החגים שפקדו אותנו במפתיע הביאו איתם גם גשמי מונסונים בלתי מוסברים (להוסיף לרשימת הפוסטים: "מזג האוויר, מפות סינופטיות, גשמי ברכה ודני רופ") ומשכו את הבלוג הזה לעיסוקים קצת פריפריאליים. והרי לא רק זאת הייתה מטרת הבלוג בצאתו לדרך. בתחילת הדרך הגדרנו לנו למטרה לעסוק בנושאים חזותיים המעניינים את הציבור גם בפריפריה, גם במרכז ואפילו כאלה המעניינים את האדם האוניברסאלי. ומה יותר אוניברסאלי מעיסוקו של האדם בעצמו (ראה הצלחותיהם המטאוריות של פייסבוק וטוויטר וכל זה…)
ואם כבר מדברים על עיסוקו של האדם בעצמו. מה יותר קרוב מעיסוק האדם בגוף האדם.
בדיוק בנושא זה עסקה גלויה נוספת מסדרת "יסודות וכלונסאות" שפירסמנו ב-1985: "חוט השדרה". אבל בטרם נגיע לגוף הדברים, לא יכולתי להתאפק וטיפסתי למדף העליון בארון שבממ"ד, וחיפשתי ונברתי בעשרים ומשהו הכרכים של הלקסיקון משנת 1886(מאה שנה לפני הגלויה שתתואר למטה!) שהוריש לי סבי מצד אבי, סבא-לוי.
ספרי הלקסיקון הזה שנדפס בלייפציג ב-1886 בגרמנית שבו את דמיוני עוד בצעירותי, בשל התחריטים הנפלאים שהוא משופע בהם, כולל לפעמים ליתוגרפיות מדהימות בצבע של כל מה שעניין את האדם התרבותי בסוף המאה ה-19 (1886!). כמובן שאני לא קורא גרמנית (ונדמה לי שגם סבא שלי לא דיבר שפה זו), אבל התחריטים!!!
אני זוכר אפילו שכילד קטן הייתי מעיין בהם שעות ומחפש את האיורים הנפלאים בבית סבא בחיפה (משחקי ילדים אחרים לא היו שם, וכשביקשתי לקנות תשבצון, סבא אמר לי "למה לך משבצות?!").
וכאן אני חייב להתוודות, בצער, כמה הייתי קצר-רואי וחסר תודעה היסטורית כשקיבלתי לרשותי את הספרים האלה. באותה תקופה – כמו בכל תקופה, בעצם, מימי בי"ס ועד הבלוג הזה – עסקתי כתחביב, יחד עם ידידי אודי ב"ס, בהוצאת מקומון-מולטיליט בשם "פי הבאר" והתחריטים האלה שימשו לנו כאילוסטרציות מהירות לכתבות המקומיות המשעשעות-פחות-או-יותר. מכונות צילום מסמכים, ובוודאי שסורקים דיגטליים ביתיים, לא היו נפוצים אז, וכך יצא שבחלק גדול מהדפים (כמו זה המובא כאן נשארו חורים כתוצאה מגזירת האיורים (אוי, איזה טיפש הייתי…).
אבל אני מתנחם שהדפסת המקומון ההוא פסקה אחרי כמה גיליונות, ואיתה נגמרה מלאכת ההשחתה.
בתחריט הנהדר הזה של שלד גוף האדם תוכלו לראות במבט החזיתי את הפעולה הוואנדליסטית שלי, אבל במבט קצת יותר סלחני, אפשר בהחלט לראות כאן קולאז' מעניין או לפחות הומאז' (למה, אין לי מושג, אבל פרשני אמנות וגם טוקבקיסטים ודאי כבר ימצאו).
והפוסט הזה שעניינו גוף האדם ועמוד השדרה ייחתם באותה גלויה בשם "חוט השדרה" המתארת את התחלואים והמכאובים שצפויים לו לאדם המודרני, בגלל הטעות ההיסטורית של ההומו סאפיינס שירד מהעצים, הזדקף לפתע והתחיל ללכת על שתיים. (סקרנים אנטומיים וגרפיים יכולים להגדיל, כדי לבחון מקרוב את החוליות והסימפטומים הרפואיים).
אוסיף רק זאת שכשאתה צעיר, כל התחלואים בעלי השם הלטיני המפורטים בגלויה עשויים להצחיק אותך (ובאמת הצחיקו), אבל עם השנים הם הופכים פשוט עילות לבקשת טופס 17 וביקורים במרפאות חוץ כאלה ואחרות.
קווים ונקודות 
מה, זה לא ברור?
מדובר בהומאז' לאדם וחוה ול*עלה התאנה* שלהם – הבגד הראשון שעוצב מעולם, שהוא ההשראה לכל פרוייקטי המסלול שבאו אחריו, מאז ועד היום! התוצאה: חצאית מיני, ברוח האופנה השלטת בתקופת פי-הבאר הקדומה, עם הדפס מקורי של פונט גותי אותנטי בן מאה שנה מלייפציג – כתחליף לעלה המשונן הנדוש, שכיסה עוד פחות ממנה את ההבדלים בין המינים…
(יש לך בבוידעם גם את הספר ההוא של התלבושות האופנתיות לאורך כל הדורות, מההומנידית הראשונה ועד שנות החמישים של המאה ה-20, דרך כל הרוקוקו והבארוק שבדרך? היו שם כמה ייצוגים ויזואליים בלתי נשכחים, אם כי יכול להיות שהם לא ממש דיברו/מדברים אל "בנים"…)
וכדרכו של הומאז', המתכתב בגלוי עם יצירת אמנות גדולה קודמת – יש לו ערך אמנותי-אופנתי משל עצמו. קרוב לוודאי שבשנקר היו אוהבים את זה, לא יודעת בקשר למה שסבא לוי היה אומר על כך.
בתור הומוסאפיינס ברצוני להבהיר שלא אנחנו התחלנו עם ההליכה הזקופה, זה בכלל האוסטרלופיקוסים (או יצור שהיה דומה להם). חוץ מזה הטעות לא הייתה שירדנו מהעצים אלא שהתחלנו להתכופף ולסחוב דברים כבדים. אחרי הכל, שמעת פעם על אוסטרלופיקוס עם פלטפוס?
האוסטרלופיקוסים זה לא העצים האלה ליד הנהלת חשבונות הישנה? אלה שהאנפות מתיישבות עליהן ומלשלשות על הכביש מתחתיהן?
אם כבר התחלנו להתחקות אחרי השימוש בגזרי התחריטים, אולי אנסה במעשה בילוש רטרואקטיבי למצוא את חצאית לייפציג עם הפונט הגותי במקומוני שנות ה-70 ולהשלים את התמונה שקלקלתי לפני 40 שנה. וככה יבוא לציון גואל, או לפחות לשלד בן 126 השנה. מבטיח לדווח על הממצאים.