משוררי ה-HTML ||| על הצד הוויזואלי של צורת השירה וכתיבת הקוד המודרניים

כבר ציינתי כמה פעמים שהבלוג הזה עוסק בצד הוויזואלי-גרפי של החיים. נכון שמדי פעם משתרבבים לקטגוריה הרחבה הזו גם ציפורים, חמורים, ילדות ספרותיות, שדות ירוקים וממטרים פזורים. מה שהזכיר לי שכבר ציינו בפני שאני כותב ב"זרם התודעה". מכיוון שהתודעה שלי לא ממש מפותחת, יוצא שאינני משתייך עדיין לזרם ספרותי מוגדר כלשהו. ובעניין הזרם – הנה בדיוק ירד היום זרם כפול של גשמים חזקים, שהם יותר מזרזיפים, מתובלים בממטרי "צבע אדום" למיניהם.

לענין ה"צבע-אדום" לא אתייחס, כדי לא להיגרר לריטואל הקבוע של דיבורי שיגור-חיסול-תקיפה-הדיפה, התלהמות-התלהבות והתלהטות-התלבטות-השתלטות, שמזינה אותו התקשורת/תשקורת וכל הבלה-בלה הזה. חלקי לא עם המלהיטים וגם לא עם המלעיטים. אל תיקחו אותי בחשבון לא בדיבורי הלחץ ולא בדיבורי השחץ. תשאירו לי להתעסק בצד הוויזואלי-הקטנוני של החיים ואל תשלחו לי אסמסים והודעות שאינן קשורות למשפחה, לעבודה או לבלוג.

עטיפות כמה מספריו של המשורר (בעיצוב המחבר)

ובאמת היום רציתי לעסוק בנושא אחר לגמרי. אפשר להגדיר את הנושא הזה: הצד הוויזואלי של כתיבת השירה החדשה, בהקבלה לצד החזותי של כתיבת שורות הקוד המודרני של האינטרנט.

אקדים ואומר שבשני התחומים האלה אין לי שמץ של מושג. הקשר היחידי שלי לשירה הוא עיצוב כמה מעטיפות הספרים של המשורר הוותיק והמודרניסט, תושב כפרנו אָנָדָד אֶלדָן. לא אכנה אותו א"א, בניגוד להרגלי, היות והוא משורר ידוע (יש לו אפילו ערך בוויקפדיה) ו-15 ספרי שירה כבר נזקפים לזכותו.
מדי שנתיים כשמוציא המשורר (כך אני מכנה אותו גם בחיים, לא רק בבלוג) ספר, אנחנו קובעים פגישה ומגבשים את הקונצפט לעיצוב העטיפה. מכיוון שהנושא שלנו הוא לא השירה עצמה, נותר המכנה המשותף של המבנה הגרפי ורוח הדברים של השירה. ובבואי לנתח את שירי המשורר, שבה את ליבי המבנה המיוחד מבחינה טיפוגרפית של רבים משיריו. יש לו למשורר שלנו, מלבד הנושאים הילידיים, הארצישראליים והמדבריים ומלבד פעלולי המצלול (שזה, עד כמה שהבנתי, משחקים של הדגשת צליל המילים וחילופי ושיכולי אותיות) גם גישה טיפוגרפית רעננה, המתבטאת בשבירת השורות והגדרת שינויים דינמיים ברוחב כניסת הפסקאות והשורות (אינדנט בלעז, או הזחה בעברית, או אבזץ בשפת סַדָּרֵי המכונה), בצורה גמישה וחדשנית. פעלולים טיפוגרפיים אלה יוצרים על הדף, עוד לפני שניגשת לקרוא ולפענח את השיר עצמו, מעין קומפוזיציה מרתקת, שכל מי שהרגישות לחוויה הוויזואלית קרובה לליבו – ישמח לחזות בה.

דוגמאות לשירה מרובת אינדנטים, מתוך "דממה דקה ודוקרת" (מימין) ודף טיוטה עם קוד HTML עם הערות משורר התכנות (משמאל)

ומה רבה הייתה פליאתי, כשהתחלתי לסקור את מסכי המחשב במחלקת עיבוד ועימוד הדאטה במפעלנו, כשגיליתי שאמני כתיבת קוד המחשב האינטרנטי המקומיים, עוסקים, הלכה למעשה, באותה דינמיקה חזותית. גילוי זה, שמעטים ממבקרי האמנות והשירה עמדו עליו, הוא לא פחות ממדהים! את אותה טכניקה וירטואוזית של הזחה, שהמשורר (שמיותר לציין שכתיבה במחשב רחוקה ממנו כרחוק אסקי סיבירי מטקסט בפורמט ASCII) מיישמים התכנתים הצעירים. גם הם נוטים להשתמש בכניסות-שורה דינמיות ובשבירת הרצף הלשוני בצורה יצירתית, ויש אף אומרים שלכל תכנת סגנון כתיבת קוד משלו.

ענן, שיר מתוך "שנים שמעו שירה" (מימין) ושירת HTML רגישה ורבת רבדים (משמאל)

תגלית זו מרמזת גם על כך שאין מרחק כל-כך גדול, כפי שניתן היה לחשוב, בין אנשי הרוח האלה – אמני השירה וכותבי התוכנה. הרי ניתן בקלות להבחין שכותבי התוכנה של היום הם-הם העמלים בני ימינו, ונקישות מקשי המקלדת הן הלמות הפטישים ותנופת החרמשים של פעם.
ואם סופרי ומשוררי דור תש"ח כתבו על החלוצים והלוחמים העמלים בשדה ובסדנה ובשדות הקרב, הרי עתה החליפו את מושאי הכתיבה אותם לוחמי הסייברספייס והעמלים במשרדי האופן-ספייס הצפופים (אלא אם כן הם עובדים בגוגל), העמלים מבוקר עד ערב בהקשת שורות קוד אינסופיות, המניעות את גלגלי התעשייה הווירטואלית של ימינו (וגם את המלחמות, לצערנו).

שירה רחבת-שורות, מתוך "הבהב ובא אביו" (מימין). ושורות קוד עם רובד נוסף של צבעוניות (משמאל)

ואם אתם, במקרה, לא חובבי שירה רעננה ולא חובבי קוד-פתוח, ואפילו לא חובבי טיפוגרפיה, אביא לכם (בהקשר הרעוע של צילומי עטיפות ספרים) את עטיפת הספר "סיפורים מן הקיבוץ", אוסף סיפורים בנושא הקיבוץ, כשעוד היה בשיא תפארתו. הספר בעריכת אריה אבנרי יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד מ-1964.

את ספר הסיפורים המצוין הזה, שאינני זוכר כרגע אף סיפור ממנו, קיבלתי עם סיום לימודי בביה"ס המקומי, לפני שנים רבות. הספר שכן, כמו רבים מספרי הפופולאריים בעליית הגג, שכבר תוארה כאן פעמים רבות מספור. אבל מה שמשך אותי לקחת את העטיפה, לסרוק אותה ולהביא אותה כמו שהיא – היא עבודתם השקדנית של חרקי-הבוידעם. נדמה שגם העש, או הטחבית או העכברים, או השד-יודע מה עבר אצלי בעליית הגג במהלך כל השנים, עושים עבודה אמנותית יפה. שימו לב לטיפול הרגיש שלהם וההתייחסות המיוחדת לגרפיקה של העטיפה. מבקרי אמנות שיחקרו את עבודתם השקדנית, שנמשכה שנים, ודאי ימצאו מקבילות בעבודות של אמנים מודרניים אחרים, העוסקים ברדי-מייד ובתופעות השפעת הזמן החולף על היתכלות החומר. המשחק הזהיר והרגיש בין האותיות של כותרת הספר לרקע שלהן, הוא מעשה אמנות של ממש, ששום בן-אנוש לא יכול היה לחקות מבחינת רגישות הטיפול והנגיעה בנייר.

אני מציג את היצירה כאן בחשיפה ראשונה ושומר את האפשרות להציגה בתערוכה שתתקיים ביום מן הימים במוזיאון לאמנות מודרנית שייפתח בתל-אביב. התערוכה תיקרא "מגילות-העש" או "עש-לילה" – עבודות בטכניקה משולבת של האדם והחרק המודרניים. תבואו לראות?