האדמה של תפוח־האדמה ||| שרשרת המזון: מהשדה עד הסוּפר, מאדמת הנגב ועד מבצעי החג. מי מרוויח מכל זה וכמה?

חול המועד הוא מועד טוב לבדוק את ״שרשרת המזון״. למרות שאנחנו אוהבים לקרוא לעצמנו ״עם הספר״ אפשר בקלות לכנות אותנו גם ״עם האוכל״. סדר הפסח, כמו חגים יהודיים אחרים, מבוסס, בנוסף לסיסמאות ומילות החג גם על המזון המונח על שולחן החג.
בספר ״ארץ אוכלת״ (מומלץ לקריאה בחול המועד ובמועדים אחרים) עוסק החוקר יחיל צבן בַאינטנסיביות, שלא לומר האובססיביות של עם הספר בקשר למזון, לנוהגי האכילה ולחוקי ארוחות החג וימי החול.

הפוסט הקצר הזה יתרכז בניגוד המסוים בין מקור האוכל – מאדמת הארץ הקדושה שלנו – למוצר הממותג שאנחנו קונים ואוכלים (או מכרסמים). אם תרצו אין זו הגדה, אלא סיפור על חקלאים ועל משווקים, על פרסומאים ועל פרזנטורים.

שמתי כאן שתי תמונות. שתיהן צולמו בכפר קטן ב״עוטף״ המפורסם, אצל מה שנקרא ״תושבי הדרום״. בתמונה הראשונה נראה שדה של תפוחי אדמה שצולם לפני כמה שבועות. אולי הנושא של גידולי השדה לא מוכר למי שצורך תפוחי אדמה רק במעדנים כמו אבקת פירה ותפוצ׳יפס, אבל תפוח־האדמה מקורו באדמה. בתמונה השנייה נראים מדפי התפוצ׳יפס העמוסים בכלבו המקומי.

בחודש ניסן צמחי תפוח־האדמה כבר גדולים והעלים הירוקים רומזים שמתחת לאדמה מתעבים התפודים עצמם, עוד מעט יבואו הטרקטורים עם קומביין־התפו״א ויוציאו אותם אל המיכלים הגדולים. משם יעשו תפוחי האדמה את דרכם אל המפעלים שיהפכו אותם למוצר מדף שווה לכל  נפש, בטעמים אקזוטיים, קראנצ׳יים או בטעם בצל, או טעם מקסיקני, ועוד מילים של מפרסמים שמכירים את נפש הצרכן הישראלי.

פעם מזמן קראתי על אחוזי הרווח במחירו הסופי של מוצר האוכל הבסיסי. סופר שם שמי שמרוויח הכי פחות הוא החקלאי, זה שחורש וזורע (ומתפלל, על פי העידכון של משרד החינוך) וקוצר ואוסף ואז מוכר את תוצריו במחיר מסוים שנקבע על ידי ועדות מכובדות של עסקנים. אחריו באים התעשיינים שהופכים את הפרי או הירק ל״מוצר״ (בדוגמא שלנו: תפוצ׳יפס בשקיות מרשרשות). תעשיינים אלה מרוויחים קצת יותר מהחקלאי עבור גרם של ה״מוצר״. אחרי התעשיינים באים המאחסנים והמובילים שמרוויחים קצת יותר, אחריהם באות רשתות השיווק שמוסיפות למחיר המוצר הבסיסי את רווחיהם הצנועים.

ומעל כולם עומדים הפרסומאים והפרזנטורים שהופכים את תפוח האדמה (או ״צ׳יפס קראנצ׳ בטעם מקסיקני״ כשמו על מדפי הסופר או הכלבו) למוצר נחשק. כמובן שאלה האחרונים מקבלים את האחוז הגדול ביותר מהמחיר הסופי לצרכן. כי ככה זה בעולמנו: בשביל תפוּד צריך לעבוד, ובשביל למכור צריך לפרסם, לזמר ולהציג. אלה הם החיים בעולם המערבי, ומי שזה לא נראה לו שיחזור למערה ויבשל תפוחי אדמה על שיפודים במדורת השבט. מה שמזכיר שהתחלנו כבר בספירת העומר ועוד מעט יגיע ל״ג בעומר עם המדורות וה״קרטושקעס״ – ״תפוחי אדמה לוהטים שאך יצאו מהמדורה״ – בלתי ממותגים לחלוטין וטעימים לא פחות מאלה הקראנצ׳יים והמקסיקניים.

מועדים לשמחה לכל אוכלי תפוחי־האדמה המקסיקנים והקרטושקעס הפלמ״חניקים – מעובדי האדמה ועד הספקים, המוֹכרים והזמרים בזמריר הקסוּם: ״מה? תפוח אדמה!״.

_____
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן