את ההדגשות והתוספות באדום – הוספתי היום אחרי ״חרבות ברזל״ או ״השבת השחורה״ או איך שתרצו לקרוא ל״סבב״ שמסתובב כבר חודשיים כמו סביבון שאיבד את הכיוון…
"אצלנו אין בתי קולנוע / ואין גם מגרדי שחקים / אבל ישנו מגדל גבוה / אותו רואים למרחקים…" – את השורות הפותחות לשיר של מרדכי אמיתי, מהספר הכפרי-קיבוצי-לוקאל-פטריוטי "אצלנו", ציטטתי רק לפני שלושה פוסטים.
כשדליתי ממעמקי זכרוני הילדותי את המילים, ואחר-כך כשסרקתי את האיור הנפלא של שרגא ווייל, קפץ לי בראש הנושא של מגדלי-מים ומגדלים אחרים, שמוזר שלא טיפלתי בהם עדיין בבלוג הזה. שהרי עיסוק מרכזי אצלי הוא תיאור "חווית הפריפריה – הכפריות בראי הזמן והמקום".
מגדל המים ליד בית הביטחון בנחביר: אתר מורשת בגובה 11 מ'
בפוסט הזה אני מתכוון לתקן את הפספוס ולתת למגדלי המים (ומגדלים אחרים) את המקום הראוי להם. ומכיוון שמדובר (כפי שאני מציין תמיד) בבלוג חוויתי-ויזואלי ולא מחקרי גרידא – כל מה שיובא בהמשך הוא רצף ויזואלי-נוסטלגי-קונצפטואלי, ולא מחקר של תולדות "חומה ומגדל" או "מקומו של מגדל בבל בסיפורי המקרא".
כפי שלמדנו, מגדלים תמיד שימשו את האדם (מרגע שלמד לבנות בטיט ובבוץ) ליצירת מונומנטים המנסים לסמל שליטה על שטח, או תצפית היקפית למטרות אבטחת הישובים (הכפרים, ואחר-כך גם הערים). ודי אם נביא אוסף תמונות, מקרי אך מייצג, ממגדל בבל ועד מגדלים של תרבות המאיה והאינקה ומגדלים מאירופה, ובעצם מכל מקום אליו הגיע ההומו-סאפיינס במסעותיו לגילוי העולם (וגם לקילקולו, בואו נודה).
מגדלים בעולם: מגדל בבל בציור של פיטר ברויגל (מימין), מגדל האינקה (במרכז) מגדל המאיה (משמאל)
ומהקדמה היסטורית בלתי מחייבת זו, אני מדלג ישר לימי "חומה ומגדל", אז שימש המגדל (בדרך כלל, עשוי מעץ) להכרזה על הקמת ישוב עברי בארצנו. כזה שהשלטונות לא יכלו לפרקו, בשל חוק עותומני כלשהו. ומכאן קצרה הדרך אל הכפר שלנו, שהיה (כפי שכבר סופר כאן) אחד מ-11 ישובים שהוקמו במוצאי יום כיפור תש"ז (1946) במטרה (שהצליחה, אגב) ליצור נוכחות יהודית בנגב הצפוני והמערבי.
בניית המגדל בנחביר ב-1947: 11 מטר גובהו, 7 מטר קוטרו. נבנה על ידי סולל בונה
מיד לאחר העלייה להתיישבות התפנו מייסדי הכפר (בעזרת סולל-בונה) להקמת מגדל מים גבוה של 11 מטר, יצוק מבטון ומשקיף על סביבותיו. מהמגדל ניתן היה (וניתן גם היום, למי שמעז לטפס) להשקיף עד הים הלא-רחוק של עזה וגם על הוואדיות והשדות שמסביב. ובמקביל לבניית המגדל התחילו לחרוש את אותם שדות (ולנסות לסתום את הוואדיות, במבצע שלא צלח) ולזרוע חיטה ואפילו לנטוע מטעי אגבות לצורך ייצור חבלים.
היוזמה של החבלים התבררה כמופרכת לחלוטין – כי מי צריך חבלים ארצישראליים תוצרת הנגב, כשאפשר (שישים שנה מאוחר יותר) לקנות, בחצי מחיר, חבלים מצוינים מפלסטיק תוצרת סין (חבלים שהופכים את חבל הארץ שלנו לבלתי כלכלי, לפחות מבחינת ייצור חבלים וחוטי שפגט).
אבל נחזור למגדלים (איך זה קורה לי תמיד שאני מתחיל במגדל ומסיים בחבל-של-אגבות?). עם תום המלחמה (אני כבר לא מציין איזו מלחמה, כי אתם כבר מכירים את הסיפור, וגם בעצם – המלחמה אף פעם לא באמת תמה) עבר הכפר 3 ק"מ מזרחה, וגם שם, לצד האוהלים בהם גרו החלוצים הכפריים, נבנה מיד מגדל מים – 8 מטר גובהו – ובראשו הוצבה חנוכיה מפוארת מצינורות מתכת (שאגב, עיצב אותה אביו של המחבר, המתגאה בכך עד היום) שאמנם מאז קוצרו הקנים שלה, מסיבות פרקטיות של תחזוקת הנורות שבראש הקנים, אבל היא עדיין מתנוססת בראש המגדל. ובדיוק עכשיו כשחג החנוכה מגיע – ידלקו תשעת נורותיה באור יקרות, שיאיר את כיכר הכפר (רחבת הגרנוליט, בעצם) וישווה לה חגיגיות-שלאחר-הקסאמים. וחנוכיה/מנורה זו היא , אולי, אור לגויים (או שמא, שמחת עניים) של מתיישבי הפריפריה, שכל אחד מהם הוא "אור קטן", אבל כולם יחד הם "אור איתן" המהבהב ומצהיר: "סורה חושך, הלאה שחור, סורה מפני האור!"
הצבת החנוכיה בראש המגדל, במבצע הנדסי מורכב, לאחר שיפוצים שנעשו בה
מגדל המים בשנות ה-60 כשעוד היה נהוג להניף שני דגלים (מימין), מגדל המים ובחזיתו 3 פסלים של יחיאל שמי שהוצבו ב-1984(משמאל)
המגדל משמש, לאורך הדורות, כסימבול העיקרי של העיר (וגם הכפר). ראו את מגדל דוד בירושלים, מגדלי עזריאלי בתל אביב, הביג-בן בלונדון, מגדל אייפל בפריז ואין צורך להמשיך ולמנות. מגדל המים, שהתחלף בהמשך למגדל-הדפוס (הגבוה לא פחות), שימש אצלנו כמוטיב חוזר בכרזות "אני גדול" שעיצבנו והדפסנו במהלך השנים, עבור מדידת צמיחת ילדי הכפר, כמקובל בתרבויות המערב המקדשות צמיחה.
על העיצוב הלקטני-מקומי לא כדאי להכביר מילים, אין פה פריצת דרך עיצובית משמעותית – אבל ראוי להדגיש את סקלת המדידה שהשתנתה, ככל שהשתנו טכנולוגיות ההדפסה והתאפשרה הדפסת גיליונות ארוכים יותר. הילדים, לעומת זאת, המשיכו לגבוה במידה הממוצעת המקובלת, אף ילד לא צמח לגובה 2.20 מ', למרות שהפוסטר איפשר זאת.
מגדל המים ומגדל הדפוס כסרגל מדידה לנערי הכפר: למרות האפשרות, אף אחד לא הגיע ל-2.20 מ'
לקראת חג המשק בנושא ״ילדות בבארי״ שהיה אמור להתקיים בשבת 7.10.2023 בבוקר. נקטר הכינה גרסה חדשה למד הגובה וזה היה אמור להיות חלק מהמתנות במשחק "חפש את המטמון" (אנחנו עוד נדפיס ונחלק גם את הגירסה הזו לילדי בארי 2024)
וכמובן שאני לא מתאפק, כבן פריפריה גאה, לקנטר ולהתריס קצת בפני מגדלי העיר המודרניים השונים – מעזריאלי ועד אקירוב, שעם כל הכבוד לגובהם וליופי הארכיטקטורה (השנויה במחלוקת מסוימת) שלהם – אין בהם את ההדר הראשוני העשוי בטון גולמי והפשוט כל-כך שיש במגדלי הכפר (שלנו ושל כל כפרי ישראל). אמנם גם אנחנו עלינו פעם לקומה האחרונה של עזריאלי (לאקירוב לא ניסינו!) אבל עם כל הכבוד – זה לא אותו דבר! הגובה לא תמיד קובע, חשוב גם העיתוי והמיקום. ואומר זאת בצניעות רבה ולוקאל-פטריוטית: " המגדל שלנו שווה יותר!" (אולי רק "המתבן של מזרע" עולה עליו).
נערים מטפסים על "המגדל" (מימין – ביום) ומגדלי עזריאלי (בתל אביב – בלילה)
"אצלנו אין בתי קולנוע / ואין גם מגרדי שחקים / אבל ישנו מגדל גבוה / אותו רואים למרחקים…"
צילום מגדל המים 5.12.2023 – אחרי ״השבת השחורה״. המגדל נותר במקומו עם כרזת ״בשבילנו זה בית״ שהכנתי והודפסה בדפוס בארי ימים ספורים אחרי ״השבת ההיא״. למרגלות המגדל רחבת המייסדים שנחנכה ערב לפני השבת.
בואו אלינו, אלינו לכפר (כשיהיה מותר…) – טפסו על הסולם הרעוע הצמוד למגדל ותראו נוף שלא ראיתם מעולם. בעצם, לא תראו כמעט כלום, כי מאז הקמתו, צמחו העצים והצמרות מסתירות את רוב הפנורמה שהייתם יכולים לראות אם הייתם באים בשנות ה-50 וה-60 וה-70, אבל גם צמרות עצים זה מראה מרנין, שאפשר להתגאות ולשמוח בו.
ואם כבר עלינו על המגדל, נדליק את החנוכיה שבראשו ונאמר לכל עם-ישראל: חג חנוכה שמח! שיהיה הרבה אור, בראש המגדל וגם למרגלותיו.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
קווים ונקודות 
לנו בנירים יש חולצה מיתולוגית שעדיין מודפסת שוב ושוב ונמכרת כמתנה פופולארית לילדים ואורחים. על החולצה הדפס כתוב פריז לונדון ניו יורק נירים וליד כל שם המגדל שלו: פסל החירות, איפל, ביג בן והאסם שלנו
כמו שאמרתי: כל כפר צריך מגדל, או חולצה… או מרפסת…
מעל המגדל סביב אשקיפה… איזה רצף מגדלים מאיר עיניים ומגביה עוף!
אני מסתכלת בפוסטר "כמה אני גדול" שלך על כל וריאציותיו הפופולאריות, ומהרהרת באבולוציה שלו, כ"ייצוג ויזואלי של מציאות חיינו", המשתנה ומתפתחת עם השנים.
מגדל המים החלוצי-היסטורי כבר מזמן הוחלף בפוסטר במגדל עוזריאלי התעשייתי, שני הדגלים הפכו לדגל המדינה/דגל אורנג' (פרסונליזציה לפי הענין), סקלת המדידה התארכה עם התפתחות טכנולוגיות הדפוס… הילדים המקומיים לעומתה אמנם ממשיכים לצמוח בתוך טווח עקומת הגדילה המקובלת – אך לא ניתן עוד לומר זאת גם על העצים המקומיים!
שים לב לאקליפטוסים שנטועים במציאות בחזית מגדל הדפוס: כיוון שנבחר זן חסון במיוחד (אקליפטוס טורלי כמדומני), הוא השכיל לצמוח מעבר לכל הסקאלות ובהתעלמות גמורה מכל תכנון עיצובי של הנוף. בימינו הוא מגיע עד לגובה הלוגו "דפוס בארי" שבראש המגדל, מהלך גבוה בהרבה מ-12 או כמה המטרים המצופים ממנו, כך שצמרתו מזמן מסתירה דרך קבע את עיקר הכתוב [דרוש צילום]. לבא בשער הכפר ובחניית המפעל נשאר רק לנחש, מיהו אותו מפעל "..ארי" המצויין הזה, שמתנשא לכזה גובה, בכזו עוצמה אנונימית…?!
כי כן, יש מי שקורא תיגר על המגדל הזה, וכופה עליו בהכרח צניעות מסוימת ומבורכת.
(לפני הדפסת המהדורה הבאה, בפרינטררם או בביקור הבא של פרטנר, תשים לב למתוח ורטיקלית גם את האקליפטוס-עוג שבחזית המגדל, כדי שהפוסטר ימשיך לייצג נאמנה את מציאות חיינו המשתנה לנגד עינינו.)
חג אורים ומגדלים שמח!
אולי צריך להפוך את היוצרות: לשים את השלט עם שם העץ ״אקליפטוס טורלי״ (דרושה תמונה) בגווני הירוק-בהיר-על-ירוק-כהה – בגדול למעלה! ואת השלט ״דפוס בארי״ בקטן למטה, למרגלות העץ שהחזיר אותנו לפרופורציות (תמונה, אולי תבוא בפייסבוק)