בסוף השבוע פורסמה ב"הארץ" רשימת-תגובה לראיון המחכים/מפחיד מלפני שבועיים עם פול ארליך. עודד כרמלי מתפלמס עם נביא הזעם הדמוגרפי האמריקאי שטוען שאו-טו-טו אין איפה להכניס בני-אדם נוספים על הכדור שלנו.
כבר ציינתי שאינני קרטוגרף – אף על פי שנושא המפות קרוב לליבי, כפי שכבר ראיתם הרבה פעמים בבלוג הזה – ואינני סיסמוגרף, וודאי שדמוגרף אינני. (מכל תוארי ה"גרף" שירדו על העולם – התואר הכי קרוב שאוכל להתהדר בו הוא "טיפוגרף", וגם זה בערבון מוגבל. רק על-פי מה שלמדתי לפני כמה עשרות שנים בשיעורי הטיפוגרפיה בבצלאל. ומאז זרמו בקטלוגים הרבה פונטים עבריים, סריפיים וסן-סריפיים, חדשים ומתחדשים – וגם הידע הזה נשטף בחלקו ב"אביב הטיפוגרפי החדש").
לצערי, גם אינפוגרף מודרני כבר לא אהיה, אף כי גם נושא זה של תיאור גרפי של דברים ותהליכים במציאות חיינו – מה שנקרא כיום "אינפוגרפיקה" – קרוב לליבי מאז ומתמיד. ומכיוון שהויכוח הדמוגרפי בין מומחי התפוצצות האוכלוסין לא הוכרע עדיין, החלטתי להביא כאן כמה דוגמאות אינפוגרפיות, המנסות להמחיש את התיאוריות הסותרות של שני הצדדים – חסידי ההתפוצצות ומכחישיה.
פול ארליך טוען שיש להקטין את שיעור הגידול האנושי "הפתרון הפשטני והסכמטי ביותר בנמצא מציע שני ילדים למשפחה. שניים שמחליפים שניים". ועוד הוא אומר: "משערים שאם כל תושבי העולם היו צורכים משאבים באופן שווה, כדור הארץ יכול היה להכיל 15 מיליארד איש".
אם היינו צורכים משאבים באופן שווה (אבל כמה?), היה כדור הארץ מספיק ל-15 מיליארד בני אדם (מימין) והמשפחה האידיאלית על-פי ארליך: "אחד תמורת אחד" – זוג הורים וזוג ילדים (משמאל)
אבל "אם רוצים אורח חיים כמו זה שבישראל לכל תושבי העולם, כדור הארץ יכול לספק משאבים רק לשני מיליארד בני אדם”. ישראל מאוכלסת יתר על המידה, לפי טביעת הרגל האקולוגית (מדד שמכמת את המשאבים הנדרשים ואת יכולת ההכלה של מזהמים ביחס לגודל האוכלוסייה). במדד המקומי שפורסם ב–2007 נקבע כי "אם כל תושבי העולם היו חיים ברמת החיים של ישראלי ממוצע היו נדרשים שלושה כדורי ארץ". (קטעים מראיון עם נטע אחיטוב, "הארץ", 1.12.2012 המלווים באינפוגרפיקה יפה אבל עם דגשים אחרים).
אם כולם היו חיים (טוב?) כמו בישראל, היינו צריכים 3 כדורי ארץ (כל דמות כאן מייצגת מיליארד בני אדם)
ואילו עודד כרמלי מביא ב"הארץ" מ- 8.12.2012 נתונים שונים מאוד ומאירי עיניים, המוכיחים כלשונו ש"אם יש בעיה דמוגרפית היא הפוכה לגמרי… אנשים צעירים הם משאב במחסור" עד כדי כך ש"העיירה היפאנית ימצ'ורי, למשל, מציעה 4,600 דולר לכל לידה, פלוס 460 דולר לכל שנה מעשר שנותיו של הרך הנולד". סכום שוודאי יספיק לרכישת ערכות פליימוביל רבות, ואפילו לקניית אייפון לרך הנולד הזה בהגיעו לגיל 10, כמקובל (ההשערה בסוף היא לא ציטוט של כרמלי, כמובן).
ההמחשות שמביא כרמלי הן מאירות עיניים, אבל חשבתי שאילו היה מציג אותן ב"אינפוגרפיקה" מתאימה הן היו מאירות עיניים רבות יותר, ומלמדות כמה, על פי שיטתו, שוגים כל נביאי-החורבן של התפוצצות-האוכלוסין. הנה ההמחשה לדוגמאות של כרמלי:
"אם כל בני האדם בעולם [כ-7 מיליארד, על-פי נתוני האו"ם], היו עומדים במרחק נגיעה זה מזה, הם היו תופסים את כל שטח ישראל, לא כולל יהודה, שומרון, עזה, רמת הגולן ומזרח ירושלים. וזהו. כל שאר העולם היה ריק מאדם".
"צפיפות האוכלוסין בתל-אביב היא 7,995 תושבים לקמ"ר. אם כל בני האדם היו בתל-אביב אחת גדולה, עיר העולם הזאת הייתה תופסת את כל השטח של מצרים. וזהו. כל שאר העולם היה שמורת טבע אחת שמחה"
כל בני האדם בעולם היו נכנסים (במרחק נגיעה) לישראל בגבולות 67 (למעלה)
ובצפיפות אוכלוסין ממוצעת של תל-אביב – הייתה כל האנושות נכנסת למצרים. וכל היתר – פנוי למה שתרצו (על פי עודד כרמלי, "הארץ")
כרמלי עוד ממשיך ומתפלמס עם התיאוריות על גידול האוכלוסין ומביא נתונים הפוכים לחלוטין מנתוניו של ארליך, אבל בשביל לקרוא את כל זה – כדאי שתעשו זאת מכלי ראשון. בהחלט מאמר מאלף.
ואני שכאמור אינני דמוגרף, בחרתי בהזדמנות זו להביא עוד כמה ציטוטים גרפיים. הראשון – העטיפה הפנימית של אטלס ברוור מ-1971 ובו "אינפוגרפיקה" דמוגרפית ישנה אבל מעניינת. בימים ההם עוד לא היו אילוסטרייטור ופוטושופ (מי היה מאמין?) וגם לא מורסי וארדואן, ובכל אופן כבר אז עמדו עלינו דמויות של ענקים ממצרים ומטורקיה ואיימו, כגולית הפלשתי בזמנו, מבחינה דמוגרפית וגיאוגרפית כאחד. (התוספות הגרפיות המקשטות את האיורים הן ביטוי של הילדה בעלת האטלס, מבנות המשפחה, והן נועדו למחות נגד המצב, או לעשות צחוקים מהמורה לגיאוגרפיה ומהספרים המכובדים).
ואיור נוסף שנראה לי מתאים לכאן הוא הכרזה השלישית בסדרה "צפון, מרכז, דרום" שאת שתי קודמותיה כבר פרסמתי כאן. באיור זה של "3 מכתשים בנגב" (שוב, אני מתנצל על איכות הצילום) נראים שלושת המכתשים, אתרי הטיולים ותיירות הפנים הגדולים שלנו, כשהם מסודרים בתבנית "מטבחית" או "הום-סנטרית" – 3 מכתשים במבצע: "קטן" (S), "גדול" (L) ו"רמון" שבטעות סומן EL במקום הצורה הנפוצה יותר למידות גדולות – XL.
הכרזה גם מרמזת על כך, שלא רק כל העולם (חוץ ממצרים, על פי כרמלי) פנוי לאוכלוסין, גם חצי מארצנו – מקו צפון הנגב (בו אנחנו גרים, וגם כאן לא צפוף במיוחד) ועד אילת – פנוי כמעט לגמרי להתיישבות או פשוט לאנשים שרוצים לחיות חיים טובים. אתם בטח שואלים: איזה מין חיים יכולים להיות בנגב החם והמרוחק הזה, ללא בריזה הנושבת מן הים והרים מושלגים ונוף אורבני תוסס. ואענה לכם שאת הבריזה, קשה לי להאמין שאתם מרגישים שם בין-חדרה-לגדרה, והרים מושלגים – זה בשוויץ ובאוסטריה, וכשבחרמון כבר יורד שלג, עד שהפקקים בדרך אליו נפתחים – הוא כבר נמס לגמרי. ונוף אורבני, אם הוא כל-כך עדיף בעיניכם על נופים נגביים עם הוד והדר קדמוניים – זה בידינו, אפשר לסדר את זה!
לאס וגאס בנגב: אם תרצו נוכל לבנות אותה עבורכם, התשתית כבר מוכנה
תמיד נוכל לבנות במרכז הנגב, בלב המדבר, את לאס וגאס שלנו, ולהפוך אותה למה שתרצו: קריה מדעית-תרבותית משגשגת או עיר הימורים-ובידור מושחתת, או כל מה שנרצה. והרעיון הזה, שכבר בן גוריון (וגם לובה אליאב) חלמו עליו וניסו להגשימו בעצמם, יכול, אם תרצו (גייסנו גם את הרצל לקמפיין, בלי שירגיש) להתגשם כבר בשנת הכספים הבאה (אפשר גם לנצל, לצורך התשתיות, את המחנה הגדול שהקימו עבור הפליטים, ושמעתי שהוא עומד שומם לגמרי, עקב מחסור בפליטים, ממש כך!).
ניו תל-אביב, תכנון משוער לעיר שאולי תקום בנגב בשנת הכספים הבאה (או זו שאחריה)
ואם לא תרצו את הרעיון של לאס וגאס הישראלית, יש לי רעיון אלטרנטיבי – בואו נקים בין מצפה רמון לאילת את "ניו תל-אביב", נקים מחדש את אחוזת בית מדרום למכתש רמון ונבנה עליה את גימנסיה הרצליה ואת כלבו שלום, נגייס את דיזנגוף או את חיים רמון (או דן מרידור ובני בגין, שהתפנו) כראש העיר הראשון, נשמור על כיכר דיזנגוף הישנה, לא נבנה את כיכר אתרים ונשאיר את היכל התרבות והבימה וגן השקמים כמו שהיו. בקיצור נלמד מהשגיאות ונבנה עיר למופת ואז נקרא לכולכם: תל-אביבים, חיזרו הביתה, לנגב! (חצי שעה טיסה מתל-אביב-הישנה-של-הפקקים-והפקחים, או פחות משעתיים בכביש שש המורחב). רדו לנגב, אנחנו כבר כאן מחכים לכם בסיבוב (סעד), במובן הטוב של המילה, או "פשוטו-כמשמעו".
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
קווים ונקודות 
"בנגב ייבחן העם בישראל ומדינתו – כי רק במאמץ מלוכד של עם מתנדב ומדינה מתכננת ומבצעת נוכל למשימה הגדולה של הפרחת השממה וישובה. מאמץ זה יקבע גורלה של מדינת ישראל ומעמדו של עמנו בתולדות המין האנושי." (-) דוד בן-גוריון, 1955
אכן, דרוש מאמץ מלוכד של עם מתנדב ומדינה מתכננת ומבצעת – על מנת להתגבר על נטייתו של "אעם", באשר הוא חלק מהמין האנושי – להצטופף זה לזה ולהתנקז ביחד אל מקומות הנמוכים, תוך השארת טביעת רגל אקולוגית מבוצבצת על הרצפה שאך זה נשטפה…
הפתרון – פוטושופ לכל פועל!
דוד צדק!
תהיה שעלתה בי בעקבות המאמרים שהפנת אליהם (כמובן שקראתי את כולם במועד פרסומם, הנושא הדמוגרפי יקר ללבי) : אם מחסור בצעירים עובדים הוא בעיה של מקומות עם ריבוי שלילי, מדוע אחוז הצעירים המובטלים באירופה כל כך גדול? יכול להיות שאף אחד מהמומחים האלה לא באמת יודע על מה הוא מדבר?
ובנוגע להצעה שלך: אני חושבת שצריך להשאיר את הנגב לנגב, למה להרוס אותו בכבישים ובאנשים?
חבל שאת לא מקבלת את ההצעה שלי ושל ב״ג (הוא היה קודם). הנגב קורא לכם. ובאשר לצפיפות האוכלוסין – שימשיכו להתווכח עד שיהיו 15 מיליארד, ואז נראה אם נשאר מקום ואוכל בשביל כל המצטופפים.
אני בכלל רוצה לערבב כאן נושאים של שני בלוגים שלך ולדבר על צפיפות שלטים, מרגע שאתה עולה צפונה, מגדרה חדרה עד חיפה נהריה כל הנוף הנראה מהכביש הוא רקע לשלטים עם קשקשת- פטפטת שיווקית ומעיקה.
אצלנו, למרות שהבאת תמונות של שלטים מקומיים הם במקבצים קטנים ולא על הכביש הראשי. נדמה לי שמי שדואג לנו בעניין הן המועצות המקומיות ואני מאד מקווה שהן יצליחו לשמור על זה.