עזרא – אני חייבת להאיץ, כדי לא לראות את מה שהםםםםם עשו שם לאות ע', בשלט הגנני מאיר העיניים בכניסה לישוב, המכריז באותיות של קידוש לבנה על היותו "בית עזרא", ונצפה היטב מימין לנוסעים בכביש 4 צפון, בין צומת ניצנים לצ' אמונים:
השכיבו אותה, את הע' הזו שלא חטאה לאיש, בתנוחה מוזרה של איש-בכיסא-נוח-לא-נוח, נטויה על גבה ומטה לנפול ימינה, תקועה ככה חסרת אונים, לא לבלוע ולא להקיא, לדראון עולם, קבל עם ועדה. וכל ההתעללות המשפילה הזו – רק בגלל שבפונט נרקיס תם הע' חורגת במקצת מתחת לקו הבסיס ועלולה לכן לגרום לאי-נוחות בשיחים שמתחת לשלט.
לא צילמתי, כי כאמור האצתי ולא האטתי, גם ככה זה גורם לפקק במחשבות שלי בכל פעם שאני עוברת שם. ועכשיו קרוב לוודאי שזה יגרום למחשבת OCD טורדנית גם לכל מי ש"שמע ולא מצליח לשכוח" (אחרי שכבר מזמן שכח את ההסבר החשוב אודות "מה זה שיתופי"). בכל פעם שתעברו שם אתם נידונים מעתה להיזכר ב-8 ההפוך שמודבק לכם על הרכב, ב-ע' המוּטה הזו, ובשאר ההתעללויות הקשות שאדם מבצע דרך קבע בחסרי-ישע הסובבים אותו, בלי שום סיבה, רק בגלל שהוא יכול.
*וגם אתההההה לא לבד. ומזל שלנו שיש צדיק אחד בסדום זו שלנו, שרב את ריבן של האוכלוסיות המוחלשות שאין באפשרותן להתקומם. אחד שלא יתן לנו להמשיך להעלים עין מעוולות בלתי נסלחות, להישאר אדישים ולעבור עליהן לסדר היום. כי מי שמקל ראשו בקוצו של 8 הפוך, גם אם נהפך שלא בכוונת זדון, "יכול בסוף, חס וחלילה" גם להקל ראש בכל שאר הדברים הלא תקינים שברומו של העולם ההפוך בו אנו חיים. אז קבל ח"ח על פועלך הרב, ותודה.
נדמה לי שהכתובת של "בית עזרא" היא אפילו לא בנרקיס תם, אלא באריאל הבעייתי משהו, אבל ייתכן ואני טועה. צריך לנסוע שם פעם אחת לאט-לאט, ואולי לצלם אפילו. זה נושא מאד חשוב, וכדאי שלא נישאר עם ספקות, לקראת הימים שיבואו עלינו עוד מעט.
הרגת אותי מצחוק… ואני חשבתי שלא מדברים על דברים כאלה שמפריעים לך בעין ואח"כ מפריעים לך במוח ואתה אומר: קיבינימט עם הפרטץ' הזה. אבל אני לעומתך כבר נגמלתי, אני חושב… ועוד בענין השיתופי, המודעות המתפרסמות חדשות לבקרים מעל לוחות המודעות, למי איכפת אם זה גרנולית או גרנוליט, אם זה טכס או טקס. בקיצור מעכשיו לעבור לאותיות מחשב מרובות נקודות ומקובלות על כולם.
לי איכפת. מה בגרנולית לא דיברו על ה״8״ שלי? אני המום, אני הולך לבדוק בגרנוליט של השכנים.
כותבים כך: ״טקס קציר העומר״ ו״טכס הכלולות״. באקדמיה מסבכים את הענייינים ומאפשרים את שתי האופציות, בתנאים מיוחדים. ראה הסבר מפותל באתר האקדמיה:
http://hebrew-academy.huji.ac.il/sheelot_teshuvot/MivharTeshuvot/Pages/23041202.aspx
הזכרת לי את ההרצאה הזאת:
http://www.pechakuchatlv.com/index/%D7%A9%D7%99-%D7%92%D7%95%D7%9C%D7%9F/
סביר להניח שהנושא והתובנות מוכרים לך, אבל להדיוטות בטיפוגרפיה זה מעניין מאוד.
תודה על הקישור, הרצאה מעניינת ויפה מאד. לא הכרתי אותה.
חלק מהדוגמאות עם ה-פס GO – מוכרות.
ממליץ לכל הקוראים להיכנס! והפוסט שלי על יחסי עם פרנקריהל עוד לא נכתב. כשיכתב, הוא יכתב בעופרת יצוקה.
הנה כל חובבי הטיפוגרפיה יוצאים מארונם… אז גם אני מודה באשמה. ואני לא מתכוון לגלות כמה זמן ביליתי בלבחור את הפונט הנכון ממש לכתיבת קוד.
אבל מה עם הריווח? הוא לא חשוב? הנה XKCD בנושא (זה קומיקס עם תמונה אחת, כנסו כנסו)
http://xkcd.com/1015/
גאוני!!