מכת בחירות ||| על מפות האלקטורים באמריקה ובישראל, ליברמניזציה ומקומות עבודה. ישראל זה לא אמריקה!

חוזרים אחרי הפוגה של יום, שמתם לב? נתתי לכם קצת חופש לעיין ברשומות ישנות, כפי שביקשתם. לפי הסטטיסטיקות של וורדפרס – זה הצליח!

רציתי היום לכתוב על חיטה ואסמי תבואה, על חקלאות אורגנית וחיובית, על סיכויי הצמיחה של גרעינים שנזרעו בקופסת פלסטיק על מצע של צמר-גפן. אבל זה יידחה למחר או למחר-כך. כי פתאום הבנתי שעונת הזריעה עוד לא ממש התחילה ואילו עונת הבחירות כבר ממש בעיצומה – באמריקה ובירושלים. ובלוג כל כך ויזואלי וגרפי כמו שלי לא יכול שלא להצטרף למסקרים ולסקרנים.

תחזית מפת האלקטורים לבחירות בארה"ב 2012 (מקור: CNN)

כשראיתי פתאום ב-CNN את מפת האלקטורים של ארצות הברית, עם המדינות הכחולות של אובמה והאדומות של רומני והצהובות המתנדנדות – הגעתי להארה שאני חייב לחלק אותה איתכם. ישראל זה לא אמריקה!
את הסלוגן/סטיקר הזה הגה כבר בסוף שנות ה-70 מורי ורבי, מעצב-העל דוד טרטקובר. הוא הראה לנו אותו גם כדי שאנחנו, הסטודנטים התמימים של התקופה הרחוקה ההיא, לא ננסה בתרגילי העיצוב לחקות את הסגנון האמריקאי. שנבין ונפנים שגם אם יש הרבה מה ללמוד מהאמריקאים, בוודאי בשטח העיצוב הגרפי וברמת הליטוש והברק – ישראל זה לא אמריקה. כאן אין עשרות אלפי סוגי פונטים ומיליוני צבעים וסמלים ולוגואים של קונצרני ענק, וסרטים וסדרות טלוויזיה שעלוּת הפקתם יכולה להחזיק את תקציב המועצה האזורית שלנו המעורבבת (והמופגזת) – 50 שנה או אולי אפילו 500.

דוד טרטקובר, ישראל זה לא אמריקה, 1978

אני חושב שרוב הסטודנטים בכיתה שלי הבינו והפנימו. ובאמת הייתה נטייה מסוימת בתקופה ההיא לחזור לפרופורציות ולשורשים. לחפש את האותנטי והמקומי ולא לרוץ אחרי הסגנון האמריקאי המבריק והמלוטש.

מי שאולי מבין פחות, אולי בגלל שלא היה באותו זמן סטודנט בבצלאל אלא בבוסטון באמריקה, הוא ראש-ממשלה רפובליקני מסוים, שעכשיו בדיוק ערך עם מומחי הבחירות וממציאי הספינים האמריקאיים את מפת האלקטורים שלו והחליט על מהלכים דרמטיים.

מכיוון שאינני מומחה בחירות (כאילו שגם ה"מומחים" יכולים לדעת מה יהיה. תפקידם הוא לברבר את הזמן עד יום הבוחר ולהציף את הרשת בקשקשת, כל עוד זה אפשרי. כתב על זה כל כך יפה דורון רוזנבלום, מי שלא קרא יכול עכשיו). ואני שאינני פרשן מוסמך, כאמור, אביא לכם כאן לראשונה (אני מקווה, יכול להיות שהקדימו אותי) את מפת האלקטורים של ישראל, על פי חלוקה אזורית של מועצות, ערים וכפרים. ומי שירצה יכול להציץ גם בסקר הבחירות מהחודש שעבר של "קווים ונקודות"

תחזית מפת האלקטורים לבחירות בישראל 2013 (מקור: קווים ונקודות). לצערנו המפה איננה לגמרי מקצועית. אין לנו מספיק זמן ותקציב לאינפוגרפיקה משוכללת. הימין מוצג דווקא באדום והשמאל בכחול כחיקוי זול של אמריקה. ישראל זה לא אמריקה! אבל בכל זאת, מוכרחים ללמוד מהם משהו.

ובכן (אני לובש את הז'קט היחיד שלי של תערוכות-הדפוס-בחו"ל ומתאים לו עניבה כחולה שלא מרצדת בטלוויזיה, שותה כוס מים מטפורית, מכחכח ואומר זאת כך): הקרב עוד לא גמור. נכון שביבי חזק בירושלים וביו"ש וגם באופקים ובקרית שמונה, אבל לגוש השמאל-מרכז יתרון מסוים בתל-אביב ובמועצה האזורית "אשכול". טבריה ואילת מתנדנדות, אבל הקרב יוכרע במועצות ובעיריות המסומנות בצהוב: עפולה, מועצה אזורית עמק חפר ובעיקר בפלורידה, בחיפה הנוטה לאובמה (סליחה לגוש השמאל) ובבאר-שבע (נטייה לגוש רומני-ליברמן), ובערבה, שם מס' האלקטורים אינו גדול, אבל יש לו משמעות סמלית. הנגב בכלל, אומר זאת כך, יונית או תמר, הוא תעלומה עבורנו. אין בו הרבה תושבים ומצביעים אבל יש לו נופים עוצרי נשימה. ואם הנשימה תיעצר ב-22.1.2013 יתכן ויהיה כאן מהפך! הכל תלוי באחוזי ההצבעה שבאופן מסורתי אינם גבוהים בשפלת החוף ועולים ככל שמתקרבים להרי שומרון, ובנגב ובערבה חם ויבש עם אפשרות לממטרים פזורים בשעות הערב. התבלבלתי לרגע ונהייתי דני-רופ, אבל ברור לכם שהוא (וגם הפרשנים המומחים) יכול לתת לכם תחזית בחירות מדויקת ומקצועית דומה מאד לתחזית מזג האוויר, ובעונה הפכפכה שכזאת יכול לבוא פתאום איזה שקע ברומטרי מקפריסין, או מאיטליה או מאמריקה אפילו, או סופת חול מהמדבר הלוּבי – והכל יתהפך. וגם יתמלא באבק.

ואם כבר הגעתי שוב למפות מושגיות של ישראל (כמו הכסא האבוד שלי, מי שלא קרא יכול עכשיו להיכנס), ליקטתי לכם מהגוגל עוד כמה מפות, המתארות, כל אחת בדרכה, את ישראל. מסתבר שיש הרבה פנים לארץ הקטנה שלנו. כל אחד בוחר את הצד שמעניין אותו.

מפת שביל ישראל (מימין) ומפת התראות פיקוד העורף 2012 (משמאל)

מפה סיסמוגרפית של ישראל (מימין) ומפת ממלכת דוד ושלמה, ואולי נוספים (משמאל)

מפת רכבת ישראל (מימין), מפת החלוקה 1947 (במרכז) ומפת איזורי החלוקה של "Bosch" בישראל

ונחזור לסיכום המצב בבחירות 2013: המצב עוד נזיל. אל תפסיקו להפגין ולהאמין שיום יבוא והרפובליקנים יחזרו לאופוזיציה, ובא לציון גואל. ואולי בכל זאת, ישראל זה לא אמריקה וכל התחזיות יופרכו. ימים יגידו (או מינה צמח).