יום כיפור תש״ז-תשל״ד, 6 באוקטובר ||| סיפורם של שני דורות מזמן עבר


תמונות מתוך סרטון של הארכיון, 6.10.1973: עם אשתי הצעירה, פחות מחודשיים אחרי החתונה. אחרי סיסמאות הגיוס, ממתינים לרכב שייקח אותי אל הבלת״ם (הבלתי־מתוכנן) ואל הבלתי נודע

בכל יום כיפור, מאז צהרי היום ההוא ב-6 באוקטובר 73, אני חוזר בזיכרונותי אל השבת השקטה ההיא שהופרה ברעש הדיווחים סיסמאות הגיוס (״גג גבוה״ הייתה הסיסמה שלנו), ושלחה אותי ורבים מבני דורי אל המלחמה הקשה בסיני ובמצרים – בצירי ״מאדים״, ״עכביש״ ו״לקסיקון״ ובמעוזי ״זרקור״ ו״הברגה״, וגם מעבר לתעלה – ב״חיץ החקלאי״, במתחם ״מקצרה״ ובג׳ניפה ושלופה.

המשאיות עם הצריפים, עליית 11 הנקודות, מוצאי כיפור תש״ז, 6 באוקטובר 1946

הטנקים של חטיבה 217 בשלב הבלימה בחולות סיני, מלחמת יום כיפור תשל״ד (אוקטובר 1973)

ורק היום בבוקר, בגילוי שהתאחר ב-44 שנים, הבחנתי פתאום שאותו תאריך של 6 באוקטובר (או המועד של מוצאי יום כיפור לפי הלוח העברי), הזכור לי כיום המלחמה הקשה ההיא, היה גם הלילה בו עלו להתיישבות מקימי ״הכפר״ שלנו ואיתם עוד עשרה ״כפרים״ (קיבוצים ומושבים) נוספים, במה שנקרא עליית 11 הנקודות. זו הייתה ההתיישבות שקבעה שהנגב המערבי והצפוני יהיה חלק ממדינת ישראל.

תוספת לפוסט, אחרי שלוש שנים:
יש טעות מסוימת שהשתרשה בכמה מקומות, כאילו ״11 הנקודות״ קמו ביום כיפור עצמו, וזה לא מדויק. המבצע החשאי נערך במוצאי יום הכיפורים תש"ז, י"א בתשרי, בלילה שבין 5 ל-6 באוקטובר 1946. לעומת זאת מלחמת יום כיפור פרצה, כידוע בשתיים אחרי הצהריים של יום כיפור עצמו.

ומהזווית האישית:
אנחנו גוייסנו באחר הצהריים של אותו יום כיפור, כל מוצאי כיפור עסקנו בחימוש ובזיווד הטנקים בימ״ח של בית דראס, ורק עם שחר של יום ראשון ירדנו על מובילים לסיני להיערכות בציר לכסיקון, לקרבות הבלימה ולניסיון הצליחה הראשון והכושל בשמיני באוקטובר בגשר הפירדאן. ואחר כך לתשעה־עשרה ימי הקרבות ועוד ארבעת חודשי ההמתנה שאחר המלחמה.

בין העולים להתיישבות בלילה החשוך ההוא במוצאי כיפור 1946, מקיבוץ בארות יצחק של תנועת הקיבוץ הדתי אל מה שמאוחר יותר נקרא קיבוץ בארי, הייתה גם אמא שלי שתמיד נהגה לספר שאהרון ידלין, המזכיר באותה עת, בחר אותה, עם עוד ארבע ״בחורות״ ו-25 ״בחורים״ להיות בין החלוצים הראשונים, רק בגלל שבדיוק חזרה מהשליחות במפעל האשלג בסדום, ועוד לא הייתה ״משובצת״ לעבודה אחרת.
גם אבא שלי אהב לספר על ימי מלחמת העצמאות שבאו אחרי יום העלייה, ימים בהם פיקד על ״משלט הגופרית״ שליד הישוב הצעיר והקטן. הבחורות והבחורים האלה היו בני 19 ו-20, צעירים בחמש שנים מהגיל בו יצאתי ליום כיפור שלי. אבל הם היו בטוחים שהם בונים את המולדת, בדיוק כמו שאנחנו חשבנו שאנחנו מצילים אותה ב-1973. שלוש קבוצות חברו להקמת ״הנקודה״: ״הצופים״, ״הנוער העובד״ ו״החלוץ מבבל״ ואף אחד לא דיבר שם על פריפריה ועל קיפוח.

המפות המוצגות כאן – הראשונה ממוצאי יום כיפור תש״ז, אוקטובר 1946 והשנייה ממלחמת יום כיפור תשל״ד, אוקטובר 1973 – מתארות את שני אירועי אוקטובר וכיפור האלה. החצים במפות המקוריות מסמלות דברים די הפוכים, ויש שיגידו משלימים – במפת תש״ז אלה חצי העלייה להתיישבות של 11 הנקודות מבסיסי המוצא ביישובים שעלו כמה שנים לפני. במפת תשל״ד החצים מסמלים את תנועות חטיבת המילואים שלי במהלך ימי הקרבות בסיני ובמה שנקרא אז ״אפריקה״.

מפת עליית 11 הנקודות, מוצאי יום כיפור תש״ז, 6 באוקטובר 1946

מפת הקרבות של חטיבה 217, מלחמת יום כיפור תשל״ד, 25-6 באוקטובר 1973

עד היום לא שמתי לב שה-6 באוקטובר, או בגירסה היהודית יום כיפור, יצא ממש באותו תאריך בשני האירועים שהשפיעו עליי יותר מכל. במידה מסוימת אפשר להגיד שהאירועים האלה השפיעו גם על מדינת ישראל השפעה גדולה שמורגשת עד היום.

אין טעם לחזור שוב על כל התובנות והרגשות (והגאווה) שמחברות אותי ליום כיפור תש״ז (1946), למרות שעוד לא הייתי כאן בכלל (ולא בשום מקום אחר). כתבתי על זה כבר כמה פעמים.
וגם על התובנות, הזיכרונות והעצב של דור יום הכיפורים תשל״ד (1973) כתבתי וציירתי לא מעט.
בחרתי לשים היום את שתי התמונות למעלה, שלכאורה אין שום קשר ביניהן: האחת התמונה המטושטשת של המשאיות שפורקות את קירות העץ מהם הוקמו צריפי המגורים ב״נקודה״ שלנו (מאוקטובר 1946). והשנייה הטנקים של החטיבה שלי מאוקטובר 1973 (קשה לי לזהות אם גם הטנק שלי נמצא בתמונה. אז עוד לא היה לי אייפון לצלם ועוד לא הומצא הסלפי).

לכאורה אין שום קשר בין התמונות, וודאי שאין שום קשר בין האירועים הישנים האלה למה שקורה היום בעוטף עזה ובמזרח התיכון כולו. סתם צירוף מקרים היסטורי.
עשרים ושבע שנים חלפו בין אוקטובר 1946 לאוקטובר 1973 – שנות דור אחד – ובאמת אנחנו נקראנו תמיד ״הדור השני״ או ״דור ההמשך״ ותמיד הערכנו והוקרנו את בני הדור הראשון, ״המייסדים״ – שהגיעו לאדמת הנגב החשופה והפכו אותה לישובים ירוקים ופורחים. דור לדור הביע אומר, והלוואי ששרשרת הדורות הזו תימשך. ״לעבודה, להגנה ולשלום״ זו סיסמת הנוער העובד שחונכנו עליה, בלי להתעמק יותר מדי במשמעותה. נדמה לי שהייתי חותם עליה גם היום (עם דגש על המילה האחרונה).

צום קל למי שצם וגמר חתימה טובה למי שחותם. וכדאי לזכור שלא הכל התחיל היום, ול״קישקושים״ הפוליטיים שתשמעו ותקראו במאמרי סופשבוע הכיפורי הזה, קדמו אירועים לא פחות דרמטיים.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה היסטוריה, ישראל, מלחמה ושלום, סיפורי הכפר, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על יום כיפור תש״ז-תשל״ד, 6 באוקטובר ||| סיפורם של שני דורות מזמן עבר

  1. עמוס הגיב:

    שלום,
    דווקא כתומך של המינשר המצ"ב אני רוצה להעיר ולדייק כי תקומה נמצאת צפונית לכביש עזה באר שבעולא כמצוייר , משהו כמו שובה….
    עמוס צוק

    • igalz הגיב:

      תודה על התיקון, עמוסי. המפה לקוחה מחוברת ישנה על ״11 הנקודות״. היא הודפסה כבר לפני שנים. אבל אולי באמת אנסה לתקן, לפחות במפה שאני שם בבלוג. כי הרי הכל מסתובב בגוגל ומטעה את המוני הקוראים שרוצים ללמוד על הנושא.
      תוספת מאוחרת: הנקודה המקורית של תקומה נמצאת מאחורי הפרדס של בארי. גם אני לא הייתי ער לכך, עד שהגעתי אל בית הביטחון הנטוש של תקומה שנמצא שם עד היום, שלם אבל מלא בפגעי הזמן והסביבה.

      הנה מיקום בית הבטחון של תקומה
      בית הבטחון של תקומה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.