בחזרה לוואדי פילים ||| על הפיל והבעיה היהודית, ועדת פיל ופילים ספרותיים

כולם מחזל"שים בסוף השבוע הזה. לפעמים נדמה שהפועל הצבאי הכאילו-היתולי הזה, הוא ההנאה הגדולה של כותבים מכל הסוגים, פרשנים ומגיבים כאחד. ועד שיבואו החזל"ח והחזל"צ (חזרה לחירום וחזרה לצבע-אדום, בהתאמה) הבאים, נחזור כאן לשגרה שלנו ולדברי השטות הרגילים שלנו. והפעם – פילים.

פילים יש בארץ רק בספארי, ובבלוג הזה הוצע, כבר בראשית דרכו – בהקשר של פוסט על האדם הקדמון והחט-של-הפיל-הקדמון שנמצא אצלנו בוואדי – להקים את פארק-פילי-היוּרה. הפעם נדון בנושא לא כספיח למצב ההומו סאפיינס, אלא מהזווית של הפילים עצמם.
למען קוראינו החדשים, שלא הלכו איתנו במדבר ובוואדי את ארבעים הפוסטים הראשונים, נזכיר שוואדי פילים היה, ועודנו, אתר טיולי הטבע המועדף של ילדי הכפר במשך למעלה משישים שנה. שמו ניתן לו על-ידי הילדים האלה, בשל צורת הגבעות דמוית גבות של פילים. ובאמת ב-1975 נמצא באחד הערוצים האלה חט-של-פיל-קדמון (או בעברית פשוטה יותר: שן של פיל) המוכיח לדעת מומחי ארכיאולוגיה, שפילים קדמונים אכן שהו במקום, הרבה לפני כל הצרות שהביאו האנשים בני-כל-העמים שעברו ו/או נשארו באיזור.

ואדי פילים שלנו, הגבעות נדמו בעיני ילדי המקום כפילים. למעלה:תמונה מלפני 20 שנה. למטה: מאתמול

הפיל, כחיה גדולה וקצת לא קונבנציונלית (בכל אופן, אוזניים בלי פרופורציה וחדק משונה זה לא דבר שיש לכל חמור או אפילו חתול) הוא דמות בולטת במיוחד בספרי ילדים. הוא נחשב לחיה סימפטית וסובלנית, קצת כבדה ולא תמיד חכמה וממולחת, כמו הינשוף או השועל למשל. אבל הוא בהחלט נמנה עם הטובים, בניגוד לתנינים, צבועים, עקרבים ונחשים ואפילו גורילות (שקיבלו דימוי מפחיד, אף על פי שמספרים לי שהן בכלל צמחוניות ונחמדות למדי).

הבלוג הוויזואלי-חוויתי הזה אינו יכול לקבוע עמדה בשאלה הפילו-סופית אם הפיל הוא נחמד או לא-נחמד, אם הוא אויב או אוהב, ולכן יסתפק באזכורים של כמה מהפילים הבולטים שליוו ומלווים את ילדי ישראל, בארץ נטולת פילים (ורחמים) כמו שלנו.

עליקמא הקטן של מרים ברטוב הוצאת סיני, 1949 (מימין) ספר הפילפילים של אלונה פרנקל (משמאל)

תחילה פילים ישראליים: יש, כמובן, את הפיל של "עליקמא הקטן" של מרים ברטוב מ-1949, ויש את הפיל של פאול קור מ-1993 – "הפיל שרצה להיות הכי", ויש את ספר הפילפילים של אלונה פרנקל וגם את הפיל של אלונה פרנקל ב"נד-נד" של ביאליק לפעוטות (משום מה לא מצאתי את הספר, כרגע על מדף ספרי הנכדים, בטח נפל לתוך הארגז של הפליימוביל. כשאמצא – אביא סריקה מלאה) ויש את הפיל המעופף של אבנר כץ מהספר על חמור-עף. ויש וודאי עוד פילים רבים שפרחו מזיכרוני כרגע, אם תציינו בתגובות אולי אוסיף אותם לפלוגת הפילים הארצישראליים שלי.

הפיל שרצה להיות הכי של פאול קור, הוצאת דביר, 1993 (מימין – למעלה בסמארטפון)
והפיל מ"חמור-עף" של אבנר כץ, זמורה-ביתן, 2010 (משמאל – למטה בסמארטפון)

ויש הרבה הרבה פילים מתורגמים: פיל-נפיל של פו הדוב, דמבו הפיל המעופף של דיסני, קולונל האטי מספר הג'ונגל, הפיל הסמוי של הנסיך הקטן ועוד גדודים של פילים, לבנים ואפורים, כחולים ואפילו ורודים.

פילים מתורגמים מייצגים, מימין לשמאל ומלמעלה למטה: הפיל של פו הדוב, דמבו של דיסני, הפיל של "הנסיך הקטן", מצעד הפילים ב"ספר הג'ונגל" והפיל מהספר "טוב לחיות ערומות להיות", ציורים רון בארט, הוצאת הקיבוץ המאוחד, נדפס בדפוס בארי, 1974

ביטויי הפילים בעברית ובישראלית הם כל-כך רבים שנשאיר את המחקר היסודי לבלוגים המתמחים בלשון העברית ורק נציין את:
פילים בקנה הצבאי שזכה לאלפי קריקטורות שאולי עוד אעלה כאן.
משגע פילים האוניברסאלי (והיו גם מקרים שפיל השתגע ודרס את בעליו ומאלפו, דבר שלפעמים ניתן להבנה – הוא הרי שיגע אותו!).
יש את פיל בחנות חרסינה (מה הבעיה פה, אני לא רואה. איפה יש חרסינה של ממש בארץ שלנו, בה כולנו, או רובנו לפחות, פילים עם חדק של 105 מ"מ?).
וכמובן הפיל והשאלה היהודית שמקורו, על פי פרשנים שונים, הוא אולי בוועדת פיל, בכלל (שהיא, כידוע, הוועדה בראשות הלורד פיל שהמליצה על חלוקת הארץ בין היהודים והערבים ב-1936). אם זה נכון זהו אולי פיל אחד רחוק מדי.
ויש עוד גם זכרון של פיל – מה שמסתבר כנכון מבחינה זואולוגית, ומוביל אותנו לתכונות נוספות של הפיל (כפי שלמדתי במשך השנים ומהצצה בוויקיפדיה).

"פילים בקנה", צה"ל בהיתוליו, בעריכת יוש הלוי, מבחר קטעי הווי שראו אור ב "במחנה" ב 25 שנותיו הראשונות (מימין) ו"פילים בקנה", "איור" של המחבר מתוך עלון סיום קורס קצינים 1969 (כשהמחבר עוד חשב שייצא ממנו קצין פעלתן או מאייר פעיל, שני דברים שלא ממש קרו. (משמאל)

כבר שמענו שיש לנו הרבה מהמשותף עם הפילים: אורך החיים דומה, חוסר הישע של התינוק וההיריון הארוך (אצל הפילים 22 חודש! מסכנות הפילות) החיים בלהקות, הבגרות בגילאי העשרים (אצל הפילים! אצלנו זה הוזז לאחרונה לשנות השלושים, נדמה לי) וגם הרגלי האבל שלהם דומים לשלנו. ועוד נוסיף ששמענו שהפיל הוא מהחיות האינטליגנטיות בטבע, יחד עם השימפנזה, הדולפין ואולי גם האדם.

ההבדל הגדול בינינו ובין הפילים הוא בכך שאצלם הנקבות הן המנהיגות (בקרוב אולי גם אצלנו?), ובכך שהפילים אינם טריטוריאליים והם יצורים חברותיים מאד. הם גם נודדים למרחקים עצומים, עד מחצית היבשת, כמו שפעם אנחנו היינו, והפסקנו מסיבות לא ברורות, או הבטחה אלוהית כלשהי לארץ-מובטחת, שבינתיים עוד לא ממש התגשמה.

זהו, הייתי יכול למנות לכם עוד עשרות קישורים והקשרים לחיה החביבה, כי כידוע, יש לי זכרון של פיל, אבל לכל פוסט יש סוף, וגם לפילים, כמו לחמורים, צריך לשים גבולות. אז נסיים כאן ואולי נקפוץ לרגע לוואדי פילים, לראות אם פרחו כבר הסתווניות, אחרי שהנגמ"שים והטנקים עזבו את המקום.

קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.