ממתקים לשבת ||| סיפור נוסטלגי חמוץ-מתוק (וגם קצת דביק) על קיצור תולדות דברי המתיקה בארץ ובדרום-הארץ

בגן א' ביום שישי היו עושים מקלחת יסודית, מנקים את האוזניים טוב-טוב עם צמר-גפן טבול בשמן לתינוק, אחר-כך לובשים את חולצת-השבת-הלבנה ומכנסיים-קצרים-עם-גומי המוּרמים מעל קו הפופיק, ובארבע אחרי הצהריים הולכים להורים, מסורקים עם שביל בצד. והכי חשוב – לא שוכחים לקחת את שקית הממתקים האישית העשויה מבד עם שרוך לבן שסוגר אותה.

התינוק -של-שמן    שקית ממתקים מהגן

ובשקית היו (אני מוכן לקבל תיקונים, למען הדיוק ההיסטורי): שני ופלים דקים, שתי קוביות שוקולד-חלב, ארבע סוכריות חמוצות-מתוקות, ואולי גם שתי סוכריות טופי-פירות ורודות וריבועיות בעטיפה עם זנבות נייר.
על שקית הבד האישית הזו היו האמהות רוקמות – כמיטב כשרונן האמנותי ויכולת מלאכת-המחט שלהן – ציור עם שם הילד, כדי שחס וחלילה לא יוחלפו השקיות האישיות. וזה למרות שתכולת הממתקים בשקיות של כל הילדים הייתה אחידה ושווה, כראוי לחניכי התנועה מתקני-העולם.

שנים אחר-כך פתחו את הממתקיה בצריף הישן ההוא, והיה שם שפע לא מבוטל במושגי הימים ההם. אבל גם אז כל אחד קיבל בהתחלה לפי צרכיו ולפי יכולת הכפר (שלא הייתה גבוהה במיוחד בימים ההם).
והייתה בקרב הילדים שמועה שאת השוקולד שבשקית ובממתקיה מייצרים בעיר הגדולה הרחוקה שמעבר-להררי-קסטינה. פעם כשנסענו בחופש לסבא וסבתא בגבעתיים, אפילו ראינו בית גדול שריח חריף של שוקולד אופף אותו ורמזו לנו בסוד ששם מייצרים את השוקולד לכל הארץ!

הממתקיה בשנות השישים    בנין עלית
ממתקי הסיקסטיז: הממתקיה הישנה בצריף (מימין) ובניין עלית בשנות ה-60 (ארכיון בית קריניצי)

אחר כך הלכנו לצבא וגילינו שיש גם "מצוּפים" ואולי אפילו "אגוזי" ו"טוויסט" (שעד היום מייצרים אותם עבור חובבי ממתקים נוסטלגיים כמוני) ומי שנסע לחו"ל אפילו הביא איתו "טובלרון" משולש מהדיוטי-פרי.

ואז בא עידן השפע המופרז (או המופרך), בכפר פתחו כלבו גדול (יחסית) שמשאיות ענק של עלית ושטראוס (בהתחלה כל אחת לחוד, ואחר-כך הן התאחדו למשאית אחת) פורקות מאחוריו קרטונים גדולים של ממתקים ומשקאות מכל הסוגים והצבעים, וכל אחד יכול לאסוף לעגלת-הסוּפר הקטנה שלו את כל ממתקי הארץ והעולם ולאכול אותם עד כדי צרבת. וגם לזכור כל הזמן שזה לא בריא ויכול לקלקל את השיניים ואת מערכת הדם והעור והעצמות. והקיבה אמנם מלאה, אבל לא בהכרח בריאה.

כלבו 2009

וכמו בכל סיפורי הנוסטלגיה המתוקים והדביקים – שום ממתק לא ישווה לשתי קוביות השוקולד הילדותיות ולסוכריות החמוצות מהשקית ההיא מגן א'. כי ככה זה: לעולם לא שוכחים סוכריות ראשונות, בעיקר אם הן היו פעם בשקית ממתקים אישית עם ריקמה של חתול.

____

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פוסט זה פורסם בקטגוריה איורים, בית ומשפחה, קיבוץ, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על ממתקים לשבת ||| סיפור נוסטלגי חמוץ-מתוק (וגם קצת דביק) על קיצור תולדות דברי המתיקה בארץ ובדרום-הארץ

  1. יהודה הגיב:

    בביקורי האחרון בבה"ד 1 מצאתי ש"השחר העולה" הוחלף בממרח בצבע שוקולד בעל טעם מזעזע.
    אחרי שקודם לכן הועלם משם הלוף באתי למסקנה כי אין ספק שאכן משהו קורה בצה"ל.

  2. סמדר הגיב:

    פעם לא היה, וכשכבר כן היה – התברר שלא בריא! נו באמת, תמיד משהו חייב להפריע להפרעת האכילה שלי…

    יכול להיות שעידן שקית הבד הרקומה עם הממתקים האחידים-הקיבוציים באדיבות מערכת החינוך – הסתיים לפני 1956? לא, כי יש לי רק זכרונות של שקית-החתול שלך, לא שלי.
    אני זוכרת שכשהלכנו ל"חדר" ב"הקמה", חיכתה לנו ה"מנה" (מנת הממתקים היומית) בצלוחית הקבועה-אדומה/כחולה-שקופה, ובתוכה שני ופלים-עלית, שתי קוביות שוקולד-פרה ושני טופי-פירות-כרמית (ובאירועים מיוחדים: טופי-רוקס!).
    אני גם זוכרת את קופסאות הפח המרובעות שאכלסו את המדפים בממתקיה-של-מרים, שבכל אחת מהן היה אוצר של עוגיות מסוג אחר (עוגיות-סנדביץ'-ריבה זה הכי!), בכמות שנראתה לי אז כל כך גדולה – והיום קופסה כזו היא בערך מנה שתוקע אדם ממוצע ככה בין לבין, בכל פעם שהוא עובר ליד הפתיבר שבפינת-הקפה בדפוס.
    איזה כיף היה פעם, כשפיתחנו לעצמנו התניות מתוקות והתמכרויות טעימות, שיילכו איתנו אחר-כך כל החיים, בטוב וברע, בעושר ובעוני, בחולי ובבריאות, Till death do us part…

    אבל הכי אני אוהבת את האיור שלך של ילד-השמן-לתינוק המתוק (מתיקות בריאה מאוד במקרה זה!). הוא מסמל בשבילי את עידן התמימות, כשהכל היה עדיין חדש ונקי, בריא וריחני, אופטימי ומאושר – לפני שהתברר שמה-פתאום, ולהד"ם, ו-וואט יו סי איז נבר וואט יו גט (WYSINWYG).

  3. אני עוד בנוסטלגיה של "מסטיק שבע גרוש" (מסטיק בזוקה שעלה שבע אגורות, אותם מטבעות בצורת פרח…)

  4. נ' מעבר לדשא הגיב:

    בגרסת יורם היו גם חמישה מקלות מלוחים. נדמה לי שזה מאזן את התמונה המתוקה

  5. Haviva Ivry הגיב:

    אני זוכרת, שבדרך מהגן לחדר ההורים, ארבו לנו הילדים הגדולים – מכיתת דרור ותאנה ופיתו אותנו לתת להם את הממתקים השווים, תמורת הגנה.
    לכן לא פעם הגענו לבית ההורים כשנשארו בשקית רק המקלות המלוחים ואולי סוכריה אחת או שתיים.
    לכן להורים לא נשאר הרבה לחלוקה של המנה היומית בצלוחית.

    • igalz הגיב:

      חביבה, שבת שלום. באיחור של יותר מ-60 שנה (ועוד 4 שנים מפרסום הפוסט הזה), אני מתנצל בשם הילדים ״הגדולים״ של ״דרור״ ו״תאנה״ על גזילת ממתקי-הצנע של ״הקטנים״ מגן ״כלנית״ או ״שקד״.

      • Haviva Ivry הגיב:

        תודה יגאל, לא צריך להתנצל, עוד סיפור נוסטלגי ממאורעות הילדות.
        תודה שאתה מעלה זיכרונות שעצבו את ילדותנו והתבגרותנו במקום המיוחד הזה.
        עוקבת נאמנה..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.