הרבה מהפוסטים הראשונים ב״קווים ונקודות״ עסקו בספרי ילדים, במובן הפשוט, התמים והנוסטלגי שלהם, אבל כשנגמר ״צוק איתן״ הרגשתי צורך לעדכן כמה מספרי הילדים הקלאסיים לגירסאות שיתאימו יותר למציאות – כאן באיזור ״הפופיק של המדינה״.
גם היום – בטרם נודע אם אנחנו הולכים ל״סבב״ נוסף במשחק המלחמות הבלתי מסתיים שלנו, או אולי ל״הסדרה״ כלשהי, שלא לומר (חס וחלילה, השם ישמור) ״שלום־שמלום״ – החלטתי שהגיע הזמן להציג גירסה מותאמת ל״ימי העפיפונים והבלונים״ של ראשית קיץ 2018.
[אחרי שהסתבכתי לא מזמן בפרשנויות השונות לגרפיקה שלי – אני מציג בפתח הדברים את הסמיילי הקורץ, כסימן לכך שמדובר ב״ספפה״ – סאטירה/פרודיה/פארסה/היתול. אני צריך עוד לעבוד על הלוגו של ״ספפה״ של עמי־נם].
הפעם זה היה קל יחסית – כי הרי עפיפונים ובלונים, נשק הטרור החדש של ילדי עזה, הם אביזרי משחק ילדותיים מקובלים גם אצלנו. לא מעט שירים וספרים עסקו בנושא, לכן בחרתי לשים כאן רק מידגם ייצוגי, מתוך עולם הספרים המיושן במקצת שזכרתי. מי שיירצה יכול להוסיף מתוך הספרייה שלו, הרי יש לנו עוד קיץ שלם לעבור, בטרם נגיע ל״טרור התפוחים״ בראש השנה ול״מתקפת הסביבונים״ של חנוכה.
אלה הספרים שהצטברו על המדף של הילדים של קיץ שנת 2018:
פלוטו כלבלב מקיבוץ בארי
זרע של עפיפון
ניסע אל השדה
והספר שכבר עלה לפייסבוק וזכה לסמיילים צוחקים ובוכים 😄 😢
מעשה בחמישה בלוני־תבערה
כשחיפשתי בארכיוני הבלוג תמונות, כדי להיזכר בספרים של ״צוק איתן״, ראיתי שכבר אז עשיתי וריאציה על ״הבלונים״. כנראה שההיסטוריה החוזרת על עצמה גורמת גם למהדורות ה״ספפה״ שלי להיראות דומות באופן מטריד.
לא ממש הופתעתי להיווכח שספר בשם: ״הבלון שרצה להיות עפיפון״ יצא לאור כבר מזמן. כתבה אותו שרון בבלי-לארי וכך מסופר עליו באתר ההוצאה:
״הבלון מקנא בעפיפונים ורוצה לעוף כמוהם, אך הם מתנשאים ודוחים אותו. בסופו של דבר הם לומדים לקח. סיפור משל לקטנים״ (יתכן שהספר הזה נתן לתושבי עזה הקטנים את הרעיון המבריק לפתוח בטרור ההצתות המתוחכם שלהם):
מענין אם גם אצלנו ילמדו לקח מפרשיות הבלונים והעפיפונים שהשחירו כבר חלקים גדולים של הנגב המערבי, כולל שדות ויערות.
שבת שלום וללא עפיפונים ובלונים – לתושבי ״הפופיק״ וגם לאלה שמעבר לגדר/מכשול/חומה.
__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן