– עוד רשימה על צבעים? לא היה לנו כבר מספיק?!
– מה? היה צבע אדום? לא שמעתי!!!
– מה יש לו מהאדום הזה???
– הירוק זה האדום החדששש!!!!
– אחי, צה מיזה כבר…
– ומה עם המתנחלים, על זה אתה לא כותב????
– והקיבוצים? ששדדו את עדמות המולדת??
– ומה עם אסמול? ומה עם המשוררים המזרחיים????
– וההטרדות? זה כבר שכחת? זה לא מטריד יותר?
סתם, נזכרתי שפעם שמו שני דגלים על המגדל. לא זוכר למה.
חג שמח לפועלים, למנהלים, לטייקונים, לנוער העובד, לנוער הגבעות ולנערי האוצר!
תהלוכת האחד במאי ב"עיר" 1981 (מארכיון "הכפר")
עוד רשומות על צבעים:
צבעי השדה, צבע ירוק, צבע אדום, כחול ולבן, זה לא הצבע, הכל זהב, האוטו שלנו גדול וירוק
____
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
"לא זוכר למה"?
אז זהו, שזה מה שקורה כאשר משננים לך מגיל אפס "עולם ישן עדי היסוד נחרימה, מגב כפוף נפרוק העול, את עולמנו אז נקימה, לא כלום אתמול, מחר הכל!"
החיים בהווה עשויים משכחת-העבר ומהדחקת-העתיד…
מעניין שאפילו את הטקסט המדויק לא זכרתי (וגם אחרים לא), ורבים בטוחים (ראי בגוגל) שאומרים "עדי יסוד נחריבה", למרות שזה לא חרוז. וכידוע יש הבדל גדול בין "נחרימה" ל"נחריבה". העתיד מאחורינו!
את סוגיית ה"נחריבה/נחרימה" והשגיאה שנשמרה בזיכרון הקולקטיבי של רובנו – עוד אפשר להבין. "נחרימה/נקימה" הוא אמנם חרוז יותר איכותי מאשר "נחריבה/נקימה", אבל בכל זאת הוא משובץ בין "קרב אחרון במלחמת עולם", "אש נקמות, לקראת אויב", וכיוצא באלה דימויים לוחמניים הרסניים למדי, כך שאין בעיה להבין איך זה נתקבע כ"נחריבה".
אבל לאחר שיטוט קצר בגוגל בעקבות האינטרנציונל הסוציאליסטי – הסתבר לי פתאום ששלונסקי בכלל כתב (ע"פ ויקיפדיה) "לֹא כְלוּם מִתְּמוֹל, מָחָר – הַכֹּל." – ולא: "לֹא כְלוּם אֶתְמוֹל, מָחָר – הַכֹּל." (ע"פ אתר זמרשת, וכפי שגם אני זכרתי).
וזזזזזזה כבר משנה במידה רבה את המשמעות, ואולי אף סותר את דבריי הקודמים. [כאן מחקתי את ניתוח ההבדלים בין המשמעויות הארוך, מתוך התחשבות בצ"ד.]
ככה זה, על קוצה של אות אחת (אתמול/מתמול) – העולם עומד (או מוחרב/מוחרם… תלוי בהשקפה.)
שורה תחתונה: עם האינ-טר-נה-הא-ציו-נל – ייעור. יישגב. אדם!
חג שמח.
לעלון הקיבוץ יצורף השבוע דיגלון אדום, מתנת בנק הפועלים.
בנק פועלים זה של הפועלים? כמו שבנק דיסקונט של הדיסקונטאים, ומזרחי של המזרחיים?
אין לי תשובה לשאלות, אבל יש לי שאלה אחרת, בהזדמנות זו:
איך זה שסמדר ואתה (יגאל) מצליחים לסמן בתגובות מילים ואותיות ב- BOLD, ואילו אני לא מוצא איך עושים את זה? האם זו הטבה השמורה רק למקורבים למקלדת?
עידן, לבעל הבלוג אין בעיה להיכנס לקישור (עריכה) מעל התגובה ולבחור b לציון בולד. וגם להוסיף לינקים ועוד שטויות. וסמדר, היא מדברת html חופשי (למדה מוויקיפרינט) אז היא מסתדרת. אם תרצה, תראה שזה קלי קלות.
איזה יופי שהזכרת. ואיזה יופי.
מנצ'ר יחזיר את הדגל האדום!
יפה שאתה מנצל את הבמה לקידום מקורבים. אבל למען הדיוק – הדגל האדום הוחזר דווקא על ידי גורמים אחרים ממעמד הפועלים.
חידה :
בהסטוריה המקומית (של הכפר) היה יום אחד ששני הדגלים האדום והכחול-לבן הורדו לחצי התורן לאות אבל/ מה היה התאריך של אותו יום ?
באמת מתי זה היה???
זה היה ביום 5 למרץ 1953 בו נפטר אילן גדיש וגם יוסף סטלין.
שיר שחלמתי על אז
(הניקוד באדיבות "זמרשת")
"…בַּמַּחְצָבָה נָפַל אָבִיךָ
וְנִשְׁמָתוֹ בַּתֹּהוּ.
אֵין דָּבָר, סְגֹר אֶת פִּיךָ
תְּהִי חוֹצֵב כָּמוֹהוּ…."
על זה גדלנו!
ואני, סוציאליסט למרות הכל ובכלל לא מתגעגע.
למה אתה לא מתגעגע? למחצבה?
איזה כיף. לקום היום בבוקר עם שיר חדש ומתחדש בלב,עם רון בלב ועט,סליחה, מחשב ביד. תודה.
אבל – טעיתי. וטעויות צריך לתקן. אישי החבר השותף שלי לחדר,העמיד אותי על טעותי.כתבתי אתמול (בתגובה שלי לבלוג שלך "זה לא הצבע"), שהבורשט,אותה חמיצה אדומה, היה בערב מסיבת ה – 1 במאי. ולא כן.אותו ערב חגיגי ומיוחד נערך, אמנם, ע"י אותו חבר מהוותיקים,אבל לא לכבוד ה -1 במאי, אלא תקשיבו טוב ותחזרו לצחוק,לכבוד יום מהפכת אוקטובר שצויין תמיד ב – 7 בנובמבר.תצחקו תצחקו אבל, אפילו מועד זה נחוג אצלנו ברוב עם והדר.(ואף שאותו חבר היה מהראשונים שדיברו על מתן זכות לחבר להעברת תקציבים מסעיף לסעיף ,למשל,במקרה שלו לאפשר קניית פטיפון לשמיעת מוסיקה בחדר האישי במקום התקציב המיועד רק לנסיעה לחו"ל,הוא מצא לנכון לציין את יום המהפכה בחגיגיות יתרה.
ואם כבר הערות, אז — 1.מעצב התג היפה לכבוד ה – 1 במאי (שהוצג בפוסט של היום,הוא אודי ב.ס. הוא גם זה שעיצב את "גב" הבמה.מחומרים מתכלים וממוחזרים — חבלים,גלגלי שיניים (זוכרים את השיר:גלגלי העולם חורקים שן במיפעל…),וכך יצר כעין פיסול משאריות שנמצאו במסגריה. שחור ולבן על רקע בד אדום וגדול. פשוט ויפהפה.
2.המיועד ע"י צחי להחזדת הדגל האדום — מנצר, כבר התאמן.הוא זה שהיה במשך שנים מפקד מיפקד ה – 1במאי.(זה היה עוד לפני שאירגן את ילדי הכפר לעזרה לימודית ליילדי אופקים,ולפני שאירגן את החברים לעבודת גינון וניקוי שם, גם כן ב – 1 במאי).
3.ואם כבר עוסקים בהערות:חוברת ה"יזכור" שיצאה לפני שנים רבות לערבי ימי הכיפור שלנו, נהגתה והופקה ע"י דני ב.צ, ולא ע"י אנדד,כפי שניכתב בטעות בספר "מאותו הכפר",בדברי בושמת. אומנם ישנם בו שירים של אנדד,אך גם של אחרים חשובים וטובים. ואני,אני הייתי רק היועצת של דני לדרך אירגון הערב, החוברת ובחירת הטכסטים. העבודה והרעיון לחוברת במקום אוסף דפים,כאמור, הם של דני.
והעיקר:לחזור על דברי יגאל. "מה שיותר כחול – יותר עמוק".אכל בהתאם: מה שיותר אדום – הוא גם משהו…
ועיקר נוסף: זה נם אנחנו ונם הצבע. ועוד עיקר נוסף אחד ודי: העיקר לא ל פ ח ד כלל.