בחזרה לוואדי פילים ||| על הפיל והבעיה היהודית, ועדת פיל ופילים ספרותיים

כולם מחזל"שים בסוף השבוע הזה. לפעמים נדמה שהפועל הצבאי הכאילו-היתולי הזה, הוא ההנאה הגדולה של כותבים מכל הסוגים, פרשנים ומגיבים כאחד. ועד שיבואו החזל"ח והחזל"צ (חזרה לחירום וחזרה לצבע-אדום, בהתאמה) הבאים, נחזור כאן לשגרה שלנו ולדברי השטות הרגילים שלנו. והפעם – פילים.

פילים יש בארץ רק בספארי, ובבלוג הזה הוצע, כבר בראשית דרכו – בהקשר של פוסט על האדם הקדמון והחט-של-הפיל-הקדמון שנמצא אצלנו בוואדי – להקים את פארק-פילי-היוּרה. הפעם נדון בנושא לא כספיח למצב ההומו סאפיינס, אלא מהזווית של הפילים עצמם.
למען קוראינו החדשים, שלא הלכו איתנו במדבר ובוואדי את ארבעים הפוסטים הראשונים, נזכיר שוואדי פילים היה, ועודנו, אתר טיולי הטבע המועדף של ילדי הכפר במשך למעלה משישים שנה. שמו ניתן לו על-ידי הילדים האלה, בשל צורת הגבעות דמוית גבות של פילים. ובאמת ב-1975 נמצא באחד הערוצים האלה חט-של-פיל-קדמון (או בעברית פשוטה יותר: שן של פיל) המוכיח לדעת מומחי ארכיאולוגיה, שפילים קדמונים אכן שהו במקום, הרבה לפני כל הצרות שהביאו האנשים בני-כל-העמים שעברו ו/או נשארו באיזור.

ואדי פילים שלנו, הגבעות נדמו בעיני ילדי המקום כפילים. למעלה:תמונה מלפני 20 שנה. למטה: מאתמול

הפיל, כחיה גדולה וקצת לא קונבנציונלית (בכל אופן, אוזניים בלי פרופורציה וחדק משונה זה לא דבר שיש לכל חמור או אפילו חתול) הוא דמות בולטת במיוחד בספרי ילדים. הוא נחשב לחיה סימפטית וסובלנית, קצת כבדה ולא תמיד חכמה וממולחת, כמו הינשוף או השועל למשל. אבל הוא בהחלט נמנה עם הטובים, בניגוד לתנינים, צבועים, עקרבים ונחשים ואפילו גורילות (שקיבלו דימוי מפחיד, אף על פי שמספרים לי שהן בכלל צמחוניות ונחמדות למדי).

הבלוג הוויזואלי-חוויתי הזה אינו יכול לקבוע עמדה בשאלה הפילו-סופית אם הפיל הוא נחמד או לא-נחמד, אם הוא אויב או אוהב, ולכן יסתפק באזכורים של כמה מהפילים הבולטים שליוו ומלווים את ילדי ישראל, בארץ נטולת פילים (ורחמים) כמו שלנו.

עליקמא הקטן של מרים ברטוב הוצאת סיני, 1949 (מימין) ספר הפילפילים של אלונה פרנקל (משמאל)

תחילה פילים ישראליים: יש, כמובן, את הפיל של "עליקמא הקטן" של מרים ברטוב מ-1949, ויש את הפיל של פאול קור מ-1993 – "הפיל שרצה להיות הכי", ויש את ספר הפילפילים של אלונה פרנקל וגם את הפיל של אלונה פרנקל ב"נד-נד" של ביאליק לפעוטות (משום מה לא מצאתי את הספר, כרגע על מדף ספרי הנכדים, בטח נפל לתוך הארגז של הפליימוביל. כשאמצא – אביא סריקה מלאה) ויש את הפיל המעופף של אבנר כץ מהספר על חמור-עף. ויש וודאי עוד פילים רבים שפרחו מזיכרוני כרגע, אם תציינו בתגובות אולי אוסיף אותם לפלוגת הפילים הארצישראליים שלי.


הפיל שרצה להיות הכי של פאול קור, הוצאת דביר, 1993 (מימין – למעלה בסמארטפון)
והפיל מ"חמור-עף" של אבנר כץ, זמורה-ביתן, 2010 (משמאל – למטה בסמארטפון)

ויש הרבה הרבה פילים מתורגמים: פיל-נפיל של פו הדוב, דמבו הפיל המעופף של דיסני, קולונל האטי מספר הג'ונגל, הפיל הסמוי של הנסיך הקטן ועוד גדודים של פילים, לבנים ואפורים, כחולים ואפילו ורודים.


פילים מתורגמים מייצגים, מימין לשמאל ומלמעלה למטה: הפיל של פו הדוב, דמבו של דיסני, הפיל של "הנסיך הקטן", מצעד הפילים ב"ספר הג'ונגל" והפיל מהספר "טוב לחיות ערומות להיות", ציורים רון בארט, הוצאת הקיבוץ המאוחד, נדפס בדפוס בארי, 1974

ביטויי הפילים בעברית ובישראלית הם כל-כך רבים שנשאיר את המחקר היסודי לבלוגים המתמחים בלשון העברית ורק נציין את:
פילים בקנה הצבאי שזכה לאלפי קריקטורות שאולי עוד אעלה כאן.
משגע פילים האוניברסאלי (והיו גם מקרים שפיל השתגע ודרס את בעליו ומאלפו, דבר שלפעמים ניתן להבנה – הוא הרי שיגע אותו!).
יש את פיל בחנות חרסינה (מה הבעיה פה, אני לא רואה. איפה יש חרסינה של ממש בארץ שלנו, בה כולנו, או רובנו לפחות, פילים עם חדק של 105 מ"מ?).
וכמובן הפיל והשאלה היהודית שמקורו, על פי פרשנים שונים, הוא אולי בוועדת פיל, בכלל (שהיא, כידוע, הוועדה בראשות הלורד פיל שהמליצה על חלוקת הארץ בין היהודים והערבים ב-1936). אם זה נכון זהו אולי פיל אחד רחוק מדי.
ויש עוד גם זכרון של פיל – מה שמסתבר כנכון מבחינה זואולוגית, ומוביל אותנו לתכונות נוספות של הפיל (כפי שלמדתי במשך השנים ומהצצה בוויקיפדיה).


"פילים בקנה", צה"ל בהיתוליו, בעריכת יוש הלוי, מבחר קטעי הווי שראו אור ב "במחנה" ב 25 שנותיו הראשונות (מימין) ו"פילים בקנה", "איור" של המחבר מתוך עלון סיום קורס קצינים 1969 (כשהמחבר עוד חשב שייצא ממנו קצין פעלתן או מאייר פעיל, שני דברים שלא ממש קרו. (משמאל)

כבר שמענו שיש לנו הרבה מהמשותף עם הפילים: אורך החיים דומה, חוסר הישע של התינוק וההיריון הארוך (אצל הפילים 22 חודש! מסכנות הפילות) החיים בלהקות, הבגרות בגילאי העשרים (אצל הפילים! אצלנו זה הוזז לאחרונה לשנות השלושים, נדמה לי) וגם הרגלי האבל שלהם דומים לשלנו. ועוד נוסיף ששמענו שהפיל הוא מהחיות האינטליגנטיות בטבע, יחד עם השימפנזה, הדולפין ואולי גם האדם.

ההבדל הגדול בינינו ובין הפילים הוא בכך שאצלם הנקבות הן המנהיגות (בקרוב אולי גם אצלנו?), ובכך שהפילים אינם טריטוריאליים והם יצורים חברותיים מאד. הם גם נודדים למרחקים עצומים, עד מחצית היבשת, כמו שפעם אנחנו היינו, והפסקנו מסיבות לא ברורות, או הבטחה אלוהית כלשהי לארץ-מובטחת, שבינתיים עוד לא ממש התגשמה.

זהו, הייתי יכול למנות לכם עוד עשרות קישורים והקשרים לחיה החביבה, כי כידוע, יש לי זכרון של פיל, אבל לכל פוסט יש סוף, וגם לפילים, כמו לחמורים, צריך לשים גבולות. אז נסיים כאן ואולי נקפוץ לרגע לוואדי פילים, לראות אם פרחו כבר הסתווניות, אחרי שהנגמ"שים והטנקים עזבו את המקום.

קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פוסט זה פורסם בקטגוריה איורים, גלויות, היסטוריה, טבע ונוף, ישראל, ספרי ילדים, קיבוץ, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על בחזרה לוואדי פילים ||| על הפיל והבעיה היהודית, ועדת פיל ופילים ספרותיים

  1. אורי הגיב:

    2 דקות לפני שקראתי את הסיפא של הבלוג הזה, אומרת לי רעייתי (שתחיה) שצריך ללכת לואדי לראות אם פרחה הסתוונית…

    • סמדר הגיב:

      בדקתי הבוקר ליד ואדי פילים ווידאתי: אכן, פרחה הסתוונית. כהרגלה מדי נובמבר, לאחר גשם וחצי.
      אתה הולך ב"דרך הבנים" לכיוון מערב, שם יש הרבה כדנים ובן-חצב'ים, ואז אתה יוצא ממנה וממשיך בשביל האופניים לכיוון עזה – ועולה על דרך הסתווניות. (לא מומלץ להמשיך עד עזה, נראה לי שהוורוד נגמר הרבה לפני).

      • igalz הגיב:

        הלכנו במסלול מעל הוואדי וראינו מאות, אם לא אלפי, סתווניות. הבעייה שהמחבר, משום מה, מרוב המילים והפוסטים לא היה משוכנע בסתווניותן. הן הי זכורות לי יותר גדולות. אבל המגדיר אמר את דברו. ובכן כן – החיילים (חלק) חזרו הביתה, והסתווניות באמת הגיעו.

    • igalz הגיב:

      ובאמת כשהלכנו שם ליד הוואדי, מצאנו את רעייתך (שתחיה) מצלמת סתווניות. מי היה מאמין?

  2. סמדר הגיב:

    טוב, אז תרומתי הצנועה לפיל-פוסט המקיף והמעמיק שלך, היא: אבא פיל מהספר גן גורים, שמן הסתם נשמט בטעות מפלוגת הפילים הארצישראליים של ילדותנו.
    מכיוון שעליית הגג שלי אינה מפותחת כמו שלך, מצאתי את האיור הבלתי נשכח שלו בגוגל [כנס-כנס] (לקוח מאתר "הפנקס – כתב עת מקוון לספרות ותרבות ילדים", שכבר הזכרת פעם), כשהתמונה כוללת גם כמה חרוזים לא הכי פוליטיקלי-קורקט, אלה:

    אבא פיל? אבא פיל?
    אלף לחם הוא אוכל!…
    …הָם הרבה! הָם הרבה!
    כל הלחם מתחבא
    פה בבטן הגדולה –
    איזה כוח אכילה!

    פיל חשוב זה תופס מקום גבוה במצעד-זכרונות-הפילים שלי, אולי בזכות הפורמט המוארך הלא שגרתי והזָכיר של הספר "גן גורים", שבמקרה זה סייע להמחשת גובהה של ערימת האלף-לחם שאבא-פיל צורך מדי יום.
    עכשיו שאני מסתכלת על זה שוב (בילדותי השניה), אני מבינה שהערימה המרשימה הזו שימשה לי כנראה השראה בלתי מודעת לערימה לא נמוכה אחרת של הם-הרבה-הרבה ככרות לחם…

  3. igalz הגיב:

    גם כאן לא ראיתי מתחת לאף. יש לנו את ״גן גורים״ במהדורה חדישה ומבריקה, אבל מכיוון שהוא לא היה מספרי ילדותי, הראשונה וגם השנייה, שכחתי אותו. אצרף אותו עם כל הלחמים המופרזים שלו.

  4. דני הגיב:

    ואפשר להוסיף עוד כמה פילים מההסטוריה של ארץ ישראל.
    הראשון – סר לורנס אלפנט ( האמת כתוב אוליפנט) שעזר לנו קצת ביישוב הארץ http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%A1_%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%A4%D7%A0%D7%98 ו
    השני – ויוסי אלפנט הזכור מ"אהוד בנאי והפליטים" שהלך לעולמו לפני 21 שנים כפי שמתואר בקישור לכתבה "זיכרון של פיל" http://www.mako.co.il/music-Magazine/articles/Article-b38b1c055e74231006.htm

    והפיל האחרון (כרגע) פיל הקשור לחג חנוכה הבא עלינו לטובה, הפיל שמחץ את אלעזר החשמונאי ואפשר להרחיב גם בקישור "הפיל והבעיה היהודית" http://www.e-mago.co.il/Editor/history-1352.htm

  5. הלל י. (לשעבר ניו) הגיב:

    מה עם פיל אונשפיגל? (או שזה בכלל טיל? או שזה בכלל אונשפיגלר? כן, אני ממחזר, אני יודע, אבל אף פעם אי אפשר ליפול עם שפיגלר.)

כתיבת תגובה

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.