מסטיקים ונוסטלגיה ||| מוזיאון הפרטים השוליים של ילדותנו

קישור מקרי, שהפנה אותי ל"מוזיאון וירטואלי של עטיפות מסטיקים מישראל", הביא אותי לדפדף בו ולהיזכר בכמה וכמה עטיפות שבילדותנו היינו אוספים בשקידה. אני נזכר בעטיפות שנות ה-50 וה-60 הצנועות האלה, שהיינו אוספים בהתלהבות ומנסים להשלים "סריות". למשל המסטיקים של כדורגלני העבר: גלזר, חודורוב, סטלמך, מנצ'ל (ואפילו טיש ופלשל וגולדשטיין!), כולל חתימות השחקנים בצד הפנימי של העטיפה, ממש מחזירים אותי אל זיכרונות הילדות, כשהיינו מקבלים ב"טיול השנתי" לעיר הגדולה 10 פרוטות (או אולי 100, אני כבר לא זוכר בדיוק – אולי מישהו עוד יתקן אותי), הרבה לפני שנולדו השקל והאגורות. בימים ההם ניתן היה בכמה פרוטות לבחור בקיוסק מסטיק ספציפי עם השחקן המבוקש, מתוך חפיסה של חמישה, ועוד נותר עודף לקנות כוס גזוז אדום תוסס מהברז שהיה בכל קיוסק.

        

ולא רק שחקני כדורגל זכו בימים ההם לכבוד ולהצגה על עטיפות המסטיקים תוצרת "פם-פם", גם גדולי האומה וסופריה החשובים לא הופלו לרעה וקיבלו סדרות משלהם. ביאליק ואחד העם, והרצל וטרומפלדור – כולם היו יקירי תעשית המסטיק של שנות החמישים ומתועדים באוסף המקיף הזה. וגם חילות צה"ל – מחיל הים ועד התותחנים – הופיעו כולם בעטיפות גומי הלעיסה של חברת "צ-ד" הזכורה לטוב. וגם ארצות ואגדות ילדים הודפסו בימים ההם על עטיפות המסטיקים – ממש אנציקלופדיה בפורמט של 2×7 ס"מ.

             

  
  

ואחרי שדפדפתי (או נכון יותר – גללתי) לראות את רוב האוסף היפה הזה – וגם מתוך היכרות שטחית עם ספרים המתעדים את תעשיית המסטיק העברי – נשאלת השאלה החשובה: מה הופך פריט טריוויאלי מהילדות, למוצג נוסטלגי בעל ערך? כזה שאוספים, מקטלגים ומתעדים אותו בשקדנות וגם מציגים אותו בצורה מסודרת לציבור? הרי כמו אוסף עטיפות המסטיקים קיימים עוד עשרות אוספים של פריטים דומים (גם אם נוציא מכלל זה את אוספי הבולים והמטבעות שלהם יש ערך כספי של ממש). אפשר להיזכר, למשל, באוספי קופסאות הגפרורים וקופסאות הסיגריות (סיגריות "דוגמא" לדוגמא), מפיות הנייר, ה"זהבים" (אותם ניירות אלומיניום מוזהבים ומוכספים מכל מיני אריזות ועטיפות שהיינו מחליקים ושומרים בין דפי ספר ישן), ה"פרסים" (הדוגמא למעלה, וכל הקישורים – מהאתר נוסטלגיה און-ליין) – הציורים הקיטשיים האלה של פיות ומלאכים הגזורים לפי הצללית שלהם. ואפשר להוסיף את אוסף העפרונות והמחקים, הגלויות והפרחים המיובשים, ועוד ועוד זיכרונות ויזואליים, שהקדימו בהרבה את קלפי "חבורת הזבל" וכל האוספים שירשו את החבורה הזאת. כל האוספים האלה מתועדים בצורה מקיפה בפרק "דברים שאספנו" באתר "נוסטלגיה און-ליין" (שאולי העיצוב שלו נראה קצת מיושן, אבל אפשר להבין את זה – הרי מדובר שם באמת רק על דברים ישנים).

ומתעוררת השאלה בקרב אנשים מעשיים ומסודרים: למה לשמור ולמה לקטלג את כל האזוטריה הזאת, את כל הפריטים הבלתי-חשובים האלה. ושאלה גדולה עוד יותר: איך זה שכל אוסף כזה של פריטי טריוויה שנחשף, מעלה כל-כך הרבה רגשות ואמוציות (ובימינו – גם לייקים).
יש, כמובן, גם רבים כאלה ששום פריט-עבר מהסוגים שמניתי לא זכור להם ולא מעניין אותם כלל. אלה אנשים שיודעים שהעיקר הוא מה שקורה עכשיו (וגם זה לא כזה חשוב). אבל עבור מי שסוחב איתו תרמיל, שלא לומר קיטבג, עמוס ב"שטויות" מהעבר, ויש לו במגירות כמה וכמה פריטי אספנות, לכאורה חסרי כל ערך – כל תגלית כזאת של מישהו שטרח ואסף וסרק והציג ברשת, משמחת אותו מאוד (כמו שנאמר: "זה יפה שחברים שומרים דברים").

תצוגת מחבטי מזרונים ומרססי פליט (פליטיות) מאוסף הנוסטלגיה של הכפר

ופתאום הבנתי את אחד היתרונות הגדולים של האינטרנט והענן וכל השרתים האינסופיים האלה. כיום אפשרי – וכך באמת זה מתחיל לקרות – שכל מי שיש לו אוסף, טריוויאלי ככל שיהיה, יכול להציג אותו באופן ויזואלי לכל האנושות. ואין סיבה שהעניין ייגמר בספרים ישנים, באוספי בולים ובניירות של מסטיק. גם מי שיש לו אוספים יותר מוזרים: מפיות ואריזות ותוויות ופקקים ואפילו חוטי-רקמה או חוטים דנטאליים – יכול לצלם או לסרוק אותם ולהציג את האוסף באחד מאתרי האיחסון הרבים שיש כיום ברשת (ובחינם!). וסביר שמישהו, איפשהו, מתישהו – יתעניין בזה (או שלא, אבל לאסוף תמיד כדאי). היום לא מוכרחים להוריד למחשב ולשמור כל דבר שמצאתם ברשת, מספיק לשמור את הקישורים. אפשר גם בתוכנות מיוחדות שנועדו לכך כמו "פינטרסט" – רשת חברתית מקוונת דמוית לוח מודעות המאפשרת למשתמשיה ליצור ולנהל אוספי תמונות משלהם. מטרתה המוצהרת היא "לחבר בין כל האנשים בעולם באמצעות 'דברים' שמעניינים אותם". רק נכנסתם לרשת הזו וכל אוספי העולם פרושים לפניכם בכל רגע שתרצו.

על צריף הנוסטלגיה שלנו, בו מוצגים מאות או אלפי פריטים אזוטריים של פעם, כבר כתבתי כאן די מזמן. שם שמורים גרמופונים ומכשירי ריסוס-פליט, מקרנת קולנוע ומכונת תרגום, ואפילו סכו"ם של פעם. ועד שייצא הקטלוג הווירטואלי של כל הפריטים האלה – אפשר להציץ שוב לקישור הזה ולראות חלק מהחפצים, שהיה מי שטרח ושמר אותם במשך שנים כדי שהדורות הבאים לא ישכחו מה הייתה צורתם של כפכפי עץ במקלחת הציבורית של סבתא-רבתא.

ובינתיים, תמשיכו לסרוק ולצלם ולהעלות מידע, טריוויאלי ככל שיהיה. מישהו עוד עשוי להתעניין בזה.

_______

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.