איי לייק מק! ||| חצי יובל לחיי עם המקינטוש. זיכרונות ממוחשבים

(הערה לפני הסקירה ה"גרפי-טכנו-היסטורית": כל האירועים שיתוארו בפוסט הזה – מתוארים על פי מיטב זכרוני הקצר. יתכן מאד שקרו קצת אחרת. המבט כאן הוא אישי ומתאר היסטוריה שממשיכה להתגלגל. תיקונים ותוספות – יתקבלו בברכה!).

1988, ארבע שנים אחרי "1984" של אורוול ובעיקר אחרי סרטון הפרסומת "1984" של חברת "אפל" ששינה את עולם המחשבים (שעד אז נשלט על-ידי "הענק הכחול" IBM) ואולי גם את עולם הפירסום.
שום דבר נורא לא קרה אחרי זה. כלומר, העולם המשיך להשתגע. וה"גרפיקה" התחילה להתמחשב.

סרטון הפרסום הקצרצר למקינטוש הראשון, "1984": העולם עומד להשתנות!!!

בגיל שבו רבי עקיבא התחיל ללמוד (וסליחה על ההשוואה. הכוונה לגיל בלבד!!!) גיליתי, או אולי גילו לי, את המחשב. זאת אומרת לא את המחשב, את המקינטוש!
עד אז מחשבים היו המסך השחור הזה, עם האותיות הירוקות המרצדות ש"אנשי מחשבים" ידעו להוציא ממנו, בעזרת מדפסות סיכות מסורבלות, פלט של "ניירות-זברה" עם שורות מחשב הכוללות נתונים. חשובים ככל שיהיו, הנתונים האלה לא גרמו לי שום התפעלות או רצון להיות מעורב בטכנולוגיה המשעממת הזאת.
ואז, ב-1988, הגעתי לחנות-המחשבים הקטנה הזאת ברחוב המלך ג'ורג' בתל-אביב ולמדתי שם להזיז את העכבר (שהיה אז מרובע לגמרי). אחרי שכמה פעמים הוא "ברח" לי לקצה השולחן כשעשיתי את התנועות החובבניות של מתלמד, למדתי איך להפעיל את המק ונפלתי ברשתו (אתרנט קראו לה, נדמה לי).

     
מימין – המק הראשון אצלנו (סוף שנת ה-80) וסמל אפל. משמאל – מחשב IBM עם DOS: ירוק ומרובע

מאז – העולם (המקצועי) נראה אחרת. רכשנו לעבודה את המקינטוש הראשון ונשביתי בקסמיו. ואיזה קסמים אלה היו! התוכנות "שרטוטית" (MacDraw) ו"ציורית" (MacPaint) שאיפשרו לשרטט ולצייר קווים וציורים ולבנות טפסים עם אותיות ורשתות – והכול עם מכשיר אחד בגודל של מיקסר קטן!

עד אז, יש לדעת, כל הגרפיקה נעשתה בשלבים מייגעים (וזה כבר אחרי תקופת דפוס-הבלט): קודם שירטטו קווים ברפידוגרף על גבי נייר מילימטרי, אחר-כך גזרו והדביקו שורות טקסט מיריעות של ברומייד (נייר צילום) שהופקו בסדר-צלם, ואז צילמו צילומי ביניים והוסיפו רשתות בתהליך מייגע שהצריך חדרי חושך, שולחנות אור וגלגלי חישוב מיוחדים לקביעת ההגדלה/הקטנה של חלקי הגרפיקה: תמונות, סמלים ואיורים.

גלגלי חישוב לצילומים מהתקופה הטרום-מקינטושית (שנות ה-70 של המאה ה-20)

פתאום הכול נעשה באמצעות קופסא קטנה אחת. גאון הג'ובס הזה שמיזער את הכל למסך "9 והכניס מחשב בתוך מסך ואפילו הוסיף אייקון של מחשב מחייך בזמן שהסיסטם ((3.1 ?) עולה לאיטו (חייבים לומר). אפילו אייקון של מחשב בוכה הוא הוסיף למקרים (הרבים…) בהם יש error. דבר שקורה, לצערנו, גם היום, אחרי עשרות דגמים ודורות של מקינטושים וסיסטמים (וגם בפי. סי זה קורה! אל תספרו לנו שזה אחרת שם).

 
האייקון של המקינטוש צוחק ובוכה לפי מצב הסיסטם, בשנות ה-80 (מימין)
ופרסום של חברת אלטסיס מלפני חצי יובל (משמאל)

דיסקטים מקוריים של תוכנות Altsys ורב-כתב, מעבד תמלילים העברי הראשון למק (חדשים מהאריזה)

כל תוכנה הייתה תגלית. אחרי ה"שרטוטית" וה"ציורית" בא ה"רב-כתב". פתאום אפשר היה לכתוב טקסט בעברית(!) בשבעה פונטים שונים שסיפקה חברת "ידע" (נסו ללחוץ על הלינק ותראו איפה החברה הזאת כיום). כל פונט, שהתבסס על הקלאסיקות של הטיפוגרפיה העברית קיבל שם גיאוגרפי: גלבוע = פרנקריהל, רמת-גן = דוד מדיום, רמת-אביב (מה פתאום שכונה?!) = דוד בולד, רמת השרון = אהרוני עבה, סיני (למה?! הרי כבר החזירו אותו בתקופה ההיא, נדמה לי) = אהרוני דק, קיסריה = חיים שמן וחרמון – הפונט הביטמפי המרובע של הסיסטם.

ואז הגיעה ה"פוסטסקריפט" (לצעירי הקוראים: זוהי ה"אמא" של ה-pdf). שפת תיאור הדף שאפשרה את כל מה שהגיע אחר-כך: איורים וקטוריים, צבעים ללא הגבלה, "מתיחת" גופים ואלמנטים לכל הגדלים ולכל הכיוונים והזוויות, ומה לא?
איתה הגיעו עוד לפני ה"אילוסטרייטור" הראשון שלא ממש ידע עברית, והרבה לפני ה"פוטושופ" שערער את סדרי העולם – ה"קריקט דרו" וה"לייזרפיינט". מין תוכנות של "הכל-כלול", שיודעות לצייר ולקשקש (ובתוף מכות הן).

  "לייזרפיינט", התוכנה הישראלית שהקדימה את זמנה (מימין ולמטה) ואיור ב"קריקט דרו" (משמאל)

ה"לייזרפיינט" היא סיפור בפני עצמו – תוכנה ישראלית (שאפילו יצא לי לפגוש את מפתחיה ברעננה), שהקדימה את דורה ואת הפוטושופ בכמה שנים טובות וידעה לטפל בתמונה ובצבע, בזמן שהעולם מסביב עוד הסתובב בשחור-לבן בלבד. אבל, כדרכם של דברים המקדימים את זמנם, היא לא התאימה למציאות האפורה של אז שהייתה קצרת-זכרון ומצויידת בהרדיסקים קטנטנים (20 מגה בייט, לא ג'יגה, נחשב דיסק ענק!).

סריקה בלייזרפיינט עם הפרדת צבעים במקינטוש! (מהפכת הדפוס מ-1989)

ועוד נזכור את "אלטסיס", יצרנית תוכנת הפונטים הנהדרת "פונטוגרפר" שרכשנו מיד אחרי ה"שרטוטית" ושאפשרה פתאום להכניס פונטים וצורות משלנו ממש לתוך המערכת. אפשרות שעד אז הייתה טכנולוגיה בלעדית של חברות-ענק כמו ליינוטייפ או מונוטייפ.
פתאום כל אחד יכול היה לייצר פונטים משלו. וככה זה באמת נראה. לא משהו, אבל היה יופי בחופש שהתאפשר פתאום.

חד גדיא של תוכנות: אלטסיס >;;; אלדוס >;;; מקרומדיה >;;; אדובי >;;; ?

את סיפור התגלגלות חברות התוכנה ניתן לספר כסיפור החד-גדיא: אבא אל השוק הלך וקנה את "אלטסיס", ואתא "אלדוס" וטרף את "אלטסיס", ואתא "מקרומדיא" ונשך ל"אלדוס", ואתא "אדובי" ואכל את "מקרומדיא" דזבין אבא בתרי זוזים (וקצת יותר). ועכשיו יבוא "אפל" ויאכל את כולם. חד-גדיא, חד-גדיא.

"בלנדינג 1988!": מי היה מאמין אז שאפשר להפוך קנגורו לפיל בשמונה שלבים?

וכל זה היה לפני חצי יובל שנים. מי היה מאמין?!
ומאז כבר עברנו עשרות סיסטמים וקוואדרות, ופאואר-פי-סי, ו-G4 ו-G5, וכבר מזמן לא התעניינתי איזה מחשב (שלושה בעצם) עם איזה סיסטם מונחים לי מתחת למכתבה. האייקון של המחשב הצוחק/בוכה הוחלף בכל מיני חתולים צבעוניים ומרוב תוכנות לא רואים את הדסקטופ, אבל אם אמשיך במסורת של רבי עקיבא (שום השוואה חוץ מהגיל, כזכור) שהיה רועה צאן ארבעים שנה (וגם אני רעיתי פעם צאן בקיבוץ אחד שהיה אז נידח ליד הגבול הירדני ומאז הפך לכפר נדל"ני מבוקש מאד), אחרי שגמר עם הצאן, למד רבי עקיבא תורה (לא פוסטסקריפט ולא אינדזיין, אני חושב) ועוד ארבעים שנה לימד את תלמידיו. אם אמשיך ללכת במסלולו, אולי אזכה להגיע, כמוהו, למאה ועשרים עם סיסטם XXXXXXIIII ומחשב G227000, אבל תמיד אזכור שהכול התחיל מ"שרטוטית". ובסופו של דבר מה שחשוב הוא לא איזה מחשב יש לך מתחת לשולחן, אלא איזה פרפרים וציפורים יש לך בראש.

והמקינטוש הראשון (זה המצולם בתמונה למעלה, שלא היה בדיוק הראשון, אבל זה לא חשוב), מה קרה לו? הוא שמור אצלי על שולחן החיתוך במצב טוב מאד, חוץ מזה שנשרפה לו נורת המסך ובגלל זה הוא לא יכול להציג שום דבר. אבל מה זה כבר חשוב, הוא כבר עשה את ההיסטוריה שלו.

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס.