מסטיקים ונוסטלגיה ||| מוזיאון הפרטים השוליים של ילדותנו

pas pas gum football glazer 5pas pas gum football khodorov 3unela gum stalmach nקישור מקרי, שהפנה אותי ל"מוזיאון וירטואלי של עטיפות מסטיקים מישראל", הביא אותי לדפדף בו ולהיזכר בכמה וכמה עטיפות שבילדותנו היינו אוספים בשקידה. אני נזכר בעטיפות שנות ה-50 וה-60 הצנועות האלה, שהיינו אוספים בהתלהבות ומנסים להשלים "סריות". למשל המסטיקים של כדורגלני העבר: גלזר, חודורוב, סטלמך, מנצ'ל (ואפילו טיש ופלשל וגולדשטיין!), כולל חתימות השחקנים בצד הפנימי של העטיפה, ממש מחזירים אותי אל זיכרונות הילדות, כשהיינו מקבלים ב"טיול השנתי" לעיר הגדולה 10 פרוטות (או אולי 100, אני כבר לא זוכר בדיוק – אולי מישהו עוד יתקן אותי), הרבה לפני שנולדו השקל והאגורות. בימים ההם ניתן היה בכמה פרוטות לבחור בקיוסק מסטיק ספציפי עם השחקן המבוקש, מתוך חפיסה של חמישה, ועוד נותר עודף לקנות כוס גזוז אדום תוסס מהברז שהיה בכל קיוסק.

pam pam gum football taish  pam pam gum football menchel blue  pam pam gum football felsher    274_17

ולא רק שחקני כדורגל זכו בימים ההם לכבוד ולהצגה על עטיפות המסטיקים תוצרת "פם-פם", גם גדולי האומה וסופריה החשובים לא הופלו לרעה וקיבלו סדרות משלהם. ביאליק ואחד העם, והרצל וטרומפלדור – כולם היו יקירי תעשית המסטיק של שנות החמישים ומתועדים באוסף המקיף הזה. וגם חילות צה"ל – מחיל הים ועד התותחנים – הופיעו כולם בעטיפות גומי הלעיסה של חברת "צ-ד" הזכורה לטוב. וגם ארצות ואגדות ילדים הודפסו בימים ההם על עטיפות המסטיקים – ממש אנציקלופדיה בפורמט של 2×7 ס"מ.

unela gum goldshtein i       pam pam gum bialik o  pam pam gum ehad haam h  pam pam gum hertzl  pam pam gum trumpeldor

tze de gum navy  tze de gum tanks 2
tze de gum infantry  tze de gum missiles

Prassim_2ואחרי שדפדפתי (או נכון יותר – גללתי) לראות את רוב האוסף היפה הזה – וגם מתוך היכרות שטחית עם ספרים המתעדים את תעשיית המסטיק העברי – נשאלת השאלה החשובה: מה הופך פריט טריוויאלי מהילדות, למוצג נוסטלגי בעל ערך? כזה שאוספים, מקטלגים ומתעדים אותו בשקדנות וגם מציגים אותו בצורה מסודרת לציבור? הרי כמו אוסף עטיפות המסטיקים קיימים עוד עשרות אוספים של פריטים דומים (גם אם נוציא מכלל זה את אוספי הבולים והמטבעות שלהם יש ערך כספי של ממש). אפשר להיזכר, למשל, באוספי קופסאות הגפרורים וקופסאות הסיגריות (סיגריות "דוגמא" לדוגמא), מפיות הנייר, ה"זהבים" (אותם ניירות אלומיניום מוזהבים ומוכספים מכל מיני אריזות ועטיפות שהיינו מחליקים ושומרים בין דפי ספר ישן), ה"פרסים" (הדוגמא למעלה, וכל הקישורים – מהאתר נוסטלגיה און-ליין) – הציורים הקיטשיים האלה של פיות ומלאכים הגזורים לפי הצללית שלהם. ואפשר להוסיף את אוסף העפרונות והמחקים, הגלויות והפרחים המיובשים, ועוד ועוד זיכרונות ויזואליים, שהקדימו בהרבה את קלפי "חבורת הזבל" וכל האוספים שירשו את החבורה הזאת. כל האוספים האלה מתועדים בצורה מקיפה בפרק "דברים שאספנו" באתר "נוסטלגיה און-ליין" (שאולי העיצוב שלו נראה קצת מיושן, אבל אפשר להבין את זה – הרי מדובר שם באמת רק על דברים ישנים).

ומתעוררת השאלה בקרב אנשים מעשיים ומסודרים: למה לשמור ולמה לקטלג את כל האזוטריה הזאת, את כל הפריטים הבלתי-חשובים האלה. ושאלה גדולה עוד יותר: איך זה שכל אוסף כזה של פריטי טריוויה שנחשף, מעלה כל-כך הרבה רגשות ואמוציות (ובימינו – גם לייקים).
יש, כמובן, גם רבים כאלה ששום פריט-עבר מהסוגים שמניתי לא זכור להם ולא מעניין אותם כלל. אלה אנשים שיודעים שהעיקר הוא מה שקורה עכשיו (וגם זה לא כזה חשוב). אבל עבור מי שסוחב איתו תרמיל, שלא לומר קיטבג, עמוס ב"שטויות" מהעבר, ויש לו במגירות כמה וכמה פריטי אספנות, לכאורה חסרי כל ערך – כל תגלית כזאת של מישהו שטרח ואסף וסרק והציג ברשת, משמחת אותו מאוד (כמו שנאמר: "זה יפה שחברים שומרים דברים").

צריף הנוסטלגיה אביזרי נקיון
תצוגת מחבטי מזרונים ומרססי פליט (פליטיות) מאוסף הנוסטלגיה של הכפר

ופתאום הבנתי את אחד היתרונות הגדולים של האינטרנט והענן וכל השרתים האינסופיים האלה. כיום אפשרי – וכך באמת זה מתחיל לקרות – שכל מי שיש לו אוסף, טריוויאלי ככל שיהיה, יכול להציג אותו באופן ויזואלי לכל האנושות. ואין סיבה שהעניין ייגמר בספרים ישנים, באוספי בולים ובניירות של מסטיק. גם מי שיש לו אוספים יותר מוזרים: מפיות ואריזות ותוויות ופקקים ואפילו חוטי-רקמה או חוטים דנטאליים – יכול לצלם או לסרוק אותם ולהציג את האוסף באחד מאתרי האיחסון הרבים שיש כיום ברשת (ובחינם!). וסביר שמישהו, איפשהו, מתישהו – יתעניין בזה (או שלא, אבל לאסוף תמיד כדאי). היום לא מוכרחים להוריד למחשב ולשמור כל דבר שמצאתם ברשת, מספיק לשמור את הקישורים. אפשר גם בתוכנות מיוחדות שנועדו לכך כמו "פינטרסט" – רשת חברתית מקוונת דמוית לוח מודעות המאפשרת למשתמשיה ליצור ולנהל אוספי תמונות משלהם. מטרתה המוצהרת היא "לחבר בין כל האנשים בעולם באמצעות 'דברים' שמעניינים אותם". רק נכנסתם לרשת הזו וכל אוספי העולם פרושים לפניכם בכל רגע שתרצו.

כפכפים צרובעל צריף הנוסטלגיה שלנו, בו מוצגים מאות או אלפי פריטים אזוטריים של פעם, כבר כתבתי כאן די מזמן. שם שמורים גרמופונים ומכשירי ריסוס-פליט, מקרנת קולנוע ומכונת תרגום, ואפילו סכו"ם של פעם. ועד שייצא הקטלוג הווירטואלי של כל הפריטים האלה – אפשר להציץ שוב לקישור הזה ולראות חלק מהחפצים, שהיה מי שטרח ושמר אותם במשך שנים כדי שהדורות הבאים לא ישכחו מה הייתה צורתם של כפכפי עץ במקלחת הציבורית של סבתא-רבתא.

ובינתיים, תמשיכו לסרוק ולצלם ולהעלות מידע, טריוויאלי ככל שיהיה. מישהו עוד עשוי להתעניין בזה.

_______

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

 

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בית ומשפחה, היסטוריה, ישראל, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על מסטיקים ונוסטלגיה ||| מוזיאון הפרטים השוליים של ילדותנו

  1. סמדר הגיב:

    פעם היה לי אוסף של "זהבים" (ושל פראאאסים. ושל בקבוקי בושם!)
    היום יש לי אוסף של קישורים ב"מועדפים" – אני לא מוצאת בו את הידיים והרגליים, לא יודעת למה שמרתי את מה ששמרתי איפה ששמרתי כאשר שמרתי.
    אבל ככל אוסף – הוא יקר ללבי כך שקשה לי לזרוק/לדלט (אוקיי, הוספתי לשם עכשיו גם את הקישורים שהבאת…)

    • igalz הגיב:

      אבל היתרון של לינקים ששוכחים אותם, לעומת אוספים שנשכחו בבוידעם, זה שהם לא תופסים מקום (לכאורה, כי השרתים של גוגל ופייסבוק ומיקרוסופט כן תופסים כמה דונמים).

  2. נמרוד הגיב:

    סיפור על "פם-פם" באותו הזמן מי שהיה משלים סדרה של קבוצה ושולח אליהם את כל הסדרה -היה מקבל חולצת "פם פם" בחזרה. בנירים היה אוהד כדור רגל מושבע , ישראל גל ז"ל, ששימש שנים רבות כרכז משק ומילא תפקידים בכירים במשרד החקלאות. שרוליק [כפי שכונה בעצם] אסף הרבה קבוצות, שלח ודאג לחולצות "פם -פם" לכל חברת הילדים [בית ספר יסודי] של אז. החזרת אותי לזכר החולצות ההן, אחפש תמונה עם חולצה מימי הילדות ואשלח אליך. שבת שלום

    • igalz הגיב:

      שלח את הצילום כדי שהדור הצעיר יאמין שהייתה פעם באמת חברת מסטיקים שנקראה פם-פם. גם שרי רוצה לראות (ראה למטה)

      • נמרוד הגיב:

        שלח לי כתובת דואל – אני לא מצליח להעתיק את התמונה לכאן

  3. sari eldan הגיב:

    הי,נמרוד. למה לשלוח רק "אליך" ולא אליכם?
    לאחר שאני קוראת בשקיקה כל תגובה שלך "מגיע" גם לי ולכשכמותי לראות תמונה עם חולצה מימי הילדות.
    וכך נשותף כולנו בימים של תום וטרם עצב. תודה.

  4. נמרוד הגיב:

    מועד הצילום, תחילת שנת הלימודים תשכ"א – אני בן 9 . יש עוד תמונה דומה בה אני נראה תלמיד חרוץ שרוכן על מחברת הכתיבה ליד השולחן בכיתה – אבל בזו רואים טוב יותר את ה"פם – פם"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s