היום אנחנו חוסכים במילים. המבין יבין מה שהוא רוצה.
הברויגלים נבהלו
ובינתיים אנחנו שומעים ש"עקב התקפת טילים על תל-אביב" מקפל המוזיאון את תערוכת ברויגל ובניו.
500 שנה לקח לברויגלים להגיע לתל-אביב, ועכשיו לא נותנים להם להתבטא. אנחנו יכולים רק להציע חלופה מקומית קטנה, בואו לראות את הפוסט על ברויגל ובניו ואנשי הכפר שלנו. אותנו לא יקפלו, אנחנו מוגנים בשרתים של וורדפרס. לתערוכה הזו תוכלו ללכת בלי לצאת מהממ"ד, בלי לשמוע "צבע אדום" ובלי להסתכן בשתיית אספרסו ארוך בתל-אביב.
אנשי הכפר של ברויגל (מימין): הם מ-פ-ח-ד-י-ם. אנשי הכפר שלנו (משמאל) בדשא ליד חדר-אוכל: לא מפחדים כלל (או אולי רק קצת)
הרבצ"ר לשעב"ר אומר ש"עמוד ענן" זה שם נפלא!
תא"ל (במיל') הרב אביחי רונצקי, הרבצ"ר לשעבר וכיום רב היישוב איתמר וראש הישיבה אמר ל-ynet: "עמוד ענן זה שם נפלא – לפני עם ישראל במדבר, הלכו שני עמודים: עמוד האש בלילה, ועמוד הענן ביום".
אנחנו מביאים רק את התמונות מהשטח, ככתוב בספר שמות (י"ג, כ"א) – הפרשנויות עליכם.
עמוד האש (מימין) ועמוד ענן (משמאל) מתוך ספורי התנ"ך לילדים עם תמונות בצבעים, ב"הוצאת חברת סאן, ניו יורק 13 ארצות הברית, קופירייט 1956": הרבצ"ר לשעבר אומר שבחירת השם טובה מאד. עמוד האש נשמע מיליטנטי או חריף מדי. עמוד ענן זה בדיוק!
קווים ונקודות 
(כשהתותחים רועמים, המוזות מתחרפנות…) שיר לוקאל-פטריוטי קוסמי עליז, שזירת מילים בזרם התודעה, עמוד ענן זה כאן:
כאן על פני אדמה, בעמוד הענן*
כָּאן עַל פְּנֵי אֲדָמָה, לֹא בֶּעָבִים מֵעָל,
בעמוד הענן יומם, ובעמוד האש לילה.
עַל פְּנֵי אֲדָמָה הַקְּרוֹבָה, הָאֵם,
לְהֵעָצֵב בְּעָצְבָּהּ וְלָגִיל בְּגִילָהּ הַדַּל
הַיּוֹדֵעַ כָּל כָּךְ לְנַחֵם.
לֹא עַרְפִלֵּי מָחָר, הַיּוֹם הַמּוּמָשׁ בַּיָּד,
לִרְווֹת אֶת הַיּוֹם הַזֶּה, הַקָּצָר, הָאֶחָד,
עַל פְּנֵי אַדְמָתֵנוּ כָּאן.
עכשיו מעונן, אנחנו דור מצויין
בְּמָקוֹם מסוכן שנקרא לו הבית
גר אדם מבולבל שנקרא לו אני-ואתה-
נשנה-את-העולם-אבל-הים-אותו-ים.
כמו עמוד ענן, כך תלך לפני העדר
תבין הכל, תדע, לא תאמר מילה אחת.
כמו עמוד עשן תעלם בתוך החדר
משהו בך יאמר לך: המשך בדרכך,
לך ישר, אל תפחד, אתה לא לבד,
אל תפחד (אוהו אוהו או).
אל תכעס, לך תמים, לך אחד,
אחדים, גוף-ראשון-רבים, יחד
כל הדרך.
בְּטֶרֶם אָתָא הַלֵּיל – בּוֹאוּ, בּוֹאוּ הַכֹּל!
אנו זקוקים לידיים עובדות במקומות החסרים
מַאֲמָץ מְאֻחָד, עַקְשָׁנִי וָעֵר, שֶׁל אֶלֶף זְרוֹעוֹת.
מעולם לא נִבְצָר לָגֹל אֶת הָאֶבֶן מִפִּי הַבְּאֵר-בְּאֵרִי,
גם בסבב הזה לא יִבָּצֵר, רק נִתְבַּצֵּר, נִבְצָרוּת זמנית.
כָּאן עַל פְּנֵי אֲדָמָה, לֹא בֶּעָבִים מֵעָל,
לֹא-יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם, וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה
לִפְנֵי הָעָם, וכל העם רואים את הקולות.
בואו-בואו הכל, כאן על פני אדמה
עמוד ענן יומם, עמוד אש לילה
משהו בך יאמר לך המשך
בדרכך.
*ביבליוגרפיה ומען להתכתבויות:
ספר שמות, פרק י"ג, פסוק כ"ב
כאן על פני אדמה / רחל
שיר נבואי קוסמי עליז / עלי מוהר
עכשיו מעונן / אביב גפן
אביחי רונצקי כמבחן לטוב טעם..? נראה לי שקסאם זיעזע את מערכת 'קווים ונקודות'
ה"עמוד עשן" מהכותרת שלך זה בכוונה או פליטת קולמוס פרוידיאנית? (אין לי מושג מה פרוידיאני בה. צריך לשאול את פרויד מה הוא היה אומר).
מדוע פרקו את ברויגל? המוזיאון נראה לי די יציב. ומה על שאר היצירות במוזיאון? לא מגיעה להן הגנה?
וכמובן: הכרזה שלך נפלאה.
הייתי אומר שזו פליטת קולמוס, אבל אין לי בכלל קולמוס. רק עט פיילוט. תודה על ההבחנה הדקה, מבעד למסך העשן שירד עלינו. מיד רצתי לממ"ד לתקן (כי שם נמצא המחשב). וברויגל, כך הבנתי, מאד יקר לבטח אותו, אז הורידו אותו למקלט. וכמובן: תודה על המחמאה.
יצירתך האחרונה, שמתכתבת עם סמליה הבנאליים של המציאות המודרנית (או הפוך), מאפשרת למתבונן לצלול אל תהומות היאוש (אין עם מי לדבר ואין על מה) או להמריא אל מחוזות התקווה (כולנו בני אדם ואנחנו אפילו די דומים) וכך אתה מעביר את הכדור למגרש שלו, בתקווה שירים את הכפפה, שתתאים ליד המושטת לשלום (או אל המאכלת, אנחנו גמישים).
היום, לצערי, גבר קולם של אנשי המאכלת.
מי יתן ויבוא עוד יום שנדע גם להושיט היד לשלום,
ולא ישא גוי אל גוי חרב (או מאכלת).