אות היא לעולם ||| הפרינט אולי מת, אבל הדפוס יחיה לנצח בלבנו. או לפחות הטיפוגרפיה

הפוסט הזה נכתב בדם לבי. דם לבי עם אחוז מסוים של עופרת-יצוקה. אני יודע שלא כל קוראי הבלוג הזה מתעניינים בטיפוגרפיה ובאות העברית. לכן אני ממליץ גם למי שהנושא אינו קרוב לליבו, לנסות לקרוא בין השורות ובין האותיות. זה לא רק סיפור על אהבת האות העברית, אלא גם סיפור של התקדמות ציר ההיסטוריה – עם כל המהפכות שעברו עלינו. מהפכת השפה והמהפכה החקלאית והתעשייתית (זה עיסוקו העיקרי של הפוסט הזה) וגם מהפכת המידע, שתיקח אותנו השד-יודע-לאן (וגם הוא תלוי ברוחב הפס והשרתים של גוגל שנפלו-או-לא בשטפון הגדול שהגיע לאמריקה). אז נתחיל מא' ונסיים ב-z. בואו איתי למסע במנהרת הכתב.

פסלוני אותיות של המחבר מפרויקט בבצלאל, 1980. מימין: הדסה. משמאל: הצבי (באינסטגרם)

העולם כמרקחה. בכל מקום אפשר לשמוע על מותו של הפרינט. יש אירוניה מסוימת בכך שרבים מהמקומות המשמיעים את הנבואה השחורה מופיעים שחור-על-גבי-לבן על נייר! זאת אומרת שהפרינט אולי מת, אבל הדפוס עוד רחוק מאד מכך. כשאומרים שהפרינט מת – מתכוונים בעיקר לעיתונות, ואולי גם לספרים, אבל יש עוד עולם שלם של דפוס ודפוס דיגיטלי שלא רק שלא מתכוון למות – הוא עוד צומח במספרים גדולים: מודעות ואריזות, אלבומי תמונות ולוחות שנה, ובקיצור כל מה שפייסבוק וגוגל עדיין לא יכולים לתת לכם, מבחינת חווית המשתמש.

אלה שאומרים שהפרינט מת (בשמחה-לאיד מסוימת, נדמה לי) מתייחסים, לפעמים, לפרינט כאילו היה איזה אויב, ולא מי שנחשב להמצאה החשובה ביותר של המאה הקודמת! המצאה שהביאה את מהפכת המידע החשובה בתולדות האנושות (של ההומו סאפיינס, אם להמשיך את הקו האבולוציוני שאימצנו בבלוג זה). לכן נחזור כאן על מוסכמה שנדמה היה שהיא כל כך ברורה, שלא צריכים לכתוב אותה באותיות ובמילים: המצאת הדפוס המיוחסת ליוהאן גוטנברג ב-1436 ושבעצם הוא לא ממש היה ממציא הדפוס, אלא "רק" זה שפיתח את אותיות העופרת המיטלטלות, הניתנות לסידור ואחר כך לפיזור וסידור נוסף וגם שיכלל את מכבש הדפוס. המצאה זו הביאה לאנושות – שעד אז הייתה כבולה בהרגלי צריכת המידע והלימוד שלה בהגבלות מטעם הממלכות והכנסיה – שחרור ושדרוג של תפוצת הידע התרבותי האנושי והביאה לכל המהפכות התרבותיות שבאו אחריה, כולל מהפכת האינטרנט שמאיימת עכשיו לחסל את הדפוס סופית.

יוהאן גוטנברג, ממציא הדפוס (מימין), 1436 (בתמונה כאן קורץ בעינו בהבינו את המהפכה שחולל ואת עתידה). ב' בסדריה בדפוס שלנו בשנות ה-50

וידוי אישי (שתקציר קטנטן ממנו כבר חלקתי איתכם בסיפורי על פונט דוד המסכן): מהפכת הדפוס גם שינתה אותי. מחקלאי שהייתי בפרדס ובגיוסים בכותנה ובקטיף מישמשים ושזיפים, עברתי אבולוציה מזורזת של 10,000 שנה והתגלגלתי להיות עובד דפוס בסדריה של אביגדור (וגוטנברג, באופן מטאפורי), וגם כאן זכיתי להיות שותף למהפכות תעשייתיות המכסות 500 שנות טכנולוגיה: מסַדָּר‏‏‏ יד של אותיות ושורות עופרת ועץ ויוצק מטילי עופרת למכונת הלינוטייפ בימי נעורי, לגרפיקאי של לטרסט (לצעירי הקוראים שנולדו עם וורד ביד: היו אלה אותיות מעתק, העוברות בשפשוף מגיליון מיוחד אל הנייר) ושל רפידוגרף, ומשם לצילום עבור לוחות אופסט, ומשם למהפכת הגרפיקה הממוחשבת עם קריקט-דרו (היתה תוכנה כזאת פעם, היא שמורה אצלי במגירות או בדיסק, ועוד עובדת) ופריהנד ואינדזיין (2,3,4,5, ועד אין סוף). כל שלבי המהפכה הזאת – 500 שנה כאמור, שזכיתי לעבור בימי-חיי-אדם-אחד – הודפסו על נייר. פרינט!

דווקא עכשיו כשמנבאים את סוף התהליך הטכני-מכני הזה של הדפוס נראה לי זמן מתאים לחשוף את האוצרות התרבותיים של הסַדָּרִיה שלנו. אוצרות ששרדו, איכשהו את כל המעברים והשינויים במבנה המפעל ועברו ממגירה למדף ומשם למגירות אחרות והיום אני מתחיל להוציא אותם לאור.

מה שאראה בשלב הראשון בחלק מהפוסטים הבאים (אל תדאגו, רק בחלק מהפוסטים אעסוק בנושא, אמשיך לספר גם על חמורים, חיטה וילדות ספרותיות) הוא רק העטיפות וחלק קטן מהעמודים של חוברות ההדרכה של מקצוע הדפוס, כפי שהיה מוכר לפני 500 שנה וגם 50 שנה. אלה חוברות הדרכה שנשמרו אצלי בקפדנות כמגילות הגנוזות (כמעט). כלומר תמיד ידעתי את ערכן, עיינתי בהן וזכרתי חלק מהכתוב בהן. עכשיו, רגע לפני שהפרינט מת (סתאאם, הרי כבר אמרתי הוא לא הולך לשום מקום – הוא מתפתח ומשנה צורה) הגיע הזמן לשתף. זהו זמן של שיתופי מידע וידע, סח לי ה"י, המשת"ף הגדול.

חוברת ראשונה שאחשוף – מדהיממממהההה בהחלט היא "על אותיות וספרות" מאת הנרי פרידלנדר, בהוצאת דפוס למודי הדסה ירושלים תש"ך (1959).

הנרי פרידלנדר היה גרפיקאי וטיפוגרף, מעצב הגופן "הדסה" וגופנים נוספים. סיפור פיתוח "הדסה" במחתרת בהולנד, בימי מלחמת העולם השנייה, הוא סיפור של גבורת הרוח ושל הישגים טיפוגרפיים שהיום אולי כמעט לא מובנים. פרידלנדר גם ניהל את הדפוס הלימודי הדסה בירושלים והקנה לנוער הכשרה מקצועית, ולא פחות חשוב – גאווה מקצועית של ענף הדפוס!
החוברת ה"כל-כך שנות החמישים" הזאת – מוקפדת, צנועה, אינפורמטיבית ומדויקת מכילה ב-40 עמודים בפורמט קטן, מידע שוויקיפדיה העברית על כל יכולותיה האינטרנטיות-מחשביות-שיתופיות – לפחות בנושאים של תולדות הכתב וטיפוגרפיה עברית – עוד רחוקה מלהשתוות אליה, כמרחק הפונט גוטמן-כתב-יד מפונט הדסה.

אביא מספרון זה היום רק כמה עמודים של לוחות המתעדים את התפתחות הכתב, ואם יהיה לי מקום (אני סתם אומר, הרי לאינטרנט, לכאורה, אין מגבלות – יש מקום להכל. הנייר השרת של פייסבוק וגוגל ו-וורדפרס סובל הכל!, אבל מי יודע מה יהיה מחר?). בקיצור אם יהיה לי מקום וסבלנות (שלכם ושלי) אביא את כל הספרון בעתיד.
הספרון בנוי בצורה ייחודית שפרידלנדר קורא לה "צורת-הספר ההודית", המאפשרת את קריאת הספר כשהעמוד הראשון למעלה והשני למטה כפי שפרידלנדר מתאר בהקדמה:

והנה עוד כמה מהדפים:

חוברות נוספות שנמצאות ברשותי ויוצגו בעתיד (השארו איתנו, אל תלכו לשום מקום – בקרוב! הפרטים המלאים! קווים ונקודות חושף!!! אותיות שלא נס ליחן וגם אחרות!):

"מלאכת הספר" מאת הנרי פרידלנדר, אף הוא בהוצאת דפוס לימודי בירושלים, מרכז ברנדייס
"גלופה מה היא?" מאת חנניה כהן, באותה הוצאה
"על דפוס שקע" מאת חנניה כהן, באותה הוצאה
"הידעת איך מדפיסים ספרים?", הוצאת "מקצועות ומשלוחי יד – חוברות לנוער", מספר 3

והנה מעין קטלוג של כל 18 החוברות והספרים שיצאו בהוצאת דפוס לימודי הדסה (לא את כולם יש לי):

גולת הכותרת של הספריה הטיפוגרפית הקטנה שלי הוא קטלוג האותיות העבריות של בית היציקה ברתהולד מגרמניה מ-1924. יש שם מציאות אמיתיות שכל חובב טיפוגרפיה וגם היסטוריה ישמח לראות. אביא כאן רק כמה דוגמאות ובעתיד אולי אעלה את הקטלוג כולו (שכבר סרקתי).

דוגמאות עמודים מקטלוג בית היציקה ברתהולד, לייפציג • שטוטגארט • וויען און ריגא
דער קאטאלאג איז אויסגעפרטע אין אונזער הויז-דרוקעריי. ברלין, 1924 (אוסף סדריית בארי)
לפרטי העבודות והפונטים – לחצו להגדלה: " שריפט מיריאם, ראמזעס-וויגנעטן סעריע 170 אקסידענץ-שמוק-סעריע 138R, ראנד באלבּ-קריי מעסינגליניען".

ואי אפשר בלי "הדברים שהלכו לאיבוד" – החוברת הנפלאה "אות היא לעולם" שרכשתי לפני עשרות שנים ובה סיפורם של כמה מהטיפוגרפים שעיצבו את הפונטים הפופולאריים (והטובים) ביותר של ימינו: הנרי פרידלנדר והסיפור על הדסה, כמובן. אבל גם צבי נרקיס על שלל הפונטים שלו ואשר אורון (המורה היסודי שלי בבצלאל) ועוד. הלוואי שאמצא אותה בסוף בעליית הגג, בין יוקיללי והבובה זיוה. בינתיים עוד לא מצאתי. אבל סריקות שלה אפשר לראות בבלוג של ירונימוס "גאות ושפל", וכמה מהמאמרים שלה אפשר לראות באתר "טיפוגרפיה עברית".

זהו זה להיום, הגיעה העת לסגור את הספר/הפוסט.
הפרינט (אולי) ימות פעם, אבל אות היא לעולם! תזכרו את זה גם כשאתם קוראים את הפוסט הזה בפונט-החצי-גנוב אריאל.