שלוש הערות לסדר היום ||| על סקר-דעת-הקהל, על הצריף והעץ ועל שנת הלימודים החדשה

שלושה נושאים הצטברו על שולחן המערכת בתחילת-אמצע-השבוע הזה ובראשית-סוף-הקיץ תשע"ג. רגע לפני שנביא לכם את אוסף-השנים-טובות ההיסטורי שלנו (תש"ט-תשע"ד) החלטתי להתייחס לנושאים שעל הפרק ולפתוח דף חדש, יחד עם שנת הלימודים החדשה.

1. תוצאות סופיות של סקר "קווים ונקודות" מהשבוע שעבר
"סקרים הם כמו בושם – אפשר להריח אותם, אבל לא כדאי לשתות" אמר מנהיג אחד שדווקא די אהב סקרים, אבל הם מצידם אכזבו אותו בכל פעם מחדש, עד שנבחר למשרה המכובדת מכולן.
וגם אנחנו (להבדיל אלף אלפי) כאן בבלוג-השוליים, לא מתבשמים יותר מדי מניתוח ההצבעה ההמונית (48 מצביעים!) בסקר, שאת הפורמט שלו דלינו מאחורי הקלעים של הוורדפרס.
ניתחנו את התוצאות המפתיעות: 35% – אוהבים הכל; 31% – אוהבים את סיפורי הכפר; 8% – אוהבים טיפוגרפיה; 6% – ספרי ילדים ו-6% – לא מעניין אותם כלום (הצבעת מחאה בשכונות-יוקרה מסוימות, כך מפרשים הסטטיסטיקאים שלנו).

סקר 8.2013

המומחים שלנו גם אומרים שיחסית לגופים נוספים ומפלגות אחרות – מצבנו סביר. לכן, כנראה, לא נקיים בשנה הקרובה סקר פופולאריות נוסף. אבל זה לא אומר שלא ננסה לנצל את מנגנון-הסקרים המתוחכם לבדיקות של דעת-הקהל בנושאים אחרים. למשל משאל חשוב זה:

ניתוח אישי של הממצאים מעלה את התובנה-המובנת-מאליה – אותה יודעים, מאז ומעולם, אמנים וסופרים גדולים קצת יותר ממני – שאדם קרוב אצל עצמו, ולפעמים סיפור קטן על צריף ישן ועץ שלידו, מכה יותר גלים מאפליקציה מהפכנית שתעביר את מדינת ישראל לחופי ספרד וצרפת. בסך הכל זוהי מסקנה מעניינת וחשובה, כי הבלוג הזה הרי נוטה להתנדנד בין עיסוק בחמורים (ספרותיים, וגם מוחשיים בהחלט) או בנמלים מתחת לבלטות, לבין מעורבות אישית למניעת אסון אפוקליפטי כתוצאה משגיאה בהדפסת מסלולו של המאדים, או בנפילתו (כמעט) של אסטרואיד על כדור-הארץ, לפני כמה חודשים.

חמורים קטנים 7 2013    Solar system Before

ולמרות שהתוצאות הן בגדר מדגם קטן בלבד, אני לוקח אותן לתשומת לבי, אבל כמו "מנהיג" אמיתי לא אהסס להמשיך לטפל גם בנושאים פחות פופולאריים: סיפורי השריון או פיתוח אפליקציות מופרכות. סיפורים אלה יקרים ללבי לא פחות, ולמרות שאתם הצבעתם ברגליים – אני לא מתכוון לנטוש את העמדה בצריח, ולא את מחולל-האפליקציות התימהוניות. אדם צריך להיות נאמן לעצמו, אפילו במחיר ירידה מסוימת ברייטינג.

2. הצריף השוודי והעץ הקריבי

הגויאבה 2013סיפורו של הצריף "הסקנדינבי" שלנו, שעכשיו זוכה לשימור, נגע ללבם של רבים ועורר נשכחות וגם שאלות הרות-גורל: איזה עץ עמד (ומסתבר שעדיין עומד) ליד הצריף שנהרס, ושל מי הוא היה.
את התשובות המלאות פרסמתי (בשל הדחיפות הרבה של הנושא) כמבזק בפייסבוק של הבלוג. אלא שהוא נשטף מייד בזרם הסטטוסים וענייני השעה שמייד כיסו אותו (כדרכה משכיחת-האירוע-החולף ומעודדת-תהילת-הרגע, של הרשת ה"חברתית"). עכשיו נביא את הדברים בצורה מסודרת, כדי שיישמרו לנצח – גם בגוף הבלוג. לקוראי הבלוג (הרבים, לשמחתי) שאינם מהכפר הספציפי שלנו: ראו במקרה "עץ השסק/גויאבה של חיהלה/אֵשתי" – אלגוריה ומשל על הזיכרון הקיבוצי וההקפדה על פרטים קטנים, ועל כל מה שתרצו…

לעניין הסאגה של השסק או הגויאבה של חיה'לה:
אִשתי היקרה הפנתה את תשומת לבי שהעץ (שהוא חד-משמעית גויאבה ולא שסק!!!) עומד עד היום בחצר גן-הילדים-החדש-והממוגן. וגם הזכירה לי ששם בצריף השבדי – גם אני, ואחר-כך גם היא, גרנו כשהיינו נערים. וממש כמו במערכון של "שני השמואליקים" על בניין ההסתדרות – פשוט שכחנו להעיף מבט ולראות שלא רק שזה עץ גויאבה – אלא שהוא עכשיו אפילו מתחיל לתת פרי.

בקיצור: העץ "עומייד" וגם עומד. באותו מקום. כל עשרות השנים. ורק אנחנו לקינו בשכחת-עצים. מרוב עצים לא ראינו את הגויאבה. והנה המערכון של קישון, המצחיק עד היום, על בניין ההסתדרות (ועל קונשטטר), עם סגל ורודנסקי. לדילוג אל המערכון עצמו – קפצו לדקה ה-3:10

3. שנת הלימודים תשע"ד
היום נפתחת שנת הלימודים החדשה. מכיוון שאין לי כבר ילדים במערכת החינוך – מלבד נכדה אחת מהשרון הצפוני שהיום עולה לכיתה ב'! (ושלושה אחרים שממשיכים במערכת הגנים המצוינת של משרד החינוך, ובשני גנים פרטיים ויצירתיים, ועוד אחד – מי יודע?!) – לא הוזמנתי להשתתף בשום חגיגה או טקס לקראת שנת הלימודים החדשה. אבל מצאתי שזו הזדמנות טובה לחזור ולפרסם, הפעם בצורה קצת יותר בולטת, את רשימת הברכה הקצרה שפרסמתי בעיתונות המקומית, כשהבן השני שלנו נכנס לכיתה א'. הרשימה הזו פורסמה כבר בבלוג, בשולי הדברים על אהרון והעפרון הסגול (שגם הוא עמד שם נחבא אל הכלים, בצילו של אודי והצנונית שלו).
שנים לא מעטות חלפו מאז – וחלק מהמושגים בברכה הזו התיישנו עד כדי כך שמצאתי צורך לפרש ולבאר אותם ולהציע מקבילות בנות ימינו. אהרון עצמו (וגם העיפרון הסגול שלו) נשאר מעודכן ועל-זמני.

הקלמר והמחדדאטארי – חברת אטארי המקורית נוסדה בשנת 1972 על ידי נולאן בושנל וטד דאבניי והייתה חלוצה בתחום משחקי הארקייד, קונסולות משחקי וידאו ביתיות ומחשבים אישיים והדומיננטיות של החברה בתחומים הללו גרמו לכך שהיא הייתה אחת מחברות הפיתוח המובילות בתעשיית משחקי הווידאו במהלך שנות השבעים עד אמצע שנות השמונים.
*(היום אולי הייתי כותב: אייפד או גלאקסי)

מחשב אפל – "המחשב הראשון שהרכיב ווזניאק היה ייחודי בשימוש במסך טלוויזיה מובנה לתצוגה, בשונה ממחשבים אחרים שלא הייתה להם תצוגה כלל".
*(היום אולי הייתי כותב: מקינטוש או אפילו פי.סי)

בייסיק – הוא כינוי למשפחה של שפות תכנות הנחשבות לידידותיות למשתמש וקלות לתכנות.
בסוף שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80, עם תחילת התפוצה הנרחבת של המחשבים האישיים ועוד לפני הופעת המחשב האישי (PC) של יבמ בשנת 1981, זכתה BASIC להצלחה רבה על מחשבים כגון אטארי, קומודור, סינקלייר ועוד. ראשיתה של חברת מיקרוסופט הייתה בפיתוח מהדרי BASIC.
*(היום אולי הייתי כותב: html 5 או Java)

(ההגדרות מתוך ויקיפדיה)
.

.

.

וככה הם נראו כשעברו לכיתה א' – היום לפני 28 שנים:

כיתת צבעוני 1985

***
ובהזדמנות חגיגית זו: מצאתי באוסף הסריקות המקומי, את תמונת טקס פתיחת שנת הלימודים מ-1963 (היום לפני 50 שנה) בה תוכלו לזהות את הצריף המפורסם מהפוסט הקודם (כולל עץ הגויאבה של חיה'לה המסומן בחץ צהוב) עומד בדיוק באותו מקום. וגם כמה ילדים, שהיום הם מהקוראים (והמגיבים) של הבלוג הנוסטלגי-אקטואלי הזה.

גפן 1963

שתהיה שנת לימודים טובה ומעניינת – לכל ילדי הכפר, ולכל ילדי ישראל, וגם לילדי העולם כולו (ואפילו לילדי המאדים, אם יש כאלה).

_______

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בית ומשפחה, היסטוריה, חגים ומועדים, סקרי דעת קהל, קיבוץ, תמונות, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על שלוש הערות לסדר היום ||| על סקר-דעת-הקהל, על הצריף והעץ ועל שנת הלימודים החדשה

  1. סמדר הגיב:

    אוי, זה גדול. עוד אלגוריה כזאת ואבדנו… מסתבר שלמרות הרייטינג הגבוה של "סיפורי הכפר ומעשיות של פעם" (31.25%!) – לפעמים כדאי לצאת קצת מהשכשוך בביצת הנוסטלגיה הרטובה והחמימה, ופשוט להביט על המציאות הנוכחית, זו שמקיפה אותנו מסביב, בהווה. יכולים לגלות שם דברים יפים מאוד (כגון עץ גויאבה נוסטלגי שמשגשג עד עצם היום הזה, למרות תחלופת הנוף שסביבו).
    להגנתי אטען שכל הפדיחה הזו היתה נמנעת לו רק חמוטל היתה מסכימה לאשר שאכן היה בכלל עץ שסק (של מישהו, אולי של אשתי, אולי של חיה'לה, אולי בכלל של דווידשר), ליד הצריף הירוק (המערבי יותר). כך הדיון לא היה מוסט לצריף הכתום (המזרחי יותר) ולעץ הגויאבה (של חיה'לה או של בבל) שעומייד לידו עד היום (למרות היעדרו של הצריף).
    [שימו לב: מי שמתכנן לחפור עכשיו את החצר של גן אמנון ותמר במטרה למצוא את המטמון שקבור מתחת לגויאבה – עלול להתאכזב, כי הנ"צ המדויק הוא עדיין ליד האורן שליד השסק (!) שליד הצריף הירוק שליד הספריה של היום.]

    ולענין שנה"ל החדשה – ברכות לכל התלמידים והוריהם הנרגשים. התמונה התחתונה עשתה אותי בת 7 שוב, איזה התרגשותתתת… (נקבל קלמר! עם מוחק! ואפילו עפרונות צבעוניים!)

  2. שרי אלדן הגיב:

    "אוי, זה גדול". אוי, אתם גדולים. עוד אלגוריה כזו וחיינו יהיו אפילו עוד יותר טובים.מפליא מה שיכול לצאת מעיפרון סגול (מטאפורית,כמובן),אחד. שודאי כבר חודד וחודד עם השנים, אך כל סגוליותו נשארה ומסגילה את סביבותיה. איזה הומור משגע,אפילו יהיה על גלעין-גרעין של שסק-גויאבה.
    (ניסיתי להזיח את התגובה משום שהיא מתייחסת גם לתגובת קודמתי – אז "מגיע לה" להיות מוזחת, וגם להיותך כל-כך לא זחוח, על אף הערצת ההמונים. אבל מניסיוני בין כוונותי הטובות לבין שליטת המחשב בכוונותי, המרחק גדול, גדול מידי). כל הכבוד על ההומור שלא גבה ליבו ולא נפגע מזחיחות הדעת. אמור על שניכם בסגוליותכם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s